מחלות חום אצל ילדים
על פי הרפואה האנתרופוסופית

ד"ר אבישי גרשוני

יצא לראשונה ב 1995
מהדורה מעודכנת – 2002

הרחבה על מחלות חום אצל ילדים, מחלות בכלל, חיסונים, תזונה, טיפולים ביתיים ועוד, בספר: "ילדות בריאה – בריאות וחינוך לאור האנתרופוסופיה" מאת ד"ר אבישי גרשוני, הוצאת הרדוף.

כל הזכויות שמורות למחבר
אין לעשות בטקסט זה או בחלקיו כל שימוש ללא רשות בכתב מהמחבר

מרפאת הרדוף
קיבוץ הרדוף ד.נ. המוביל 17930 טל: 9059200- 04


באהבה ובתודה

הקדמה

"האם יש תרופה טבעית להורדת חום, משהו שאפשר לתת לילד במקום תרופה כימית?" זוהי שאלה שכיחה מאוד המופנית לרופאים המשתמשים בצמחי מרפא או בתרופות הומיאופתיות. ההורים השואלים את השאלה שייכים לציבור גדל והולך הבוחר לפנות לרופאים או מרפאים המיישמים מתודות של 'רפואה משלימה' ומשתמשים בתרופות טבעיות שהן בדרך כלל 'ידידותיות' יותר לאדם ובעלות פחות תופעות לואי. הנטיה הציבורית הזאת, המעידה על פתיחות, שיקול דעת עצמאי, אחריות שאנשים לוקחים על בריאותם והורים על בריאות ילדיהם, היא נטיה ברוכה. אבל במבט נוסף מתגלה גם השטחיות המסוימת של נטיה זו. החלפה של תרופה כימית בתרופה טבעית, במידת האפשר, אמנם אין בה שום פסול, אך היא מחמיצה את לב הענין – את מהותו. הענין במקרה זה אינו אם יש או אין תרופה טבעית להורדת חום, אלא האם הורדת החום משרתת את טובת הילד. וכדי לענות על שאלה זו יש לברר קודם מהו בכלל חום ומהי התפתחות תקינה של ילד. הנושאים האלו מוצגים כאן מנקודת מבטה של הרפואה האנתרופוסופית. עבודתם המשותפת של דר' רודולף שטיינר – מורה, חוקר ופילוסוף, ושל דר' איטה וגמן – רופאה, ברבע הראשון של המאה העשרים במרכז אירופה, הצמיחה את הרפואה האנתרופוסופית מתוך הקרקע הפוריה של האנתרופוסופיה. האנתרופוסופיה – חכמת האדם – היא מארג של ידע רוחי. היא מציגה תמונה רחבת יריעה של האדם והעולם, אשר הושגה באמצעות מחקר ישיר של עולמות הרוח. האנתרופוסופיה גם מתארת באופן זהיר וקפדני את האופן שבו יכול האדם בן זמננו לפתח את תודעתו כך שתתקרב לחוויה עצמאית של הרוח. מי שבאמת הולך בדרך המתוארת ומכוון את תודעתו הצלולה אל תחומי מציאות הנמצאים מעבר לסף החושים, פותח פתח להעשרה של חייו בפרט ושל התרבות האנושית בכלל, בידע רוחי חי. פירות הידע הרוחי האנתרופוסופי מיושמים בארצות רבות בעולם, לא רק בתחום הרפואי, אלא גם בחינוך ובחינוך מרפא הפועלים לפי התמונה השלמה של הילד וצרכיו, בחקלאות השמה את הדגש על איכות המזון והבראת האדמה, באמנויות השואפות לביטוי מלא של הרוח האנושית החופשית. יוזמות אנתרופוסופיות בכל התחומים שצוינו משגשגות כיום גם בארץ.

מהו החום?

