השינויים החברתיים, התרבותיים והכלכליים שהתרחשו באירופה

"...הורי אביה, סיפרה מניה שוחט (וילבושביץ'), היו יהודים מתבוללים בעלי נכסים רבים.הם התנהגו כמו בעלי אחוזות רוסים, חיו חיי עושר עם עבדים ומשרתים. סבה עבד כספק בצבא הרוסי והצליח להשיג זכויות יתר, שרק יהודים מעטים זכו בהן. למשל, רשיון נהיגה לעיר סנט- פטרבורג ולעיר מוסקווה. אורח חייו היה כשל גוי וכל פעם הייתה לו אהובה אחרת. ביתו היה פתוח לקציני צבא והיין נשפך בו כמים. החדרים היו מלאים תמונות יקרות, בעיקר של צארים וגנרלים וגם החגים היו חגי גויים. מניה לא אהבה את כל הדברים האלה. סבה נעדר הרבה מהבית ולכן ניהלה סבתה את העסקים. גם היא נהגה כמו גויה וניסתה להידמות ככל האפשר לנשות האצולה הרוסית. מניה לא הצליחה להבין אף פעם כיצד יכלה סבתא כל-כך לא לאהוב את הדת היהודית ?".

"... האח משה קירב את מניה שוחט (וילבושביץ') אל המהפכה הסוציאליסטית, שרצתה להשיג שוויון בין אנשים. הסוציאליסטים המהפכנים רצו שלא יהיו אנשים עשירים מאוד או עניים מאוד ושלא יהיו אנשים שיש להם יותר זכויות מאנשים אחרים. משה היה גדול ממנה ב-10 שנים, חבריו הסטודנטים היו מגיעים לביתם ומתווכחים על רעיונות המהפכה. מניה הייתה מאזינה להם. משה היה, תוסס, גועש, בעל שאיפות כמו אביהם. הוא אמנם הצטיין בלימודיו, אבל החליט להיות פועל ככל הפועלים ולא חלילה בנו של בעל אחוזה עשיר. לכן עזב את הבית והיה פועל בטחנה רחוקה. משכו אותו חיי העוני ופשוטי העם בכפר...".

 "... למשפחת מאירסון נולדו שמונה ילדים, אולם נותרו בחיים רק שלוש בנות. שיינה הבכירה, גולדה וציפורה. המשפחה הייתה ענייה מאד. לא תמיד היה מה לאכול בבית וגולדה הייתה רעבה רוב הזמן...".

 "לבד בחדר, אליעזר בן-יהודה המשיך לקרוא עברית. המחשבות על שחרור בולגריה העסיקו אותו. הוא חשב בלבו: 'בולגריה תהיה חופשית, אך מדוע שהעם היהודי לא יהיה חופשי. האם העם היהודי גרוע מהעם הבולגרי? האם אין זכות לכל עם ועם לחיות ולשאוף לחופש? לעם היהודי ישנה ארץ-ישראל שהוא יכול לשבת בה'...". 

"גולדה מאיר (מאירסון) זכרה את הפחד הגדול שלה מפוגרומים. פרעות שבהם תושבים רוסים, לא יהודים, פגעו ביהודים. גולדה זכרה במיוחד מקרה אחד שבו אביה סגר את דלת ביתם בקרשים נגד הפורעים. בסוף לא הגיעו הפורעים לביתם, אבל גולדה זכרה את הפחד הגדול וידעה שהוא בא בגלל היותם יהודים. היא הייתה עצובה היות שאביה לא יכול היה לעשות דבר מלבד חסימת הפתח בקרשים...".

"מדיניות אפליה כלפי יהודים התבטאה בחוקים כתובים וחוקים לא כתובים, בתקופת ילדותו של אברהם 'יאיר' שטרן. העם הפולני הסכים ברצון לקבל את החוקים. בהתחלה החרימו הפולנים עבודה יהודית, לאחר מכן החרימו יהודים שעבדו בשירות המדינה, סילקו יהודים ממפעלים ממלכתיים, פיטרו אפילו מורים יהודים שלימדו בבתי-ספר יהודיים, ובמקומם קיבלו מורים פולניים...".

 "... אליעזר בן-יהודה התבונן אל הסביבה החדשה. בבית היו ספרים מסודרים בארונות, תמונות על הקירות, עציצי פרחים בחלונות, שטיח על הארץ, שולחן כתיבה, כיסאות נוחים וספה עם כריות רקומות. אליעזר חשב לעצמו שאפילו גן-עדן לא יכול להיות מקסים יותר. עיניו נמשכו אל הספרים. הוא ניגש ופתח אחד מהם וקפץ בבהלה: הספר היה בשפה שלא הכיר, גם השני, השלישי, ואליעזר לא ידע לקרוא בהם. שלמה נפתלי הסביר לו כי אלה חיבורים חשובים מאד של תלמידי חכמים גדולים יהודים. הוא אמר לאליעזר: 'אל תתייאש, יש בחיים תעודות אחרות מחוץ לספרי הקודש, גם אתה תלמד ותקרא את כל הספרים האלה'.

