הלל יפה

הרופא של מושבות השומרון. מייסד בית-החולים של זכרון יעקב.

ד"ר הלל יפה היה מחלוצי הרפואה בארץ-ישראל ומראשוני הלוחמים במחלת הקדחת. הוא סייע בהכשרת אזורים שונים להתיישבות לפני הקמת המושבות. ליווה את הרצל במסעו בארץ כרופא מומחה לבעיות הארץ. יפה היה חבר במשלחת שנשלחה לבדוק אפשרות להתיישבות יהודית באזור אל עריש שבסיני. הלל יפה נולד בשנת 1864 ברוסיה. הוא עלה לארץ בשנת 1891.

יפה היה אחד הרופאים הראשונים בארץ. הוא טיפל בכל המחלות של המתיישבים ובמיוחד בקדחת שפגעה ברבים כל-כך. יפה ניסה למצוא מה המקור לקדחת ואיך אפשר למנוע אותה. ד"ר יפה ניסה לפתח את קרקעות הארץ, כדי שאפשר יהיה ליישב עליהן אנשים בנוחות רבה וללא חשש לבריאותם.

הוא לקח חלק בביקור של בנימין זאב הרצל בארץ. ד"ר יפה השתתף גם במשלחת ציונית שבדקה אם האזור בסיני, שנקרא אל-עריש, מתאים להתיישבות יהודית. ד"ר יפה היה הרופא של חדרה. הוא הקים בית-חולים בזכרון יעקב וגם שם טיפל בחולים. לבית-החולים הגיעו חולים מכל הסביבה, פועלים ואיכרים. בבית-החולים הכשיר חולים ואחיות מכל הארץ.

הלל יפה נולד בכפר ברוסיה. אביו היה יהודי מסורתי, פתוח גם לדעות ולאמונות חדשות. הוא היה סוחר שהרבה בנסיעות לרגל עסקיו. להלל יפה היו ארבע אחיות, ואמו הייתה אמונה על חינוך הילדים. אף-על-פי שהמשפחה לא הייתה עשירה, השקיעו ההורים כמיטב יכולתם בחינוך ילדיהם. הם חסכו בהוצאות אחרות כדי לשלם למורים בעד חינוך ילדיהם. בילדותם למדו הלל ואחיותיו בבית, וכשגדלו מעט נשלחו לגימנסיה בעיר הקרובה, בית-ספר שבו למדו מכיתה ה' עד כיתה י"ב.

בגימנסיה התוודע הלל הצעיר לרעיונות חדשים, שהיו מקובלים אז בין צעירים רוסים. בתקופה שבה למד בגימנסיה רווחה האמונה בקרב הצעירים שרוחו האמיתית של העם הרוסי פועמת בלב האיכרים דווקא, ושיש להתקרב אל הטבע ואל חיי האיכרים. צעירים אלו ראו את צערם ואת עוניים של האיכרים והאמינו שיש לשפר את מצבם, כדי לקדם את העם הרוסי כולו. מקצתם אף עברו לגור בכפר. הם ניסו להשפיע בדרכים שונות על שלטון העריצות של הצאר הרוסי, כדי להקל על חיי האיכרים ופשוטי העם. הלל הושפע מרעיונות אלו. הוא האמין, כחבריו, בחזרה אל הטבע, והכיר בערכם של האיכרים ובחשיבותה של עבודת האדמה. אבל הלל היה שונה מחבריו - הוא היה יהודי.

בעת שהותו בעיר הגדולה, כשלמד בגימנסיה, הכיר הלל איש צעיר, משורר שכתב עברית. הלל התיידד עמו והם הרבו לשוחח על נושאים שונים. המשורר, סיפר על מצבו הקשה של העם היהודי ושכנע את הלל הצעיר שמצוקת העם היהודי גדולה ממצוקת העם הרוסי. הלל נשבה ברעיון שהעם היהודי צריך לחזור לאדמתו, לארץ-ישראל, ולהקים בה שכבה של איכרים יהודים. הלל החליט שהוא ילמד ואחר כך יעבוד למען העם היהודי ויעשה הכול למען המטרה הזאת.