לקח הרגשות

ילד עם חום מעורר רגשות עזים, ודאי אצל הוריו. נוכל ללמוד יותר על החום, אם נעלה את הרגשות המתעוררים בנו למראה הילד, לאור התודעה. עלינו לפתוח בכך שאם לא כן, הרגשות יחצצו ביננו לבין כל אפשרות לראות את החום כמות שהוא. אבל על ידי ההתבוננות ברגשותינו אנו משיגים יותר מאשר את סילוקם מהדרך. אנו לומדים להשתמש בהם למטרתנו. כך, כשמתבוננים בהם ממרחק מה ולא רק חווים אותם, מגלים שבעצם אפשר לראות דרכם. הרגשות הופכים למעין עדשה שמסייעת לרדת לחקר התופעה המעוררת אותם, במקרה שלנו – הילד עם החום. לכל רגש יש סיפור שביכולתנו להאזין לו, יש גוון להוסיף לתמונה השואפת להתגלות למול עיננו. את הרמזים והגוונים שנאסוף נוכל אז להעמיד תחת אורו החוקר של ההגיון ולעמת עם פיסות מידע שנאספו במחקרים רפואיים. קשת הרגשות שתתואר לא נוכחת בשלמותה אצל כל הורה, כאשר הוא מניח את ידו על מצח הילד והנה המצח לוהט למגע. יש בין הרגשות שכיחים יותר או עזים בעוצמתם, ויש בינהם שאולי כלל אינם מוכרים לנו בגלל עדינותם ושקיפותם. אבל כל הרגשות המתוארים נאספו בשיחות עם הורים, לאחר שהתנסו במחלות חום אצל ילדיהם. במקרים רבים אחד הרגשות הראשונים הוא פליאה. הרי רק לפני שעתיים הילד עדיין היה בריא ושיחק לו כרגיל או כמעט כרגיל. במחשבה שניה, יתכן ששמנו לב לשיעול כבר אתמול, או אפילו לנזלת לפני יומיים שלושה. כמובן ששמנו לב לכך שבארוחה האחרונה הוא כמעט ולא אכל. אבל כל התופעות הללו - השיעול, הנזלת וגם חוסר התאבון - שניתן ודאי לקשור אותם להופעת החום, לא משככות את הפליאה המתעוררת לנוכח המעבר המהיר ופעמים רבות גם החלק כל כך, ממצב רגיל של בריאות למצב של חום גבוה. זאת במיוחד כשההורה נזכר בפעם האחרונה שבה לו עצמו היה חום, שאז במשך זמן מה קודם לכן כבר חש לא בטוב וכאשר החל חומו לעלות, הרגיש אפילו מאוד לא טוב. הוא יזכור תחושות כמו חולשה קיצונית, כאבים אלו ואחרים, קור וצמרמורות. כל אלו רק יחריפו את הפליאה לנוכח אופן הופעת החום אצל הילד. הפליאה מפנה את מקומה מהר מאד לרגשות אחרים. שניים מהם מופיעים לעיתים זה לצד זה, למרות שהם שייכים לקצוות מנוגדים של קשת הרגשות. לראשון, שהוא גם העדין יותר, יש גוון נוסטלגי. רבים מההורים נושאים בנפשם זכרונות של מחלה מילדותם הם. הם זוכרים תקופות של תשומת לב, פינוק, סיפורים שהוריהם מספרים להם, זכרונות נעימים בסך הכל. לנוכח הילד עם החום עשוי לעלות בלב ההורה רגש שאפשר אולי לקרוא לו בשם: ציפיה שאין בה עצב, ציפיה שמחה. ההורה מביט על ההזדמנות היקרה שנקרתה לו להעניק לילד ימים ספורים של תשומת לב שלמה, לעטוף אותו בחום של נפש, וכך להקנות גם לו התנסות שעשויה להפוך ברבות השנים לזכרון ילדות נעים. הרגש הזה יכול להופיע רק אצל הורה שהלך הנפש הבסיסי שלו הוא של ביטחון ושלוה. התקופה בה אנו חיים אינה מבורכת בשכיחות גבוהה של הלך נפש כזה ולכן הרגש המתואר עלול להיות כלל לא מוכר להורים רבים. לעיתים קרובות בזמננו, גובר ומאפיל עליו הרגש המנוגד, הלא הוא הפחד. פחד יכול להופיע במגוון גדול של עוצמות, החל מדאגה קלה ועד לחרדה טוטאלית. עוצמת הדאגה יכולה להיות תלויה במצב הילד, אבל לפעמים היא חורגת מכל קשר למצב האובייקטיבי. אז היא גולשת ומפעפעת והופכת לפחד של ממש, שעלול להשתלט על קבלת ההחלטות הנוגעות לטיפול בילד. אין בדברים האלה שום האשמה המופנית להורה הניצב למול הילד הקודח מחום. הפחד מפני החום ניזון מהלכי רוח כלליים הרווחים בחברה שלנו. בין השותפים ליצירת הלכי רוח אלה נמצאות זרועות שונות של הממסד הרפואי, כמו חלק לא מבוטל מן הרופאים, וכמו חברות הענק של תעשית התרופות הנאבקות על שוק התכשירים להורדת חום. המידע הרפואי הפופולארי בזמננו קושר לתופעת החום אצל ילדים שלל אסוציאציות שליליות. חום גבוה נקשר לפרכוסי חום, לדלקת קרום המוח ולעוד מחלות וסיבוכים קשים. האם ההקשרים הללו מוצדקים? האם בכל מקרה של ילד עם חום יש מקום לדאגה? אלה השאלות בהן יעסוק הדיון. רגש נוסף המאפיין גם הוא את זמננו, רגש המבצבץ לעיתים קרובות במידה זאת או אחרת לנוכח הילד עם החום, הוא תחושת היות ההורה מאוים על ידי דרישות החיים שמתנפלות עליו. קצב החיים המודרני מאיים להפוך את החום אצל ילדים לתופעה כמעט לא לגיטימית. כששני ההורים טרודים בעניניהם, הצורך להשאיר ילד בבית ולא לשלוח אותו לגן או לבית הספר למשך מספר ימים או אפילו רק ליום אחד, אינו מסתדר עם שגרת היומיום. כאשר החום נתפס כאיום על מהלכם התקין של החיים, בין אם מתוך חשש לבריאות הילד ובין אם מתוך כך שההורים מאד עסוקים, אזי הצעד המתבקש הוא להפטר מהחום מהר ככל האפשר. הרגש האחרון שנזכיר, העולה לעיתים כאשר היד מונחת על מצחו של הילד, הוא רגש של הקלה. אמנם החום מתפתח לרוב במהירות וללא סימנים מקדימים רבים, אבל התבוננות חדה יכולה לפעמים לגלות סימנים עדינים מאד הנמשכים שבועות או אף חודשים, סימנים למעין אי נוחות שהילד לא מצליח להחלץ ממנה. אי הנוחות יכולה להתבטא במישור הגופני או במישור החברתי, בבית או בגן או בבית הספר. במקרה כזה, הופעת החום יכולה להעיד על פיתרונה הקרוב והמוצלח של המצוקה המתמשכת. ההורה הקשוב ששם לב לסימנים העדינים של המצב המשברי, עשוי לחוש הקלה עם הופעת החום, גם אם אינו קולט בתודעה מלאה את הקשר בין שתי התופעות. רגש ההקלה הוא הנדיר והחמקמק ביותר מבין כל הרגשות שתוארו, לאור התפיסה המקובלת של מחלות החום כאיום על בריאות הילד. מה פתאום הופעת חום יכולה להעיד על פיתרון קרוב של מצוקה מתמשכת? גם בכך נעסוק בהמשך הדיון.

