טיפול באוריינטציה רוחנית עם מטופלת המתקשה ביצירת קשר זוגי

מאת הגר דרור מליניאק

כשגלית (שם בדוי) לטיפול, היא כבר הייתה מותשת משנים של יחסים זוגיים שהתמקדו בקשר מיני אבל לא הצליחו להתפתח לקשר משמעותי אותו רצתה מאד. גלית ביקשה לעצמה קשר יציב ותכננה להינשא ולהביא ילדים לעולם. היא יכלה בקלות למשוך אליה גברים שאיתם רצתה להיות בקשר, אבל מיד כשהתחילו להיווצר סימנים לקשר קרוב יותר, מיד כשהתחילו להתעורר אצלה רגשות כלפי האדם שהייתה אתו – היא נמלטה בבהלה מהיחסים. התסריט הזה חזר על עצמו במשך שנים, וכאמור גלית התעייפה נפשית והתבגרה וכבר הייתה קרובה לייאוש באשר ליכולתה לפתח קשר קרוב ובר קיימא. 

במהלך הטיפול חקרנו ביחד את דפוסי היחסים של גלית, בזה אחר זה. ניסינו להבין מה בכל זאת הבחין בין הקשרים השונים, ומה למדה או יכולה הייתה ללמוד כעת מכל אחד מהם. זה היה שלב חשוב שהפריד את אותם בני זוג זה מזה, ובמקום מעין המון חסר פנים הפך אותם לבני אדם בעלי שם ואישיות מסוימת, מה גם שהלמידה מכל קשר שעברה תרמה לתחושת הערך העצמי של גלית ולראיית עצמה כמי שהחכימה והתעשרה מהקשרים וגם התפתחה בעקבות כל אחד מהם, למרות שעדיין לא הגיעה למטרתה בשלב חייה הנוכחי. 

היא הצליחה לראות למשל שבקשר עם ע. היא נרתעה דווקא משום שהוא היה חמים ורגשי כלפיה ולכן מראש פסלה את הסיכוי שיוכלו באמת להיות בני זוג כי הפשטות שבה יצר קרבה עוררה בה חרדה והיא הרגישה שהמרחב הרגשי החמים נוטל ממנה איזה חופש שהיא תפסה עצמה כזקוקה לו.

לעומת זאת עם ק. זו הייתה דווקא הקשיחות וההתרחקות שלו שבהתחלה משכו אותה אבל לאחר זמן מה גרמו לה לחשוש שהוא לא באמת רוצה להיות אתה והחשש הזה נשאר אתה במשך החודשים שבהם היו ביחד.

בשלב הזה הבנו שתינו שהמשותף לכל מה שקרה בקשרים שלה היה התעוררות של חרדה בדיוק כאשר הקשר מתקרב, בדיוק כשנוצרת האפשרות שהפעם יתרחש משהו אחר. בחנו את מצבי החרדה הללו ועבדנו על דרכים שבהן יכלה גלית לווסת בכוחות עצמה את רמת החרדה שלה. 

מובן שיש מקום במהלך טיפולי שכזה לבחון לעומק את ילדותה המוקדמת של גלית ואת יחסיה עם הוריה ובפרט עם אמה. להבין האם ובאיזה אופן נוצרה חרדה בסיסית בתהליך ההתקשרות הראשוני שלה כתינוקת עם אמה, בהנחה שחרדה כזו תקרין על יכולתה ליצור יחסים זוגיים בטוחים רגשית. במאמר הנוכחי לא נדון בכיוון הזה על אף חשיבותו, כדי לפנות מקום להתבוננות מזווית רוחנית. בנוסף, בבחינת המידע על לידתה, ינקותה וילדותה המוקדמת של גלית נראה היה כי היא קיבלה הורות מיטיבה דיה ולא היו סימנים לטראומטיזציה בתהליך ההתקשרות.

