בשנת 1919, לאחר הפסקה ארוכה בעלייה, הגיע לארץ-ישראל גל גדול של עולים. חלק גדול מהם היו צעירים שעלו בקבוצות. מה הביא צעירים אלה לארץ? בתקופה שקדמה לעלייה התרחשו מאורעות סוערים מאוד. בפעם הראשונה הייתה מלחמה שהקיפה כמעט את כל מדינות העולם, ולכן היא נקראה מלחמת העולם הראשונה. המלחמה נמשכה מ-1914 עד 1918, והשפיעה מאוד על היהודים. יהודים התגייסו לצבאות רוב המדינות הלוחמות. (לאילו מצבים עשויים היו להיקלע הלוחמים היהודים ומהן התוצאות שהיו עלולות לנבוע ממצבים אלו?)
המתחים של שנות המלחמה הביאו להגברת השנאה כלפי היהודים בארצות מזרח אירופה. לקראת סוף המלחמה, בשנת 1917, התרחשו שני אירועים שהשפיעו על החלטת חלק מהיהודים לעלות ארצה: באנגליה התפרסמה הצהרת בלפור; ברוסיה התחוללה מהפכת אוקטובר.
בימי המלחמה, כשהעתיד נראה שחור, התפרסמה הצהרה רשמית מטעם ממשלת בריטניה, שתמכה בשאיפת הציונות להקים בית לאומי יהודי בארץ-ישראל. ההצהרה, שנתפרסמה ב-2 בנובמבר 1917, ידועה בשם 'הצהרת בלפור' על שם שר החוץ הבריטי ארתור ג'ימס בלפור.
בהצהרה נכתב: 'ממשלת הוד מלכותו מביטה בעין יפה על ייסוד בית לאומי לעם היהודי בארץ-ישראל ותתאמץ במיטב כוחותיה כדי להקל את השגתה של מטרה זאת, בתנאי ברור שלא ייעשה דבר, שיש בו כדי לפגוע בזכויותיהן האזרחיות והדתיות של העדות הבלתי יהודיות או בזכויותיהם ובמעמדם המדיני של יהודים בכל ארץ אחרת'. ההצהרה שימחה מאוד את הציונים. היא הייתה ההכרה הראשונה של מדינה כלשהי בזכויות היהודים בארץ-ישראל. במיוחד הייתה ההצהרה חשובה מפני שניתנה על-ידי הבריטים, שהיו בדרכם לכבוש את ארץ-ישראל.
בסוף המלחמה כבשה בריטניה את כל ארץ-ישראל מידי התורכים, והשאלה הייתה - מה יקרה עכשיו בארץ? בשנת 1920 הוקם 'חבר הלאומים', שתפקידו היה לקדם שיתוף פעולה בין-לאומי ולהשיג שלום וביטחון. חבר-הלאומים כונן את שיטת המנדטים. המנדט היה שלטון של מעצמה על עמים שעוד לא היו מסוגלים לעמוד ברשות עצמם. השיטה היוותה פשרה בין עקרון הגדרת עצמאות לכל העמים ובין ההסכמים הסודיים שעשו המעצמות שניצחו במלחמה לחלוקת אזורים שנכבשו במלחמה. ב-1920 התכנסה בסאן רמו שבאיטליה המועצה העליונה של חבר-הלאומים, ובה נציגי כמה מדינות )בריטניה, צרפת, איטליה, יוון, יפן ובלגיה( . המועצה החליטה להטיל על ממשלת בריטניה את האחריות להגשמת הצהרת בלפור, ולמסור לידיה את המנדט על ארץ-ישראל עד שתושביה היהודים יהיו מוכנים לעצמאות.
בשנת 1917, באוקטובר, פרצה מהפכה ברוסיה. קבוצה שלחמה למען שוויון וצדק, בסיסמאות של שלום, קרקע לאיכרים ושלטון לפועלים ולאיכרים, תפסה את השלטון. השליטים הישנים ובראשם הצאר העריץ חדלו להיות שליטים. המהפכה עוררה בקרב היהודים תקוות לשוויון זכויות ולחיסול האפליה. לזמן קצר התקוות התגשמו: הממשלה הצהירה כי זכויותיו של אזרח לא ייקבעו יותר על פי זהותו הלאומית או הדתית, ובכך, למעשה, העניקה ליהודי רוסיה את האמנסיפציה (שחרור ושוויון זכויות) שציפו לה במשך שנים. בוטלו כ-150 חוקים שהפלו את היהודים לרעה.