תמונת הילד עם החום

עד כאן השתדלנו להרים מעט את מסך הרגשות החוצץ ביננו לבין תמונת הילד עם החום. בכל תאור כללי חסרים קוים שיכולים להיות מאד משמעותיים לתאור של ילד מסוים, ובכל זאת, ננסה לצייר לנגד עיננו תמונה כללית של ילד עם חום. תפקידה של התמונה הזאת למנוע מהדיון להפוך לתאורטי. היא קנה המידה שלפיו נוכל לזהות איזה דיעות או מחשבות אודות הילד עם החום קשורות למציאות ואיזה לא קשורות אליה כלל. כפי שהוזכר, החום מופיע במהירות רבה. אצל ילדים או תינוקות שהם נמרצים מאוד בטיבעם, ניתן לעיתים להבחין רק ברגיעה מסוימת, בשקט יחסי, בלי שום תלונות. תינוקות אחרים יפגינו אי שקט או נירגנות ויסרבו לרדת מהידיים. ילדים יותר גדולים יתלוננו על תחושת קור המופיעה תמיד כשהחום עולה. כשעלית החום מהירה מאוד, היא תלווה בצמרמורות שהן מעין רעידה בלתי נשלטת של הגוף (שאין לבלבל בינם לבין פרכוס שמאופיין קודם כל על ידי אבדן הכרה). הילד יכול להתלונן על כאבי ראש, בטן, גב או גפיים. עלית החום יכולה גם להביא להקאה של המזון שנאכל בארוחה הקודמת, הקאה שבעקבותיה עשויה להיות הקלה בכאבים מהסוגים שצוינו. הילד יכול גם להתלונן על כאבי גרון או אוזניים למשל, המעוררים חשד לדלקת באיבר מסוים – שקדים, אוזן תיכונה וכולי. מכיון שאנו שואפים להבין את תופעת החום בכלל, נמנע מלדון במסגרת זאת בדלקות המסוימות האלה שבדרך כלל מצריכות בדיקת רופא. כעת, לאחר שעלה החום, הילד שוכב בדרך כלל בשקט, אלא אם כן מדובר בתינוק שמעדיף להיות על הידיים. פניו סמוקות ולעיתים תפוחות מעט, עיניו לחות ונוצצות. רעש עלול להפריע לו, ולמרות זאת הוא מעדיף להיות עם שאר בני הבית ולא לבד בחדרו. הוא יתקשה בקריאה או בכל פעילות מחשבתית אחרת. התיאבון אינו כבכל יום, ילדים רבים יעדיפו לא לאכול כלל. כמובן שעל שתיה יש להקפיד ואף להתעקש במידת הצורך. במקרים רבים יש תנודה יומית בחום, בבוקר החום יורד ואז הילד פעיל יותר, בערב עם עלית החום הוא חוזר למצב המתואר. התמונה הטיפוסית הזאת יכולה להמשך מספר ימים עד לרגע ירידת החום. במחלות ילדים מסוימות, כמו למשל חצבת שכמעט ונעלמה ממקומותינו עם הנהגת החיסון נגדה, החום יכול להמשך אפילו שבועיים. לאחר ירידת החום הילד מעט תשוש. במשך כמה ימים הוא עשוי לישון יותר מכרגיל. לא תמיד הילד יודע להגביל את רמת הפעילות שלו בעצמו, ואם נעזור לו לנוח בימים אלה הוא יודה לנו, כמובן לא במילים מפורשות. גם התיאבון חוזר לתיקונו ולעיתים אף יותר מכך.

