בשנת 1924 גדל מאוד מספר העולים לארץ-ישראל. חלק גדול מעולים אלה היו שונים מהעולים שהגיעו עד כה לארץ-ישראל. הרבה מהם הביאו איתם כסף ומטרתם הייתה לעסוק במסחר ובתעשייה. למה עלו כל-כך הרבה יהודים לארץ-ישראל בתקופה זו? סיפור עלייה זו התחיל בפולין, שבה היה מרוכז ציבור יהודי גדול. פולין קיבלה את עצמאותה רק אחרי מלחמת העולם הראשונה, שנים מעטות לפני תחילת גל העלייה, וגם בה, כמו במדינות אחרות, היה מצב כלכלי קשה מאוד אחרי המלחמה. תקופה קצרה אחרי המלחמה קם בפולין שלטון חדש, שניסה לשפר את המצב הכלכלי של המדינה על-ידי חקיקת חוקים חדשים, אשר כללו גם הטלת מסים גבוהים. חוקים אלה פגעו במיוחד ביהודים, שרבים מהם היו סוחרים. חיי היום-יום של היהודים הפכו קשים יותר ויותר.
חוקים אלה קיבלו את השם 'חוקי גראבסקי' על שם אחד השרים בממשלת פולין. היהודים שסבלו בפולין החלו לחפש מקום אחר בעולם שיוכלו לחיות בו. אלה שרצו לנסוע לארצות-הברית נתקלו בבעיה חדשה. באותן שנים החמירה ארצות-הברית את חוקי ההגירה למהגרים ממזרח אירופה אליה. ההגבלות האלה לא היו מכוונות נגד יהודים בלבד, אבל פגעו בעיקר בהם, מפני שיהודים רבים רצו להגר לארצות-הברית. יהודים רבים שסבלו בפולין ולא יכלו להגר לארצות-הברית הגיעו לארץ-ישראל, וכך גדל מאוד מספר העולים לארץ. בפעם הראשונה נכנסו לארץ-ישראל יותר יהודים מאשר לכל מקום אחר בעולם, לרבות ארצות-הברית.
מחצית מהעולים הגיעה מפולין, המחצית השנייה הגיעה מארצות אחרות במזרח אירופה: רומניה, ליטא וברית-המועצות. מעט יהודים הגיעו מעיראק ותימן. רוב העולים הגיעו עם משפחותיהם. הם עסקו במסחר והיו בעלי חנויות. מרביתם לא שאפו לעבוד בחקלאות. הם העדיפו להתיישב בערים ולעסוק במסחר, במלאכה ובתעשייה. רובם התיישבו בתל-אביב, לא רחוק מנמל יפו, שבו ירדו מספינתם. העיר תל-אביב גדלה כמעט פי 3 במשך שנתיים. עולי העלייה הרביעית שעסקו במסחר, תעשייה ופרדסנות, הקימו בתי-חרושת, הגדילו את מעגל הסוחרים בתל-אביב ואף סייעו לפיתוח ולהרחבת הפרדסים.
מבין עולי העלייה הרביעית הייתה קבוצה של צעירים דתיים, חניכי תנועת 'המזרחי', שחיזקו את ההתיישבות הדתית. הם הקימו את המושבה הדתית בני ברק, יישובים חקלאיים בעמק זבולון ובעמק יזרעאל: כפר חסידים, שדה יעקב ועוד. המשיכו לעלות גם צעירים חילונים שבנו קיבוצים ומושבים. אחרי זמן מה פרץ משבר כלכלי חמור בארץ-ישראל. ממשלת פולין הגבילה העברת כספים מפולין לארץ-ישראל. מספר העולים בעלי הון ירד, והגיעו עולים חדשים בעלי אמצעים כספיים דלים. לא היה מי שישקיע בפיתוח ובהרחבה של מקומות עבודה ובנייה בגלל שתי סיבות עיקריות: בעלי ההון הפסיקו להגיע, וחלק מבעלי ההון הקודמים נותרו ללא כסף, בשל השקעות לא מוצלחות. נוצר מחסור במקומות עבודה לעולים שהמשיכו להגיע בהמוניהם. המצב החמיר עוד יותר מפני שמחיר הקרקע והדירות ירד ואנשים היו צריכים למכור אדמות ובתים במחיר נמוך הרבה יותר ממה שקנו אותם. מ-80 אלף העולים בעלייה זו ירדו יותר מ-20 אלף עולים. בין השנים 1928-1927 עלה מספר היורדים על מספר העולים.
המצב הכלכלי החמור השפיע לא רק על העולים אלא על כל תושבי הארץ. היישוב היהודי שקע במשבר כלכלי קשה. התאוששות ממצב זה החלה רק בשנת 1929, אז גבר זרם העולים. העלייה אמנם נמשכה, אבל ממדיה קטנו בהשוואה לראשית עלייה זו.