בגימנסיה הצטיין הלל הצעיר בלימודי המדעים, והחליט ללמוד מדעי הטבע. לאחר שנה החליט שהמקצוע הנדרש בארץ-ישראל הוא רפואה, ועל אף שמוריו ניבאו לו עתיד כמדען, פנה ללימודי הרפואה, כשבלבו גמלה ההחלטה להקדיש את חייו למען ארץ-ישראל. הלל הצטיין גם בלימודי הרפואה. הוא למד בעיקר על מחלות שהיו נפוצות בארץ-ישראל בתקופה ההיא, ובמיוחד על מחלות עיניים. העבודה שכתב לסיום התואר, זכתה בפרס של האוניברסיטה שבה למד.

באותה שנה פקד אותו מאורע אישי עצוב - אביו מת. הוא רצה, אמנם, לחזור למשפחתו, לאמו ולאחיותיו, אבל מיד עם סיום לימודיו נסע לצרפת והשתלם במחלות עיניים אצל המומחים הגדולים ביותר לנושא זה. הלל שהה בצרפת חצי שנה, וגם כאן בלט בכישרונו כרופא. אחרי חצי שנה חזר לרוסיה ועמד בבחינת סיום לימודי הרפואה. אז נסע ד"ר הלל יפה להיפרד ממשפחתו, קודם שעלה לארץ-ישראל - הארץ שלמענה למד והשתלם.

הלל יפה בחר ללמוד רפואה בהיותו בחוץ-לארץ, כדי שיוכל לתרום את תרומתו כרופא בארץ-ישראל. הוא התמחה במחלות עיניים, ביודעו שאלו המחלות הנפוצות בארץ. לאחר בחינת הסיום ברפואה, כאשר הוסמך לרופא, נסע להיפרד מאמו ומאחיותיו בביתו ברוסיה. ברוסיה עבד ד"ר הלל יפה בבית-חולים, והתחיל לפרסם עבודות מדעיות בתחום התמחותו - מחלות עיניים. מחקריו ועבודותיו זכו להערכה רבה בקרב הרופאים ברוסיה, וד"ר יפה הוזמן על-ידי פרופסור ידוע למחלות עיניים לבוא ולעבוד אצלו. הוא חשב שד"ר יפה עתיד להיות רופא וחוקר חשוב ומפורסם. אבל ד"ר יפה ראה לנגד עיניו רק ייעוד אחד - להיות רופא בארץ-ישראל.

ד"ר יפה עזב את רוסיה כשפניו לארץ-ישראל. בדרך התעכב בתורכיה, שבה היה צריך להיבחן על מנת שיוכל לעסוק ברפואה בארץ. הוא עמד בקלות בבחינות והמשיך בספינה לארץ-ישראל.

בספינה פגש הלל יפה עוד יהודים שעלו לארץ-ישראל. בין היהודים באונייה נרקמה חברות ושררו יחסי אחווה ועזרה הדדית. הנוסעים חילקו ביניהם את המזון, והחולים נעזרו בידי הבריאים והחזקים.