ההסבר הרפואי המקובל

כיצד מוסברת תופעת החום ברפואה המודרנית המתבססת בהבנותיה על מדעי הטבע? החום יכול להגרם על ידי גורמים רבים ושונים זה מזה, אשר למרות שונותם מפעילים את אותו מנגנון ליצירת חום. הגורמים יכולים להיות חיצוניים, כמו: חיידקים, נגיפים ובמקרים מסוימים גם תרופות. הגורמים יכולים להיות גם פנימיים כמו במחלות שבהן מערכת החיסון של האורגניזם מופעלת נגד רקמות השייכות לאורגניזם עצמו. המשותף לכל הגורמים האלה הוא שחרור מוליקולות שונות המכונות פירוגנים ('יוצרי אש'). המוליקולות יכולות להיות שייכות לחיידק אך הן גם יכולות להיות מופרשות על ידי תאי מערכת החיסון בתגובה לנוכחות החיידק או הנגיף. מה שהופך את כל המוליקולות הללו ל'יוצרות אש' הוא האופן הדומה שבו הן פועלות על אחד מחלקי המוח, הקרוי היפותלאמוס. ההיפותלאמוס מכיל בתוכו את ה'תרמוסטאט המרכזי' של האורגניזם, מעין מנגנון לבקרה ולויסות הטמפרטורה בגוף. הפירוגנים גורמים לכוונון מחדש של ה'תרמוסטאט', בדומה להגברת עוצמת הקול במכשיר רדיו באמצעות סיבוב או לחיצה על מתג. כעת, לאחר שסף החום ב'תרמוסטאט' עלה, הגוף מקבל הוראה להתאים את הטמפרטורה שלו לסף החדש. הגוף מעלה את הטמפרטורה על ידי צמרמורות שהן רעידה בלתי רצונית של השרירים המייצרת חום, או על ידי צבירת חום פסיבית בעזרת בגדים חמים ושמיכה. לאחר זמן, כאשר הפירוגנים מסתלקים ממחזור הדם, יכול ה'תרמוסטאט' לחזור למצבו הראשוני והאורגניזם מקבל הוראה להיפטר מהחום העודף שהוא צבר. הדרך היעילה לעשות זאת היא על ידי הזעה. נוזל הזיעה המופרש על פני העור מתאדה ומצנן כך את הגוף. כך מתוארת תופעת החום על ידי מדעי הטבע והרפואה המודרנית. התמונה הובאה כאן באופן פשטני מאד, שלא מתימר כלל להכנס למלוא מורכבותה. בכל זאת אפשר ללמוד רבות מתמונה זאת, על מה שיש בה ועל מה שאין בה, אם נציב אותה בדמיוננו לצד התמונה של הילד עם החום. יש בתמונה זאת הסבר כימי – פיזיקלי של אופן היווצרות החום. תאור התהליך אינו שונה מהותית מהאופן שבו ניתן לתאר כל מנגנון מכני, כמו למשל אופן פעולת מנוע של מכונית שגם בו הופכת אנרגיה כימית לאנרגית חום. ההבדל הוא ברמת המורכבות של התהליך בלבד. עצם העובדה שהתמונה של מדעי הטבע לגבי תופעת החום היא מכנית במהותה, עדיין אינה הופכת אותה לבלתי נכונה. אבל מי שמחפש בתמונה זאת את הילד עם החום, את הילד המסוים עם כוחות החיים המתפרצים, עם כוחות הנפש המבשילים, עם הביוגרפיה היחודית לו שמתחילה להתגלות, חווה תחושה עזה של ניכור. אין בתמונה של מדעי הטבע שום איכות של חיים, של נפש, של אנושיות.