אליעזר המשיך לשמור על חוקי הדת, מארחיו היו חילוניים, אבל הם כיבדו את דרך חייו. דבורה, בתו של שלמה נפתלי, התחילה ללמד את אליעזר רוסית. במשך כל החורף למד אליעזר את השפה הרוסית. הוא התחנך לדבר יהודית-אשכנזית ולקרוא עברית, ועכשיו הוא היה צריך להתרגל לדיבור הרוסי, וגם ללמוד לקרוא ולכתוב. הוא רצה ללמוד גם צרפתית כדי שיוכל להיכנס לכיתות הגבוהות בבית-הספר. מדי פעם חזר לישיבה, כי לא רצה להינתק בבת אחת מלשון הקודש...".

 "... כולם שמחו לראות את אליעזר בן-יהודה וגם הוא שמח להיות שוב במשפחה. אליעזר סיפר להם שהוא נוסע ללמוד באוניברסיטה. הוא הבטיח לדאוג לאימו כשתהיה זקנה. אמו הבחינה בשינוי שחל בבגדיו: הוא לא לבש עוד את הבגדים השחורים הארוכים וגזז את הפיאות. היא לא העירה לו על השינוי. היא ביקשה ממנו שיישאר יהודי טוב, כי הרגישה שהיא צריכה לנסות ולשמור על יהדותו של אליעזר. אליעזר קידש על היין והחלות, והשבת בכל קדושתה חדרה לתוך הבית...".

אמנסיפציה

הפירוש המילולי של המושג אמנסיפציה הוא 'שחרור'. משמעותו קבלת זכויות אזרחיות מלאות. במדינות שיהודים קיבלו זכויות אלה הם החלו להשתלב בחברה הנוכרית, כלומר, לעבוד בכל המקצועות, ללמד במוסדות אקדמיים, לגור במקומות שונים וכד'. ה'אמנסיפציה' הקנתה אפשרויות לבטל הבדלים בין גויים ובין יהודים.

לאומיות / רוח האומה

קבוצות רבות באירופה החלו להדגיש את העבר המשותף, שפת הדיבור הייחודית והשטח המשותף, שהפכו אותם ללאום. תופעה זו נקראת הכרה לאומית. כמה מקבוצות אלה נאבקו להיות חופשיים ועצמאיים. יהודים רבים שחיו באירופה, חשו שאינם חלק מההיסטוריה המשותפת של אף אומה, ותחושה זאת חיזקה בהם את ההכרה באי-השייכות ובניכור. רבים מהם חיפשו קשר ללאום שלהם - הלאום היהודי.

תנועות חברתיות: סוציאליזם 

אנשים רבים התרעמו על הסדר הכלכלי-חברתי-מדיני הקיים. הם שאפו לשוויון ולצדק בין בני האדם בכל תחומי החיים. הם רצו ליצור חברה חדשה ללא מעמדות אשר בה יהיו חובות, זכויות והזדמנויות למנהלים, לעשירים, לפועלים ולעניים. יהודים רבים השתלבו במאבק של תנועות חברתיות למען שוויון וצדק, ולמרות זאת רבים מהם זוהו עם בעלי הממון.

שינויים חברתיים כלכליים באירופה

בזכות השינויים הטכנולוגיים והתקדמות המדע הכפילה אוכלוסיית אירופה את מספרה, לאחר מאות שנים של קיפאון בגידול האוכלוסייה. כמו כן, נוצרו מקצועות חדשים ואחרים נעלמו. המצב החדש יצר בעיות כלכליות וחברתיות קשות.

השכלה

תנועה חברתית רוחנית שהחלה בקרב יהדות גרמניה בסוף המאה ה-18 חתרה לפעול למען הבלטת תרבותו החילונית של העם היהודי. הדגש היה על לימודים חילוניים ולא דתיים, ועל כתיבת ספרים בעברית שאינם ספרי קודש. השינויים היו גם בסגנון הלבוש שהפך להיות לבוש חילוני: חליפות, עניבות, שמלות אופנתיות.

התבוללות

צורות ודרגות שונות של התקרבות יהודים לחברה שבה חיו, וניסיונותיהם להשתלב בתוכה. מקצת מהיהודים ויתרו על דתם לחלוטין ואחרים מצאו פשרות ושמרו, למשל, בביתם על חוקים ומנהגים מסוימים, וכלפי חוץ היו ככל הגויים. יהודים לא מעטים ראו בהתבוללות מפתח להצלחה בהשתלבות בחיי הכלכלה והחברה. יש מתבוללים שראו בהתבוללות את הפיתרון ל'שאלה היהודית' בעולם.

אנטישמיות מודרנית

עד לתקופה זו הוסברה שנאת היהודים במניעים דתיים. כשתנועת האמנסיפציה התרחבה ובעקבותיה חדרו היהודים לחיי הכלכלה והחברה, ראתה אוכלוסיית הגויים ביהודים מתחרים. בשל שינויים אלה חדלה הדת להיות ההסבר היחיד לשנאת יהודים. ההסברים החדשים היו גזעיים, פוליטיים וחברתיים.