ד"ר יפה שמע שהשלטונות התורכיים מתירים ליהודים להגר לכל מקום באימפריה התורכית, אבל אוסרים על יהודים לעלות לארץ-ישראל. הוא וחבריו לאונייה לא ידעו כיצד יערימו על התורכים, אבל דבר אחד היה ברור להם - הם יעלו לארץ-ישראל. אחרי כמה ימים הגיעה האונייה לחוף יפו. ד"ר יפה התפעל מהעיר היפה, מהבתים הלבנים הנושקים לחוף ומגיעים ממש עד ראש הגבעה. סירות קטנות החלו להגיע לאונייה הגדולה כדי להביא את הנוסעים בה אל החוף. הנוסעים שלא הכירו מנהג זה נבהלו וסירבו בתחילה לעלות על הסירות, כי האנשים שהגיעו בסירות נראו להם שודדים. ד"ר יפה התרעם על הדרך שהורדו מן האונייה, וכשהגיעו לחוף יפו ניגש בכעס לראש הוועד של 'חיבת ציון' בארץ-ישראל ושאל אותו מדוע עלו לחוף בדרך זו ('חיבת ציון' הייתה תנועה שמרכזה בחוץ-לארץ ומטרתה הייתה ליישב את ארץ-ישראל ביהודים). ראש הוועד לא שם לב להתרגזותו של ד"ר יפה ורק לחש: "עברו מהר, אל תעצרו!" מאוחר יותר הבין יפה שבקושי רב הצליחו להעלות יהודים לחוף בגלל האיסור של השלטונות התורכיים, ולכן נאלצו לעלות במהירות ובלי הסברים רבים.

ד"ר יפה פגש בארץ מכרים אחדים שקיבלו אותו בשמחה. הוא נסע לירושלים, ולאחר כמה ימים בעיר החליט לבקר במושבות היהודיות החדשות שקמו אז בארץ. הוא יצא למסע ביחד עם עוד חברים.

ד"ר יפה וחבריו התחילו את מסעם במושבה ראשון לציון, וכך החל להכיר את הארץ ואת תושביה. צעירי המושבה לקחו אותו לשמור איתם בלילה, בכרמים. הוא טעם מהענבים ושיבח את טעמם, גם בהשוואה לענבים שגדלו בכפר הולדתו, שנחשב לאזור חקלאי מצוין. בראשון לציון נודע לד"ר יפה בפעם הראשונה על היחסים בין איכרי המושבות ובין פקידי הברון רוטשילד. הפקידים היו אחראים על המושבות ועל הכסף שהברון נתן למושבות. הם התנהגו בעריצות, דרשו הרבה דרישות מהאיכרים והטילו עליהם עונשים קשים על כל חריגה מהוראותיהם.

מראשון לציון המשיך ד"ר יפה לנס ציונה. כשהגיע לשם גילה שרבים מאנשי המושבה חולים. ד"ר יפה לא ידע אז לזהות את המחלה ולהקל על החולים. בתי-החולים היו מלאים והחולים נשארו במושבה. צעירות מיפו ומהמושבות באו לנס ציונה לעזור לחולים. מזון נשלח להם מחבריהם במושבות וביפו.

מנס ציונה הגיע ד"ר יפה למושבה רחובות. המושבה הייתה ענייה ופשוטה, אבל ד"ר יפה ראה בה הרבה אנשים חרוצים, העובדים בשמחה ומרוצים להתפרנס מעבודת החקלאות. מרחובות הלך ד"ר יפה למושבות עקרון וגדרה. בגדרה שמח לפגוש את הביל"וים. ביל"ו הייתה אגודה של צעירים, יהודים רוסים, שעלו לארץ כדי ליישב אותה. ד"ר יפה שמע כיצד חיו בתחילה בשיתוף וכיצד הקימו את המושבה הקטנה שלהם. ד"ר יפה חזר לראשון לציון והחל לחפש עבודה כרופא בארץ. אחד הרופאים אמר לו, שלא יוכל לקבל משרת רופא בארץ ועדיף שילך לארץ אחרת. אבל ד"ר יפה לא התייאש. בתחילה עבד כרופא פרטי בעיר חיפה. אחר כך הוזמן לעיר טבריה להיות הרופא של יהודי העיר. זו הייתה המשרה הראשונה של ד"ר יפה הצעיר בארץ, אבל לא המשרה האחרונה.

