חינוך לשלום: טיפול בסכסוכים
כל סכסוך נוהג לפי דפוסים מסוימים. הסכסוך מתרחש כאשר פרטים או קבוצות אינם מקבלים את מה שלפי דעתם נחוץ להם לצורך ביטחונם הבסיסי והם מבקשים להשיג זאת. בדרך כלל, זה כולל שליטה על חייהם, צרכים בסיסיים כגון דיור ומזון והגנה מפני פגע.
סכסוך, בהגדרתו, אינו דבר שלילי, מכיוון שמאפשר לתקן עוולות חברתיות וחלוקה הוגנת יותר של העוצמה בחברה. אנו מעוניינים להימנע מסכסוך אלים. אנו מבקשים להתרחק מאלימות על ידי יצירה של דרכים כדי לתעל את האנרגיה הכלולה בדרישות לגיטימיות אל אי הסכמה בונה.
לפעמים הפרט אינו מודע לצורך ומתחיל לפעול באופן לא מודע. פעמים אחרים, הפרט מאוד מודע לרצונו ועמל בצורה פעילה כדי להשיג את יעדיו.
על סכסוך:
- סכסוך הוא בלתי נמנע;
- סכסוך מתפתח מכיוון שאנו עוסקים בחייהם, עבודתם, ילדיהם של בני אדם, בגאוותם, בהשגה העצמית, באגו ובתחושה של מטרה או תכלית;
- ניתן לזהות סמנים מוקדמים של סכסוך;
- קיימות אסטרטגיות זמינות לפתרון אשר אכן עובדות;
- ניתן למזער סכסוך, לנהל אותו ו/או למצוא לו פתרון.
תחילתו של סכסוך:
- הבחנה בחלוקה לא הוגנת של כוח ומשאבים;
- כשל בתקשורת;
- רדיפה אחר כוח;
- אי שביעות רצון מסגנון ניהול;
- מנהיגות חלשה;
- היעדר פתיחות;
- החלפת הנהגה.
סמני הסכסוך:
- שפת גוף;
- חילוקי דעות, ללא קשר לאיזה נושא;
- הסתרת חדשות רעות;
- הפתעות;
- הצהרות ציבורית חזקות;
- אוורור של חילוקי דעות באמצעי התקשורת;
- סתירות במערכת הערכים;
- רצון לכוח;
- התגברות של היעדר כבוד;
- חילוקי דעות גלויים;
- היעדר הגינות בבעיות תקציביות או בכל נושא רגיש אחר;
- היעדר יעדים ברורים
- לא מתקיים דיון על קידמה, כישלון לממש יעדים, כישלון להעריך את ההנהלה בצורה הוגנת, מעמיקה או בכלל.
סכסוך הוא הרסני כאשר:
- מושך תשומת הלב מעניינים חשובים אחרים;
- חותר תחת המוסר או הערכה עצמית;
- גורם לקיטוב בין אנשים וקבוצות, תוך כדי צמצום שיתוף הפעולה;
- מגביר או מחדד אי הסכמות;
- מוביל להתנהגות בלתי אחראית ומזיקה, כגון מריבה, שימוש בכינוי גנאי וכיו"ב;
- נוטל צלם אנוש ולגיטימיות מה-"אחר".
סכסוך הוא בונה כאשר:
- מביא לבירור של בעיות ועניינים חשובים;
- מביא לפתרון ותיקון של בעיות;
- מערב אנשים בפתרון עניינים שחשובים להם;
- גורם לתקשורת אמיתית;
- מסייע בשחרור רגשות, חרדות ומתח;
- יוצר שיתוף פעולה בין אנשים באמצעות למידה עליהם;
- מביא אנשים להצטרף לחיפוש אחר פתרון הסכסוך;
- מסייע לפרטים לפתח הבנה וכישורים.