החום על פי הרפואה האנתרופוסופית

כמו בכל שאלה אנושית, האנתרופוסופיה והרפואה האנתרופוסופית שצמחה ממנה, לא מסתפקות במישור הכימי – פיזיקאלי שמעצם מהותו אינו יכול לכלול את האדם השלם, את ישותו הגופית – נפשית – רוחית של האדם . כל עוד מתבססים מדעי הטבע על עובדות, הרפואה האנתרופוסופית תקבל אותן ותברך על העמל שהושקע באיסופן ופיענוחן, אבל כדי להבין תופעות אנושיות אין די במחקר המתבצע במישור המוליקולרי. גם המישור הפסיכולוגי אינו מספיק כדי להקיף את הישות האנושית כולה. במחקר האנתרופוסופי משתמש החוקר בכושרות ההתבוננות והחשיבה שלו, לאחר שפיתח אותם בהתמדה ובשיטתיות, להשגת ידע על חושי של האדם והעולם. הידע המתקבל מהמחקר הרוחי, ידע המקיף את ישותו השלמה של האדם, הוא ממשי ובר יישום לא פחות מכל תוצאה של מחקר במדעי הטבע. החוקר הרוחי שעבר תהליך ארוך של התאמנות, מגיע לחוויה ישירה של האמיתות הרוחיות . אבל כל אדם אשר מסגל לעצמו אופן התבוננות מדוקדק ונטול דיעות קדומות בתופעות החושיות של העולם, יוכל להגיע לכך שמחשבותיו תפסקנה להיות צללים של המציאות הפיזית ותהפוכנה לישויות שיש להן תוכן חי וממשי. מחשבותיו תוכלנה אז להתעלות מעל לרמה המיכנית ולאשר בעבורו את הפירות של המחקר הרוחי. מסיבה זאת פתחנו את הדיון בתופעת החום בהתבוננות על קשת הרגשות העלולים להפריע ליצירת תמונה נכונה של החום אצל הילד. לכן גם נעשה ניסיון לתת תאור חי של הילד החולה עצמו, תאור שנועד לעזור לנו להישמר מפני דיעות שבינן לבין התמונה האמיתית של הילד אין שום קשר. היסוד השליט בבניה ובעיצוב של גופו, ואף של איכויותיו הנפשיות של הילד בשנות חייו הראשונות, הוא כוח התורשה. התינוק הנולד הוא כמעט כולו סכום של התורשה האימהית והאבהית, הן במישור האורגני והן במישור הנפשי. גם ההשפעה הסביבתית הפועלת על התינוק בשנות חייו הראשונות טבועה כולה בחותם האישיות וההשתייכות החברתית של ההורים. לכן, לצורך הדיון לא נשתמש בהבחנה המקובלת בין תורשה לסביבה, אלא נתייחס אליהם כלחטיבה אחת שכוללת את כל מה שמקורו בהורים. ואמנם, כל מה שגלוי לעין אצל התינוק, כולל צורתו הגופנית ודפוסי התנהגותו, נובע מהוריו או לפחות קשור אליהם הדוקות. אבל במעמקים, רחוק מפני השטח, פועל בתינוק כוח נוסף. זהו הגרעין הרוחי של הילד, היסוד הפנימי היחודי לו. הגרעין הרוחי הוא המניע הראשוני לבואו לעולם של הילד. הוא היה קיים עוד לפני ההתעברות והוא שמפעיל את כוחות התורשה לבנית האורגניזם החל מרגע ההפריה. היסוד הנצחי והאינדיבידואלי של האדם, יקרא כאן ה'אני'. אין לבלבל בין הישות הרוחית המזוהה על ידי המושג 'אני' בתמונת האדם האנתרופוסופית, לבין השימוש השונה לחלוטין שעושות אסכולות פסיכולוגיות במונחים 'אני' או 'אגו' לשם תאור של כוחות נפש שונים. ה'אני' האנושי אמנם רותם את כוחות התורשה לשירותו, אבל אלה שייכים במהותם לאינדיבידואלים אחרים, להורים. בעצם לאחר הלידה, גופו של התינוק וגם כמה מן הביטויים הנפשיים הראשונים שלו, הינם זרים במהותם ל'אני', ליסוד הרוחי הנסתר השואף לממש את הביוגרפיה שלו דרך אותו הגוף. לכן, משימתו העיקרית של ה'אני' בשנות החיים הראשונות היא ליצור מחדש את הגוף האנושי, על איבריו השונים, בצלמו