כל זה הוביל אותי לאפשרות שאותה חרדה בסיסית מקורה מוקדם יותר – כלומר בחייה הקודמים של גלית זו השערה ואין אני טוענת ליכולת להוכיח אותה מכיוון שלצערי לא ניחנתי ביכולת לראיה רוחית שמאפשרת לי 'לראות' את חייה הקודמים של מטופלת או של אדם אחר. אבל אני יכולה לשער שהתמודדות או קושי נפשי חוזר ונשנה המופיע בחיי המטופלת בהווה, ושאיתו היא מתמודדת במשך שנים – ומבלי מקור נראה לעין בתחילת החיים – עלול להיות תוצאה או שארית מחיים קודמים. כשאני משערת כך אינני יכולה לדעת מה בדיוק קרה. האם מי שהייתה גלית בחייה הקודמים נפגעה קשות מנטישה בקשר זוגי ואולי אף איבדה את חייה כתוצאה מכך? ואולי היא חוותה בגידה מכאיבה או התעללות מצד בן/ בת זוג? יש אפשרויות נוספות, ונראה שהמשותף לכולן הוא שגלית חווה בהווה את המרחב הזוגי כמסוכן וכמפחיד ולכן היא בורחת ממימוש שלו. 

ביחסים זוגיים ארוכי טווח כמעט כולנו חווים את המרחב הזוגי לפעמים כמכאיב ואף כמסוכן. כל מריבה בין בני זוג יכולה להעלות רגשות ניכור וריחוק וחוויית האחר כמי שאינו קשוב/ מבין/ רואה אותי. כשהמרחב הזוגי הופך להיות מסוכן באופן תדיר או קבוע, בני הזוג יוצרים דרכים להימנע ממנו, בצורה מופגנת או מוסתרת לפי נטייתם. דרושים מידה רבה של אמון באחר ובחיים, ונכונות לפתוח שוב ושוב את הלב, כדי להתגבר על רגשות עלבון, כאב, אכזבה וכדומה וליצור מחדש את הגשר אל האחר.ת. 

אצל גלית האפשרות של הקשר הזוגי כמרחב בטוח המאפשר חשיפה, התקרבות, קבלת חום והענקת חום לא ממש הייתה קיימת. מתוך כך גם לא יכלה לזהות את הצרכים הרגשיים של בן הזוג ולהיפתח אליהם. בהדרגה, כשהתחלנו לגעת בחוויית החרדה הבסיסית שלה ובמקורות האפשריים לה, גלית החלה להרגע. זמן קצר אחר כך היא פגשה את ל. ונראה היה שבקשר אתו, למרות נוכחותה המתמדת של החרדה, משהו בה ביקש ביתר עוצמה את אפשרות ההתקרבות והחיבור. אז כן, לסיפור הזה יש 'הפי אנד' וגלית אכן הצליחה להתקרב אל ל. ולבנות אתו זוגיות לחיים. ולא, לא כל טיפול בקושי ליצור קשר זוגי יציב מסתיים כך, כמובן. במקרה של גלית היא יכולה הייתה לזהות את החרדה ולהסכים לשאת אותה ולכן להתקרב למרות התעוררותה. 

בשונה מעבודה פסיכותרפויטית המבוססת על זיכרון ועל היזכרות, כאן העבודה הטיפולית משתמשת ברגש המתעורר אצל המטופלת ועושה שימוש בדמיון יוצר. בעבודה משותפת המטופלת ואני יוצרות תמונה רוחית שמטרתה לסייע בתהליך הריפוי. התמונה הרוחית אינה שרירותית אלא מקופלת עמוק בנפשה ובגופה של המטופלת. המטופלת מכוונת לעיצוב המדויק של התמונה הרוחית דרך רגשותיה. מה שנוגע בה רגשית ומה שהיא מרגישה כמדויק רלוונטי לתמונה הזו. לתמונה הנוצרת כך יש כוח לתמוך רגשית במטופלת ולהרחיב את הפרספקטיבה שלה לגבי ה'בעיה' שאיתה הגיעה לטיפול.