חינוך ולדורף עקרונות ויישומים
ג. בתי-ספר ולדורף בארץ
בארץ פועלים כיום שלשה בתי- ספר ולדורף: בירושלים – בי"ס "אדם", עם תשע כיתות, א' עד ט'; בטבעון – בי"ס "שקד", עם שמונה כיתות א' עד ח'; ובי"ס ולדורף הרדוף, בקיבוץ הרדוף שבגליל התחתון, שכולל 12 כיתות א' עד י"ב ועוד ארבע כיתות של חינוך מיוחד. (הנתונים מתייחסים לשנת הלימודים תשס"ב, 2001/2002).
כבר מראשית קיומו היה בית-הספר בהרדוף בית-ספר ממלכתי ורשמי לכל דבר, בתי- הספר בירושלים ובטבעון הפכו גם הם לבתי-ספר ממלכתים לאחר כמה שנים. הכניסה למערכת החינוך הרשמית והמוכרת הנה חלק מתפיסת עולם, שעל בתי-הספר להשפיע וליצור בתוך ומתוך מערכת החינוך הממלכתית. על-כן נאבקו בתי-הספר על שני דברים משלימים: הראשון, הכרה מלאה בבתי-הספר כמיצגים דרך חינוכית חשובה ולגיטימית גם בארץ ישראל, והשני הזכות לחופש פדגוגי מרבי בתוכניות ובשיטות הלימוד. צעד שעזר לנו מאד במאבק זה, היה ההכרה של בית-הספר בהרדוף כבית-ספר ניסויי על-ידי המזכירות הפדגוגית של משרד החינוך בירושלים. בכך, זוכים בתי-הספר להכרה בחשיבות ובערך של עשייתם החינוכית, ויישומה האפשרי לשאר בתי-הספר במערכת הממלכתית. כמו כן נותנת הכרה זו לבתי-הספר חופש ניכר בתחומי עשייתם החינוכית.
תחילתו של חינוך ולדורף בשנות העשרים של המאה, ומבחינה גיאוגרפית היה תחום התפשטותו בשנים הראשונות בעיקר במרכז אירופה. משנות השמונים התרחב זרם חינוכי זה מאד והתפשט בכל חמשת היבשות, לשפות, עמים ותנאים שונים ומגוונים. בכל ארץ, תרבות ושפה בה מנסה חינוך ולדורף לתקוע יתד מתרחש הדבר מתוך התנאים המיוחדים של אותה ארץ ואותה תרבות. בדיוק באותו אופן בו נעשה בחינוך ולדורף ניסיון לצאת מתוך הילדים אתם עובדים, לעצב את המסגרת החינוכית עם ובהתאמה לילד עמו נפגשים, כך נכון הדבר גם למסגרת התרבותית –גיאוגרפית. בכל ארץ, בכל תרבות ובכל אקלים מקבל חינוך ולדורף גוון שונה, צבע אחר וצורות עבודה שונות. אם ניקח לדוגמה רק את נושא הדת, הרי שבאירופה בתי-ספר ולדורף הנם נוצריים, ביפן בודהיסטים ובארה"ב חסרי דת ופלורליסטים.
לכן ראינו כבר מראשית הדרך את משימתנו בעיצוב של בתי-ספר ולדורף שנשענים על המסורת והוויית החיים הישראלית-יהודית. בכך שונים בתי-הספר ולדורף בארץ מאד משאר בתי-הספר ולדורף בעולם ובעיקר מבתי-הספר באירופה. אותה תפיסה חינוכית, השמה את הדגש על התפתחות הילד וראייתו כישות שלמה, מגוונת ורבת פנים מקבלת בארץ כיוון ועיצוב בהתאם למסורת היהודית ולתרבות ארץ-ישראל.
לדבר זה צורות ביטוי שונות, להלן נזכיר רק כמה מהן:
חגי ישראל, בבתי-הספר בארץ נעשה ניסיון לעצב את חגי ומועדי ישראל בצורה העמוקה והנכונה ביותר לנפש הילד. החג יכול להפוך לנקודת שיא במחזור השנה, נקודה בה מתאחד האדם עם משהו גבוה ממנו. אירוע כזה, שחוזר על עצמו מידי שנה ונעשה ברצינות ובכבוד יכול לבנות בסיס איתן בנפש הילד להמשך חייו.
התנ"ך, סיפורי המקרא מהווים חלק חשוב מתוכנית הלימודים של בתי-הספר בארץ בכל הכיתות. כמו שצוין בפרק הקודם אין משמעות בבית-ספר ולדורף ללימוד האינפורמטיבי כשלעצמו, או להבנת הנקרא דרך לימוד התנ"ך. השאלה היא, איך ייפגש הילד עם סיפורי המקרא בצורה הנכונה לגילו ולהתפתחותו, כך שפגישה זו תהיה עמוקה, משמעותית ותפגוש באמת את פנימיות הילד. דבר זה נעשה בצורות ודרכים שונות בהתאם לכיתות השונות ולילדים השונים הנמצאים בהן. בהכללה ניתן לומר שבשנים הראשונות נלמדים סיפורי המקרא כחומר סיפורי, כחוויית נפש בצורה שפונה לרגש ולכוחות היצירה. ככל שהילד מתבגר חוזרים שוב על תוכן המקרא והפעם בצורות שפונות לחשיבה, ליכולת הניתוח וההבנה.
לימודי ארץ ישראל, הקשר לארץ, לגיאוגרפיה הייחודית שלה, לאקלימה, לצורות המיוחדות של הצומח והחי שנמצאות בה עשוי להוות בסיס חשוב לעיצוב האדם וקשרו לטבע ולעולם בעתיד. בבית-הספר מושקעת מחשבה רבה לאופן הלימוד של תחום זה. הקשר לטבע, לסביבה הגיאוגרפית הקרובה ואחר-כך הרחוקה יותר נעשה תחילה לחוויית נפש וגוף. בטיולים, סיפורים וביצירה אומנותית מרגישים ומזדהים עם הטבע הסובב. ככל שהילד גדל ומתבגר הופכת חווית נפש זו למושגים יותר ויותר מודעים ומדעיים.
מתוך דוגמאות ספורות אלו, ניתן לראות את שאיפתם של בתי-ספר בארץ, לבנות ולטפח בילד בסיס מוצק של שייכותו לעם, לארץ ולסביבתו הגיאוגרפית. בסיס זה חשוב דווקא בזמן המודרני של משבר זהות קיומי בכל יחיד ובכל עם.