טכניקות להימנעות ו/או פתרון סכסוכים
- להקדים את הסכסוך;
- לקבוע יעדים;
- לתכנן ולתקשר לעיתים קרובות;
- להיות כנה בנושאים מדאיגים;
- להסכים לא להסכים - להבין שחילוקי דעות בריאים יסייע לתהליך של קבלת החלטות טובות יותר;
- להוציא את האגו מסגנון הניהול, להתמקד בבעיות ולא באנשים;
- לאפשר לצוות ליצור -אנשים יתמכו במה שהם יצרו;
- לדון באופן חופשי על הבדלים בערכים;
- להדגיש בקביעות את החשיבות שיש למלא אחר המדיניות;
- לתקשר בכנות - להימנע ממשחקים מהסוג "עליתי עליך";
- לספק יותר נתונים ומידע ממה שנחוץ;
- לפתח שיטת ניהול שקולה.
מרכיבים של שותפויות חזקות, בריאות והפועלות היטב:
- חשיפה מלאה, שיתוף מידע;
- תקשורת דו סטרית תדירה;
- תכנון קפדני;
- יחסי גומלין לא רשמיים;
- הערכת מצב תקופתית;
- תמיכה הדדית.
אומץ בקבלת החלטות בנושאי מחלוקת בד"כ כוללים:
- שינויים בדרך "בה תמיד פעלנו"
- דעה על ערכים בסיסיים
- מסנגרים נחושים בדעתם והמתבטאים בהטעמה
- חוסר יכולת להתפשר
- הפצת שמועות
- איומים על נקמה ברשימת מקבלי ההטבות
- בחירת וועד
פתרון הסכסוך
- החיפוש אחר הסיבות לסכסוך הוא חיוני להצלחה במשימת פתרון הסכסוך. תשעת הסיבות האפשריות לסכסוך כוללות:
- קונפליקט עצמי;
- אי מילוי אחר צרכים או רצונות;
- בחינת ערכים;
- הטלת ספק בתפיסות;
- מניחים הנחות;
- ידע מועט;
- ציפיות גבוהות מדיי/ נמוכות מדיי;
- קיימים הבדלים עקב אישיות, השתייכות אתנית או מגדר
השגת קונסנסוס באמצעות שיתוף פעולה
לעיתים קבוצות משתפות פעולה ביניהן במטרה להשיג קונסנסוס או הסכמה. היכולת לשתף פעולה דורשת את ההכרה והכבוד לדעותיהם של כולם, להשקפותיהם והמלצותיהם. כדי שיהיה קונסנסוס נדרש שכל משתתף יסכים בעניין הנדון לפני שזה הופך להיות חלק מההחלטה. לא כל נקודה תזכה להסכמה המלאה של כולם. אחדות דעים אינה המטרה. המטרה היא שהמשתתפים יקבל נקודת ראות מסוימת על בסיס הגיוני. כאשר המשתתפים יכולים להבין ולהסכים את ההיגיון של נקודת הראות שבמחלוקת, עליך להניח שהושג הקונסנסוס.
כדי להשיג קונסנסוס יש למלא אחר הקווים המנחים שלהלן:
- להימנע מלהתווכח על דירוג או על עמדה פרטנית. להציג את העמדה בצורה ההגיונית ביותר.
- להימנע מהצהרות "מנצח-מפסיד". להפטר מהדעה שמישהו חייב לנצח.
- להימנע משינוי דעה רק כדי להימנע סכסוך וכדי להשיג הרמוניה.
- להימנע מהצעת רוב, עשיית ממוצע, מיקוח או הטלת מטבע. כל אלה אינם מובילים לקונסנסוס. יש להתייחס לחילוקי דעות כסימן לחלוקה לוקה בחסר של מידע רלבנטי. יש להמשיך ולשאול שאלות.
- לשמור על הגישה אשר על פיה החזקה בדעות שונות היא הן טבעית והן בריאה לקבוצה.
- יש לראות את ההסכם ההתחלתי כחשוב. יש לחקור מה הן הסיבות להסכמה כביכול ולוודא שהחברים בקבוצה הסכימו מרצונם החופשי.
להרחבה
כיצד הכאב הגדול מכל הופך לידידות
בסאם עראמין הפלסטינאי ורמי אלחנן הישראלי ששניהם חוו אובדן של ילד בקונפליקט הערבי-ישראלי בשיחה עם אודי לוי על סכסוך, אבל, אחווה ושלום.
https://goetheanum.tv/programs/how-the-deeptest-pain-turns-into-brotherhood-aramin-elhanan-levy