ובדמותו הוא. האמצעי שבעזרתו יכול עיקרון רוחי על פיזי לחדור את הפיזי הוא החום. כבר משחר ההיסטוריה תפסה ההכרה האנושית את סביבתה הפיזית כמורכבת מארבעה יסודות: אדמה, מים, אויר ואש. גם האדם בן זמננו האמון על ידע מדעי מודרני המזהה יותר ממאה יסודות כימיים, חייב להודות, שכאשר הוא מביט בעולם התופעות הסובב אותו, הרי זה מתגלה לעיניו בארבעה 'מצבי צבירה' יסודיים. אלה הם המוצק, הנוזל, הגז והחום או האנרגיה . החום הוא היסוד הפיזי העדין ביותר אשר חודר את כל שלושת היסודות הנותרים. כל גוף מוצק או נוזלי ניתן לחמם, כלומר להחדיר בחום. גופים שמחממים אותם נוטים להתפשט במרחב, לההפך לדחוסים פחות. ה'אני' הרוחי משתמש ביסוד הפיזי העדין ביותר על מנת לחדור את האורגניזם האנושי עד למבנים המוצקים והקשים ביותר שבו, העצמות. ה'אני' פועל באורגניזם של הילד לא רק בזמן מחלות חום אלא כל הזמן, באמצעות החום שנוצר בכל תא מגופו בתהליך המטבולי – תהליך חילוף החומרים, ובאמצעות החום הנוצר על ידי פעילות השרירים כשהילד רץ ומשחק. ניתן לזהות את ריתמוס הפעולה של ה'אני' דרך מחזור החום היומי המאפיין את הילד או המבוגר הבריא. בשעות העירות ה'אני' נוכח לגמרי והטמפרטורה של הגוף עולה בהדרגה במשך היום, עד הגיעה לשיאה היומי בערב. ואילו בלילה, כאשר ה'אני' פורש באופן חלקי מהאורגניזם וזה האחרון מגלה פעילות 'צמחית' יותר באופיה, הטמפרטורה יורדת עד הגיעה לגבולה התחתון לפנות בוקר. אבל רמת החום התקינה אין די בה כדי להשלים את תהליך החדירה של ה'אני' האנושי לאורגניזם. הדבר נכון במיוחד בזמננו שבו הילד נחשף להשפעות רבות הפועלות בכיוון ההפוך, בכיוון המקרר, המקשה והממצק. השפעות 'מקררות' יכולות להיות, למשל, עודף של פעילות אינטלקטואלית בגיל הרך, או ישיבה חסרת מעש מול מסך מרצד, פעילויות שאין בהן תנועה ויצירת חום. גם ילדים הגדלים בסביבה נפשית מנוכרת ונחשפים למנות גדושות של 'קור' נפשי יסבלו מאחיזה לקויה של ה'אני' באורגניזם. על פי המחקר הרוחי, מחלות החום הן מעין מאמץ מוגבר של ה'אני' של הילד, שנועד להתגבר על ההשפעות הזרות ולעצב את הגוף והנפש בצלמו ובדמותו. כדי להתפתח באופן תקין, הילד זקוק למחלות חום. אם נתבונן בילד לפני ואחרי מחלה, נוכל להווכח באמיתות המסקנה הזאת של המחקר הרוחי. ההתבוננות תגלה לנו כיצד הילד מתחזק ואוסף כוחות באמצעות מחלות חום. ילדים המתקשים להשתלב בסביבה חדשה, ילדים שנשלחו שלא לטובתם מוקדם מידי לכתה א', או ילדים במצבי משבר שונים, יצליחו פעמים רבות להתמודד טוב יותר אם יזכו באותה נקודת זמן למחלת חום. נציג בקצרה מספר דוגמאות. ילד בן תשע שהתנהגותו בבית ובכיתה הפכה לפרועה בעקבות משבר משפחתי, פיתח מחלת חום ממושכת שבעיקבותיה חל שיפור גדול ומידי בהתנהגותו וביכולתו לעמוד בנסיבות החיים החדשות שזימן לו הגורל. ילד בן חמש שסבל תקופה ארוכה מסיוטי לילה, נפטר מהם כמעט לגמרי לאחר שחלה באבעבועות רוח שלוו בחום גבוה. ילדה בת שבע שסבלה מספר חודשים מאימפטיגו (זיהום חיידקי של העור, מדבק מאד, שכיח בקיץ), החלימה ממנו רק בעקבות מחלת חום. ניתן לסכם ולאמר שמחלות חום עשויות להביא לשיפור במצבם של ילדים רבים הסובלים מבעיות ממושכות, הן גופניות והן נפשיות.