אבל המהפכה לא הושלמה, כיוון שהרבה אנשים התנגדו למשטר החדש ואחרים חשבו על יצירת משטר אחר. התפתחה מלחמת אזרחים, שנמשכה בין השנים 1921-1918. רבים ממנהיגי המהפכה היו יהודים, ולכן ראו הרוסים שתמכו בשלטון הצארי שלפני המהפכה, את כל היהודים כתומכי המשטר החדש, והביעו את התנגדותם, בין השאר, בהתנכלות כלפי יהודים. אבל גם תומכי המהפכה פגעו ביהודים ובמיוחד במוסדות יהודים. ב-1919 נערכו פוגרומים בלמעלה מ-160 יישובים ונהרגו אלפים רבים של יהודים. החל משנת 1918 חוסלו ארגונים יהודיים רבים. התנועה הציונית ואפילו תנועת הבונד הסוציאליסטית שפעלה למען שוויון, הוצאו אל מחוץ לחוק. נאסרה גם הוצאה לאור של ספרים וכתבי-עת בעברית. לצד הסבל שנגרם בגלל רכוש שנגנב או קרובי משפחה שנפצעו או נהרגו, הייתה אכזבה גדולה. בחורים ובחורות יהודים שהשתתפו במהפכה והאמינו שרעיונות המהפכה יתגשמו והיהודים ייהנו משוויון זכויות ככל העמים, הרגישו שכל תקוותיהם נעלמות. אותם צעירים יהודים ברוסיה ובמזרח אירופה, שהתאכזבו מהמהפכה והבינו שפיתרון לא יגיע מהמשך מאבק בשלטונות המקומיים, החלו להצטרף לקבוצות 'החלוץ'. 'החלוץ' היה ארגון עולמי של צעירים יהודים, שהכשירו את עצמם לקראת עלייה לארץ-ישראל. קבוצות 'החלוץ' התחילו להתארגן כבר קודם, אך ההתארגנות הגדולה הייתה בשנת 1917, אחרי האכזבה מהמהפכה. חניכי 'החלוץ' שהחלו להגיע לארץ היו מאורגנים בקבוצות. בארץ הקימו אנשי העלייה השלישית את 'גדוד העבודה'. אלה היו קבוצות של עובדים שהסתובבו בכל הארץ ועבדו בכל עבודה: ייבוש ביצות, הכשרת אדמה לחקלאות, סלילת כבישים ועוד. הם חיו בשיתוף ביניהם אף-על-פי שלא חיו באותו מקום. הכסף שהשתכרו היה משותף, הרכוש שלהם היה משותף ואת כל ההחלטות החליטו לאחר דיונים בין החברים. ב'גדוד העבודה' היו חברים גם אנשי העלייה השנייה. חלק מעולי העלייה השלישית הקימו קיבוצים, שהיו סוג חדש של התיישבות. קיבוץ הוא צורה נרחבת יותר של רעיון ההתיישבות בקבוצה. קבוצה הייתה צורת ההתיישבות החדשה של מקצת מאנשי העלייה השנייה, שהתבססה על רעיונות של שיתוף ושוויון בכל תחומי החיים. במהלך השנים ניטשטשו ההבדלים בין קבוצה לקיבוץ. הקיבוץ הראשון הוקם על-ידי 'גדוד העבודה' ונקרא עין חרוד.
עולי העלייה השלישית, בשיתוף עם אנשי העלייה השנייה, הקימו קיבוצים נוספים וגם מושבי עובדים. מושב עובדים לא היה מבוסס על שותפות מלאה; כל אחד עיבד את אדמתו וחי בנפרד, העבודה הייתה עצמאית. כל החברים קיבלו חלקות אדמה שוות בגודלן. בתוך המושב התקיימה עזרה הדדית וחברי המושב תמכו זה בזה. בתקופה זו קמו בארץ כמה ארגונים. בתחום הביטחוני התפתח ארגון 'ההגנה'. ארגון זה הוקם על-ידי עולי העלייה השנייה והשלישית כדי שיוכלו להגן בעצמם על יישובים יהודים.
בתקופה זו הוקמה הסתדרות העובדים. ההסתדרות הוקמה כדי לדאוג לפועלים ולחקלאים בכל תחומי החיים: קביעת תנאי שכר ושעות עבודה, אספקת שירותי בריאות, הקמת מוסדות תרבות, מוסדות חינוך, עיתונות ועוד. כמו כן ייצגה ההסתדרות את חבריה העובדים בבעיות כלכליות ופוליטיות. בכל הקשור לדיבור ולכתיבה בשפה העברית, המשיכו עולי העלייה השלישית את דרכם של היהודים שעלו לארץ לפניהם והקפידו לדבר עברית, לכתוב ולקרוא עברית. בתקופתם אף התחילה להתפתח עיתונות יומית עברית. צעירי העלייה השלישית, חדורי התלהבות ורעיונות חדשניים, המשיכו לעלות לארץ. בשנת 1924 התחילו להגיע לארץ עולים רבים יותר, שהיו שונים מעולי העלייה השלישית. גל עלייה זה נקרא 'העלייה הרביעית'.