אחרי שהגיע לארץ התחיל ד"ר הלל יפה לעבוד כרופא בחיפה ובטבריה, ובזאת למלא את התפקיד שהועיד לעצמו. אבל חלומו הגדול היה להיות רופא, המטפל באנשי המושבות החדשות, רופא של איכרים יהודים בארץ-ישראל. בתחילה היה ד"ר יפה רופא בחיפה ובטבריה, אבל לאחר שנתיים בארץ הוזמן להיות רופא באחת המושבות הראשונות - זכרון יעקב. יפה הכיר את הרופא הקודם של המושבה והוזמן על-ידיו להיות הרופא החדש של המושבה. זה היה התפקיד שייחל לעצמו בעלותו ארצה. ד"ר יפה אהב את המושבה זכרון יעקב, את תושביה ואת הנוף הנפלא של הים הנשקף ממנה. בזכרון יעקב היה בית-החולים של כל האזור, וכשד"ר יפה הגיע למושבה הוא דאג קודם כל לארגון בית-החולים. למשל, דאג לסידור התרופות וציון האזהרות על כל תרופה, מחשש שיקרה אסון ומישהו יבלע תרופה שנועדה רק לטיפול חיצוני וכיוב'. ד"ר יפה גילה שפקידי הברון רוטשילד, שהיו ממונים על המושבה, אוכלים מהאוכל שהיה מיועד לבית-החולים, ושהמבשלת שלו לוקחת גם היא מצרכי מזון מבית-החולים. הוא הפסיק את הנוהג הזה. הפקידים כעסו עליו ורצו להפסיק לתת לו מים, נפט וירקות שמגיעים לו. יפה כתב לברון שאם זכויותיו יילקחו ממנו הוא יעזוב את המושבה, והאיומים הוסרו מיד.

ד"ר יפה טיפל בכל החולים. מרביתם חלו במחלת הקדחת, שתקפה במיוחד את אנשי המושבה החדשה - חדרה. הוא ביקר במושבה חדרה לפחות פעמיים בכל שבוע. אנשי חדרה היו מגיעים לבית-החולים בזכרון יעקב כשמחלתם התגברה, וד"ר יפה הצליח לרפא מקצת מהאנשים. הוא הבין שמצבה של המושבה קשה וצריך לפעול בצורה יסודית ומקיפה על מנת למגר את מחלת הקדחת מהיישוב, ולא די בטיפול בכל חולה בנפרד. ד"ר יפה העריץ את אנשי חדרה, שלמרות מחלת הקדחת והתמותה הגדולה הם נשארו ביישוב ולא עזבו. הוא הרגיש כי בתור רופא בזכרון יעקב הוא אינו יכול למלא את השליחות שלו למען כל היישובים היהודיים, וכדי לעזור באמת למושבה חדרה הוא חייב לקבל תפקיד גדול יותר. ד"ר יפה נהייה נציג של תנועת 'חיבת ציון' בישראל ועבר לגור ביפו. מרכזה של התנועה היה בחוץ-לארץ, וחלק מהעולים החדשים שהפכו לאיכרי המושבות היו חברי תנועה זו.

ד"ר יפה בתפקידו החדש הצליח לגייס כספים לייבוש הביצה הסמוכה לחדרה, שממנה הגיעה מחלת הקדחת. הוא פעל לייבוש הביצה ולנטיעת אקליפטוסים בסביבתה. 

כדי להרגיע את תושבי חדרה התיישב במושבה זו יחד עם אשתו הצעירה וילדו הקטן.

בזמן שד"ר יפה היה נציג 'חיבת ציון' ביפו, הגיע לארץ-ישראל בנימין זאב הרצל. הרצל, שהיה נשיא הקונגרס הציוני, הגיע לארץ בעיקר כדי להיפגש עם הקיסר הגרמני שביקר בארץ באותה עת, אבל הוא לא פסח גם על ביקור במושבות החדשות. בגלל ביקורו של הקיסר בארץ לא נמצאה עגלה טובה לסיורו של הרצל. ד"ר יפה הכין להרצל את העגלה של מנהל בית-הספר החקלאי 'מקווה ישראל', וסייר עם הרצל במושבות הראשונות. ד"ר יפה ידע, שפקיד הברון במושבה ראשון לציון אינו מכבד את הרצל ולכן הגיע לראשון לציון ללא הודעה. הפקיד לא היה יכול לסרב לקבל את האורח החשוב. תושבי ראשון לציון התלהבו מאוד מבואו של מנהיג כל הציונים בעולם. הם רכבו על סוסים לפני המרכבה שלו ושרו את המנון התנועה - 'התקווה'. הפקיד נדבק בהתלהבות ונתן להרצל את המרכבה שלו להמשך הסיור ברחובות. המסע נמשך, הרצל הגיע לבית-הספר החקלאי 'מקווה ישראל' ושם נפגש עם הקיסר הגרמני. ד"ר יפה ליווה אותו בכל זמן סיורו בארץ. 