חום והמערכת החיסונית

ציינו כבר את המהירות שבה ילד יכול להעלות את חומו. בכלל ילדים נוטים הרבה יותר למחלות חום מאשר מבוגרים. תינוק יכול שיהיו לו ארבעה ואף יותר אירועים של מחלות חום בשנה. לעומתו, אדם מבוגר יכול לעיתים לפתח חום רק אחת לכמה שנים. גם אז לא יעלה חומו לערכים המתקרבים לקצה המדחום. הנטיה הטבעית של ילדים למחלות חום היא ברורה לכולם, לאנשי מקצוע ולהדיוטות. הנטיה ההפוכה של המבוגרים, למיעוט מחלות חום, גם היא נעשית ברורה למדי בעזרת ההשוואה לילדים. האם יש קשר בין שתי נטיות אלה, של הגיל הרך ושל הגיל המבוגר? כבר במאה התשע עשרה החלו רופאים לחקור קשר אפשרי בין מחלות חום בילדות לבין מחלות כרוניות בגיל המבוגר. מחקר כזה הבודק קשר בין שתי תופעות מרוחקות זו מזו בזמן, כרוך בקשיים רבים. למרות זאת, התפרסמו ועדיין ממשיכים להתפרסם בספרות הרפואית מחקרים הקושרים מיעוט מחלות חום בילדות לשכיחות גבוהה יותר של מחלות כרוניות שונות בגיל המבוגר. המחלה העיקרית בין מחלות החום הנחקרות היא החצבת, שכיום כמעט וכבר אינה קיימת עקב החיסון נגדה. המחלות הכרוניות כוללות מחלות מפרקים שונות, מחלות לב וכלי דם ומספר סוגים של סרטן. המשותף לכל אלה הוא היותן מחלות 'קרות'. אצל חולים בסרטן ובמחלות כרוניות שונות נמצאה הפרעה בריתמוס היומי של חום הגוף. בכל המחלות האלה יש תופעות של שקיעת חומרים שונים במפרקים או בכלי הדם ושאר ביטויי הסתיידות, התמצקות והתקררות. רובן קשורות גם לתיפקוד לקוי של המערכת החיסונית. מחלות מפרקים מסוימות מתאפיינות ביצירת נוגדנים כנגד הרקמות של הגוף עצמו. מחלות ממאירות מקורן בתא שעבר שינוי שגורם לו להתרבות ולהתפשט כנגד החוקיות המבנית של האורגניזם. המדע סבור ששינויים רבים כאלה מתרחשים בתאי הגוף, אך אינם מתפתחים לגידול ממאיר מכיון שהמערכת החיסונית מזהה ותוקפת אותם בשלב מוקדם. מנקודת מבט זאת, הסרטן הוא כישלון של המערכת החיסונית, כישלון המתהווה כתוצאה מהשפעות תורשתיות, סביבתיות או נפשיות. מחלות החום בילדות הן אבני הבניין של המערכת החיסונית. הן המרכבה שעליה רוכב ה'אני' הרוחי וכובש לעצמו את כל פינות האורגניזם. הן מקטינות במידת מה את הסיכוי שתא מסוים יתחיל ביום מן הימים להתרבות ולהתפשט בניגוד לחוקי המבנה והצורה של האורגניזם. ראיה זו של מחלות החום כמשרתות את הגרעין הפנימי של האדם וכנובעות מן הצרכים שלו, מעמידה סימן שאלה גם על התפיסה המקובלת של החיידקים, הנגיפים ושאר גורמי המחלות הביולוגיים. כאן נוכל להביא רק מספר רמיזות על נושא חשוב זה. בגופו של אדם בריא שוכנים חיידקים לאין מספר, בינהם גם גורמי מחלות. חיידק הסטרפטוקוקוס לדוגמא, הגורם לדלקות שקדים, ימצא בתרביות לא מעטות שתלקחנה מגרונם של ילדים בריאים בכל כיתה או גן. נוכחותו בלבד אינה גורמת למחלה. רק כאשר הוא מתרבה באופן בלתי מבוקר, מתפרצת דלקת השקדים. התרבות כזאת מתרחשת כאשר מסיבה זו או אחרת, חלה ירידה ברמתו החיסונית של האורגניזם. כך למשל, תלמידים בזמן בחינות מפתחים דלקות גרון הקשורות למתח בו הם נמצאים. אפילו מחלות מדבקות מאד כמו שפעת, יופיעו אצל אדם אחד ולא אצל אחר, גם אם שניהם נמצאים במגע פיזי קרוב, כמו ילדים ההולכים לאותו גן או ילדים בני אותה משפחה. מכאן ניתן להסיק, כפי שעושה גם הרפואה המקובלת, שנוכחות החיידק או הנגיף אין די בה כדי לגרום למחלה. דרושים תנאים מסוימים נוספים הגורמים להופעת המחלה אצל האדם. באופן כללי, הרפואה האנתרופוסופית רואה בחיידק או בנגיף ישות ביולוגית העונה על הצורך האנושי במחלה. אל המחלה, הנובעת בראש ובראשונה מסיבות פנימיות, חובר החיידק או הנגיף. קיימות אסכולות של רפואה משלימה הרואות בחיידקים מעין סימנים בלבד לתהליך המחלה. מבחינת הרפואה המערבית המודרנית, החיידק הוא הגורם למחלה. האמת, כמו בנושאים רבים אחרים, היא באמצע. כאן המקום לציין מחקרים המראים שקצב ההתרבות של נגיפים פוחת והולך ככל שעולה חום הגוף. החום הוא אחד המנגנונים שמפעיל האורגניזם כדי לעצור את ההתרבות הבלתי מבוקרת של הנגיף.

