בשנת 1933 התגברה עליית היהודים לארץ. עולים רבים הגיעו מגרמניה - ארץ שעד כה לא הייתה ממנה עלייה גדולה. למה הגיעו עולים אלו לארץ-ישראל?
מצב היהודים בגרמניה החמיר מאוד עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933. רבים מיהודי גרמניה היו מבוססים מאוד מבחינה חברתית וכלכלית עד אז. היטלר ומפלגתו הטילו גזרות קשות על היהודים, חוקקו חוקים מפלים, ונישלו אותם מעבודתם ומרכושם. חייהם הפכו קשים מנשוא, ויהודים רבים רצו לעזוב את גרמניה. גם המצב של היהודים בארצות אחרות, במזרח אירופה, לא היה טוב. בפולין ובמדינות נוספות התנהלת תעמולת הסתה נגד היהודים, והעמיקה האפליה החברתית והכלכלית שהכבידה על חייהם. ככל שעלה כוחו של היטלר כן גדלה האפליה נגד היהודים גם מחוץ לגרמניה. ההגירה לארצות רבות הייתה כמעט בלתי אפשרית בגלל הגבלות על כניסת מהגרים. מצב זה הביא להגברת העלייה לארץ-ישראל. כל אחת מהמדינות: ארצות-הברית, ארגנטינה וקנדה קלטה פחות מעשירית מכמות העולים שנכנסה לארץ-ישראל בתקופה זו. הרכב העלייה היה מגוון ביותר. חלק גדול מהעולים היו בעלי הון שהגיעו עם רכושם, וכן בעלי מקצועות חופשיים, כמו: רופאים, מהנדסים, עורכי-דין, מוסיקאים ועוד. רבים מהם נאלצו לעשות הסבה מקצועית מפני שלא הייתה דרישה למקצועות אלה בארץ-ישראל. למשל, רופאים הפכו להיות מנקי חלונות או מגדלי תרנגולות. למקצת מן העולים היה ידע רב בכלכלה, במסחר ובתעשייה. בזכות עלייה זו גדלה מאוד אוכלוסיית הערים והמושבות וחלה תנופה בהתפתחות החקלאית והעירונית. מספר היישובים החקלאיים הוכפל. התרחבו ענפי פרדסנות, בנייה, תעשייה, מלאכה ומסחר. קבוצת עולים נוספת, שהובאה ארצה בעדיפות גבוהה בעקבות עליית הנאצים לשלטון, היו בני נוער. הם אורגנו בקבוצות מסודרות, והובאו לארץ לפני הוריהם מתוך תקווה שההורים יבואו בעקבותיהם. עלייה זו נקראה 'עליית הנוער'. הקבוצות שהגיעו נקלטו בקיבוצים, במושבים ובמוסדות חינוך שהקים ארגון 'עליית הנוער'. עד 1939 עלו בדרך זו כ-5000 בני נוער.
בשנת 1936 פרץ ה'מרד הערבי'. קבוצות של ערביי ארץ-ישראל החלו לפגוע ביהודים וביישוב היהודי וגם בשלטונות הבריטים. המרד החל בשביתה כללית של ערביי ארץ-ישראל במשך כמה חודשים. מנהיגי ארגון 'ההגנה', הארגון הביטחוני המחתרתי שהיה בארץ, חשבו שיש לנהוג באיפוק כלפי פעולות הערבים, להשתדל לא להגיב בצורה חמורה ולא לפגוע בחפים מפשע. מדיניות זו נקראה 'מדיניות ההבלגה'. לא כולם הסכימו עם המדיניות הזאת. ב-1937, הוקם ארגון נפרד בידי אנשים שפרשו מן 'ההגנה'. הם קיבלו את מרות המפלגה הרוויזיוניסטית וקראו לעצמם אצ"ל, ראשי תיבות של 'ארגון צבאי לאומי'. בניגוד למדיניות ההבלגה, חברי אצ"ל חשבו שצריך להתנגד בצורה אקטיבית יותר למעשי הערבים ואף פעלו בצורה זו. המצב הביטחוני בארץ גרם לירידה במספר העולים. באותה עת הידרדר מצבן של הקהילות היהודיות במרכז אירופה ובמזרחה, מקום ריכוזם של רוב יהודי אירופה. בפולין, החל מאמצע שנות ה-30 הפכה אפליית היהודים לרדיפה אלימה. מעשים כמו פרעות, מעשי ביזה ורצח גברו והלכו ככל שגדל 'צילה' המאיים של גרמניה הנאצית.
ברומניה, שבה חיה הקהילה היהודית השלישית בגודלה באירופה (אחרי רוסיה ופולין), היו היהודים נתונים לרדיפה מתמדת של מפלגות ותנועות אנטישמיות פשיסטיות. ב-1938 התפרסמו ברומניה חוקי גזע, על-פי דוגמת חוקי הגזע הנאציים. אגודות הרופאים ועורכי-הדין סילקו את היהודים משורותיהן. תהליכים דומים התרחשו בהונגריה, באוסטריה ובשאר מדינות אירופה.
ב-1938 מצב יהודי אירופה היה חמור במיוחד. ההגבלה על כניסת יהודים לארצות אחרות החריפה גם היא. בשנה זו כינסו נציגי המדינות החשובות בעולם את ועידת אוויאן, שדנה במצב הפליטים היהודים מגרמניה. אף מעצמה לא הייתה מוכנה לעשות מעשים של ממש למען היהודים הנרדפים ולקלוט אותם בארצה. ביטחונו העצמי של היטלר גבר ומידת התחשבותו בדעת הקהל העולמית הלכה ופחתה. הוא החל לבצע בגלוי את מדיניותו האנטי יהודית.
בגלל מצבם הקשה המשיכו יהודים מאירופה להגיע לארץ-ישראל. למרות המרד הערבי, מספר העולים פחת מאוד, אבל העלייה לא פסקה. העלייה החמישית פסקה לגמרי ב-1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, כאשר צבא גרמניה פלש לפולין.