בזמן שד"ר יפה היה ביפו פרצה מגפה נוראה בארץ. הוא מונה מטעם השלטונות התורכיים לעצור את המגפה. הוא קבע שאסור לצאת מהיישובים, ואסור להיכנס או לצאת מביתו של חולה, שלא להעביר את המחלה. המגפה נעצרה, אבל קרוב משפחה של ד"ר יפה נפגע בה. ד"ר יפה לא יכול היה להגיע אליו משום שהוא היה ביפו וקרוב המשפחה שלו התגורר בגליל והיה אסור, על פי הוראתו של ד"ר יפה עצמו, לנסוע מיישוב ליישוב. ד"ר יפה הפר את איסורו, התחמק מהמשמרות שלא אפשרו לצאת מהערים, הגיע לקרוב משפחתו בגליל ועזר בריפויו.

ד"ר יפה חזר לזכרון יעקב. בבית-החולים הכשיר הרבה אחיות וחובשים שטיפלו במתיישבים בכל הארץ. הוא נסע בכל רחבי הארץ כדי לרפא חולים. ד"ר יפה פעל במרב יכולתו כדי להפחית את המחלות בארץ. הוא הפך למומחה למחלת הקדחת, למניעתה ולריפויה. הוא למד על מחלות נוספות שבהן חלו תושבי הארץ. ד"ר יפה ראה כיצד מתרבים היישובים היהודים בארץ וכיצד הקדחת הולכת ונעלמת.

• 1864 - נולד בכפר קטן ברוסיה, בחג הסוכות.

• 1889 - סיים את לימודי הרפואה בז'נבה. נסע לפריס להשתלם בריפוי מחלות עיניים.

• 1890 - עמד בבחינות הרפואה ברוסיה.

• 1891 - נסע לארץ-ישראל. בדרך עבר בהצלחה את בחינות הרפואה בתורכיה. התחיל לעבוד כרופא פרטי בחיפה.

• 1893-1891 - עבד כרופא בקהילה היהודית של טבריה.

• 1895-1893 - היה רופא המושבה בזכרון יעקב. ניהל את בית-החולים של המושבה ששירת את תושבי האזור כולו.

• 1905-1895 - מונה לנציג של 'חובבי ציון' בארץ-ישראל. במסגרת זו הוא התחיל לארגן את ייבוש הביצות בחדרה.

• 1898 - נשא לאישה את רבקה גליקשטין.

• 1900 - הרצה בוועידה הבינלאומית בפריס על הקדחת.

• 1903 - השתתף במשלחת של התנועה הציונית לחקירת אזור אל-עריש, כאזור אפשרי להקמת בית ליהודים.

• 1919-1907 - חזר להיות הרופא של זכרון יעקב. פיתח את בית-החולים. לימד רבים את תורת הרפואה. עזר במלחמה בקדחת בכל רחבי הארץ. טיפל ביהודים שגורשו מדרום הארץ לקראת סיום מלחמת העולם הראשונה.

• 1918 - היה רופא של 'ועד הצירים' - ועד של יהודי העולם, שתפקידם היה לקשר בין הכובשים הבריטים החדשים ובין יהודי ארץ-ישראל ולקדם את הרעיון הציוני.

• 1936-1919 - עבד כרופא בחיפה. עסק במחקר של מחלות שונות האופייניות לארץ-ישראל.

• 1936 - מת ונקבר במושבה זכרון יעקב.