בתחילת שנות השמונים של המאה התשע-עשרה החלו להגיע לחופי הארץ עולים שראו באור שונה את מטרת עלייתם. הם התלכדו סביב רעיונות חדשים, שעיקרם היה שיבת העם היהודי לארץ-ישראל ויצירת תעסוקה בחקלאות ובסוגי מלאכות שונים. מי היו העולים האלה? מה הביא אותם לרעיונות החדשים שלהם? סיפור העלייה של מרביתם התחיל באזור האימפריה (הממלכה) הרוסית בשנת 1881. בשנה זו התחוללו שם פרעות שהיהודים כינו 'סופות בנגב' וכשמן כן היו. הפרעות התפרצו בבת אחת כמו סופות, והתרחשו בדרום האימפריה הרוסית ('נגב' בתנ"ך מסמל כיוון דרום).
הרוסים גנבו, פגעו ואף הרגו יהודים במשך זמן רב, במקומות יישוב שונים. הפרעות התפשטו אחר כך לארצות נוספות - לפולין ולרומניה שבמזרח אירופה. בשנת 1881 בלבד נפגעו כ-220 קהילות יהודיות, עשרות אלפי יהודים ברחו מפני המון הגויים המתפרעים, רבים נפצעו ועשרות נהרגו, ונגרם נזק עצום לרכוש היהודי. רבים מקרב האוכלוסייה היהודית החליטו לעזוב. השאלה הייתה: לאן?
רוב המשפחות היהודיות בחרו להגר לאמריקה. אבל קבוצה קטנה העלתה רעיון חדש: להקים לתחייה את העם היהודי בארץ-ישראל! באותה תקופה התחילו להתעורר באירופה תנועות שהדגישו את הזהות הלאומית. הזהות הלאומית התבטאה בטריטוריה )מרחב אדמה) משותפת, בהיסטוריה משותפת ובלשון אחת. כך לגרמנים בגרמניה, לצרפתים בצרפת וכך לתושבים בארצות אחרות.
היהודים שחיו בזמן זה באירופה הושפעו מקבוצות אלה, והחלו לפעול להקמת תנועה לאומית יהודית, שמטרתה העיקרית הייתה להקים לתחייה את עם ישראל על-ידי שיבה לציון, ארץ-ישראל, ולחדש את חיי העם במולדת שתיבנה מחדש. במקומות שונים באירופה קמו אגודות שנקראו 'חיבת ציון'. בתחילה לא היה קשר בין האגודות, אך שאיפת כולן הייתה להחיות את עם ישראל על-ידי שיבה לציון. גם לפני הקמת תנועת 'חיבת ציון' היו רעיונות ותוכניות שונות של יחידים, אלא שהפעם זו הייתה תנועה עממית.
ד"ר יהודה לייב פינסקר, שהיה בתקופה מאוחרת יותר מראשי תנועת 'חיבת ציון', כתב בשנת 1882 חוברת בשם 'אוטואמנסיפציה'. פירוש השם הוא: שחרור עצמי. בחוברת טען פינסקר כי עם ישראל בגולה הוא לא עם חי, אלא צל של עם, שאומות העולם מפחדות ממנו. פחדן של אומות העולם יחד עם בעיות חברתיות וכלכליות, הוא המקור לאנטישמיות. לכן, טען פינסקר, פתרון הבעיה היהודית אינו במלחמה באנטישמיות, גם לא בפרסומים נגדה, אלא בהתעוררות לאומית, בשחרור עצמי ובריכוז היהודים בארץ משלהם. החוברת ענתה לבעיותיהם של רבים מחובבי ציון, והייתה לאחד מהגורמים שהשפיעו על הרעיון הציוני ותחיית עם ישראל בארצו.
ראשוני העולים, שרובם היו סוחרים או בעלי מלאכה בארצות מוצאם, ראו את ייעודם בעבודת אדמה בארץ-ישראל. זו הייתה הפעם הראשונה שקבוצה גדולה של יהודים עולה לארץ-ישראל לא בגלל קדושתה הדתית, אלא כדי לחיות בה ולעבוד בה. קשיים רבים עמדו בדרכן של המשפחות שהגיעו לארץ. עבודת האדמה שלא היו רגילים בה, האקלים השונה ותנאי המחיה הקשים שהביאו בעקבותיהם מחלות וסבל. העולים התגעגעו מאד אל הנופים, אל החברים ואל המשפחה הגדולה שעזבו. היו שעות רבות, גם של חגים ושמחות, שהניתוק מהקהילה היהודית שממנה באו והבדידות החברתית הכבידו עליהם מאוד.
בארץ-ישראל שלטו התורכים. רוב התושבים בארץ היו ערבים. כשהחלו להגיע משפחות אנשי העלייה הראשונה, הערבים חששו שתהיה תחרות על אדמות ועל פרנסה. היהודים שחיו בארץ קודם לעלייה הראשונה התרכזו בעיקר בארבע ערים, שנקראו ערי הקודש: ירושלים, צפת, טבריה וחברון. עם הגעתם של אנשי העלייה הראשונה, קיבלו היהודים הוותיקים, שגרו כבר בארץ, את הכינוי 'היישוב הישן', לעומת העולים החדשים, שנקראו 'היישוב החדש'. מקצת מאנשי 'היישוב הישן' התחילו בהקמת יישובים חקלאיים עוד לפני תחילת העלייה הראשונה.
רבים מן העולים עסקו בחקלאות. הם הקימו את המושבות הראשונות: ראשון לציון, זכרון יעקב, עקרון, גדרה, רחובות, חדרה, ראש פינה, יסוד המעלה ועוד. המושבה הייתה צורת ההתיישבות החקלאית הראשונה ביישוב העברי החדש. ייחודה של המושבה היה בכך שהאדמה והמשק היו רכושם הפרטי של המתיישבים. המושבות הראשונות הפכו לערים כראשון לציון, פתח תקווה, רחובות ואחרות. רבות מהמשפחות היהודיות ניסו לא לדבר בשפת אמם, שעליה חונכו בחוץ-לארץ: רוסית, פולנית, רומנית והשתדלו לדבר עברית. הם אף הוציאו עיתונים בעברית!
במושבות הוקמו בתי-ספר שבהם ניתן חינוך עברי. רבים מילדי המשפחות היהודיות למדו בבתי-ספר אלה. כעשר שנים אחרי שראשוני העלייה הראשונה הגיעו לארץ-ישראל קם כוח חדש בעם היהודי באירופה. בנימין זאב הרצל, עיתונאי מאוסטריה, כתב את החוברת 'מדינת היהודים', ובה קבע שהפיתרון לבעיית היהודים הוא הקמת בית לאומי יהודי שבו יתקבצו כל היהודים. רבים קראו את החוברת והזדהו עם הכתוב בה. שנה לאחר פרסום החוברת כינס הרצל בבזל שבשווייץ את הקונגרס הציוני הראשון, ובו נתקבלה התוכנית הציונית הראשונה. בקונגרס הוקמה ההסתדרות הציונית, הוחלט על עקרונות לבחירת צירים ונציגים, ולניהול הקונגרסים הבאים. הוחלט שהצירים ייבחרו על-ידי כל מי שישלם מס לקונגרס, שייקרא 'השקל הציוני'. הוחלט גם על הקמת גופים נוספים, כגון: בנק ציוני וקרן למימון הפעילות הציונית.
