2001

פסטיבל הילדים "AllinPeace"

ביולי 2001, התקיים באולימפיה ובדלפי אשר ביוון פסטיבל השלום לילדים הראשון. המטרה הייתה לחזק את מושג השלום בלבבות 200 הילדים, בני ה-11, שהשתתפו בפסטיבל. רוב רובם של הילדים הגיעו מאזורי סכסוך באירופה ובמזרח התיכון; הקהילות ששלחו את ילדיהן היו: ירושלים (ישראל); בית לחם (הרשות הפלסטינית); בלגרד (יוגוסלביה); פרישטינה (קוסובו); מאובאג' (צרפת), הרפובליקה האירית, אולימפיה (יוון), אלכסנדריה (מצרים) והקהילה היוונית בקפריסין. (ברגע האחרון הרשויות של קהילתם לא הרשו לילדים הקפריסאים טורקיים לעלות על המטוס). חשוב לציין שהשתתפו והוכשרו כיתות "רגילות" שלמות. ביוון, הצטרפו אל הילדים בני נוער כבדי ראיה, משבט הזולו מדרום אפריקה, אשר במהלך הפסטיבל רצו ריצת מרתון מיוחדת של 160 מייל, כל הדרך מאולימפיה לדלפי. רוב הילדים הוטסו על ידי מטוסי הרקולס של חיל האוויר היווני. כאשר מפקד הטייסת ראה את הילדים יורדים מהמטוסים אמר: "במשך מספר שעות, כלי מלחמה הפך להיות מכשיר לעשיית שלום!"
הסיסמה של הפסטיבל הייתה המילה היוונית ekecheiria, שמשמעותה הפסקת אש אולימפית קדושה. על פי ההגדה, הסיבה שמאחורי המשחקים היא הרצון להשתית שלום. כאשר מלך יווני פנה לאורקל של דלפי כדי לקבל עצה על הדרך לפטור את עירו מהמלחמות הבלתי פוסקות, האורקל ענה: "תערוך אירועי ספורט במקום זאת!". היסטורית, מאז אותם הימים (776 לפנה"ס), במהלך שישה חודשים אחת לארבעה שנים, לפני ואחרי המשחקים, הופסקה כל פעילות מלחמתית ביוון העתיקה -ובכך ניתנה לספורטאים להתאמן, להתחרות ולשוב בשלום לבתיהם. יתר על כך, העיר שממנה יצא המנצח האולימפי הייתה מפילה את חומותיה; מכיוון שעיר זו זכתה להעדפתו של זאוס לא היה ניתן עוד לאיים עליה במלחמה ולהרסה! נוהג זה נשמר ללא הפסקה במהלך 1200 שנים. הדבר המיוחד היה הרעיון שניתן להשתית שלום בלבבות ובמוחותיהם של בני אחד עשרה באמצעות קרב חמש (pentathlon), חמשת מקצועות"הספורט האצילי" האולימפיות העתיקות, כולל דיסקוס והטלת חנית, היאבקות, ריצה וקפיצה. הפסיכולוג האמריקאי והספורטאי ג'יימן מק מילאן (מי שכינה את השיטה שלו "דינמיקה מרחבית") התאים במיוחד את המקצועות האלה לקבוצת הגיל.
הדבר החשוב ביותר בתחרות אצילית חדשה זו אינו ההישג הכמותי -המרחק אליו נזרק הדיסקוס או איזה אצן מגיע ראשון כיו"ב- אלא היופי שבתנועה, ההרמוניה המושגת ושיתוף הפעולה עם המתחרה.
האירוע ארך 8 ימים ובנוסף לספורט כלל פעילויות אומנותיות, משחקים חברתיים וכישורי תקשורת, הכול במטרה לפתח ולעודד פתיחות חברתית ורגשית בין המשתתפים שלעיתים התחוללה מלחמה בין מדינותיהם. הצעירים המתנדבים, אשר שימשו כמדריכי נוער, הפעילו את הכול; חולקו לקבוצות חדשות הנושאות את שמותיהן של ערי המדינה המפורסמות של יוון, כגון אתונה, ספרטה, תביי וכיו"ב, כך שהקבוצות החדשות כוללות חברים מכל אחת מהקהילות. כתוצאה מכך בכול קבוצה היו ילדים המדברים ב-8 שפות שונות! להתמזגות וערבוב זה הייתה השפעה רבת עוצמה על התקשורת: בכול רגע נתון התרחש משהו חדש שתמיד חיזק את הקשרים הרגשיים בין הילדים. לאחר הפסטיבל אמר המורה להתעמלות מבלגרד, סיניסה יוקיק (Sinisa Jukic): "הילדים צמחו ונפתחו בדרך חדשה, מעבר לכך שהיו מסוגלים ליהנות יותר כילדים, בו זמנית הם גם ביצעו משימות של יצירת קשרים חדשים עם קבוצות מיעוט [צוענים]". טקס הסיום התקיים באצטדיון העתיק של דלפי, היכן שהמשתתפים קידמו את פני האצנים הזולו בתשואות רמות. כל ילד קיבל מדליה, לא מכיוון שניצח במרוץ, אלא על כך ש"התחרה בהצלחה עם עצמו, ובמהלך התחרות הצליח לגלת את היופי שבמתחרה האחר".

מאז, התקיימו תחרויות אציליות דומות בקהילות שונות.

עמוס מוקדי

מסע אולימפיס - דוקו מערוץ הילדים עם עמליה דואק - יולי 2003