האם החום מסוכן?

מצבים הכרוכים בסכנה

בפרק הקודם תארנו את החום מנקודת המבט של הרפואה האנתרופוסופית, ככלי המשמש את האינדיבידואליות האנושית להפיכת הגוף שקיבלה דרך התורשה למותאם לה ולצרכיה. באמצעות החום נאבקת ישותו הרוחית של האדם בהשפעות זרות, תורשתיות וסביבתיות, הפועלות על האורגניזם. תארנו את ההשפעה המיטיבה שעשויה להיות למחלות חום על בעיות כרוניות גופניות ונפשיות אצל ילדים. הזכרנו גם מחקרים שייחסו למחלות חום בילדות השפעות ארוכות טווח על המערכת החיסונית, וציינו את תפקידו של החום במלחמה בגורמי מחלה. כל אלה נושאים חשובים, אבל הם אינם מתקרבים כלל לשאלה החשובה באמת. השאלה ששואל כל הורה שלילדו יש חום היא: האם החום מסוכן? כל עוד התשובה לשאלה זאת אינה ברורה, ימשיך הפחד להיות הדומיננטי בין הרגשות המופיעים בלב ההורה. חום עלול להיות מסוכן אצל ילדים עם מומים מולדים, מומי לב למשל. החום מגביר את רמת חילוף החומרים ואת צריכת החמצן, וכתוצאה מכך גובר העומס על מערכת הנשימה ועל הלב. גם ילדים הסובלים מאנמיה קיצונית כתוצאה ממחלות תורשתיות מסוימות, יכולים להפגע כתוצאה מהעומס שמטיל החום על הלב ומחזור הדם. ילדים עם בעיות הורמונליות, הנזקקים לטיפול הורמונלי תחליפי, ידרשו שיקול דעת מיוחד כשהם מפתחים חום. בקבוצה זאת נכללים גם ילדים עם סכרת נעורים. אלה הם הילדים אשר עלית החום עצמה עלולה להיות מסוכנת עבורם. לילדים הסובלים מאחת הבעיות שצוינו או מבעיות דומות, יש הצדקה לתת טיפול המיועד להוריד את החום. לגבי רוב רובם של הילדים, החום עצמו אינו מסוכן. מקרים אחרים שיש בהם סכנה, הם כאשר החום מלווה מחלה שיכולה להיות מסוכנת. גם כאן החום הוא תגובה של המערכת החיסונית למחלה והוא עצמו אינו מסוכן. במחלות אלו יופיעו עוד סימנים מלבד חום. בדלקת קרום המוח למשל, יופיעו כאבי ראש עזים, הקאות חוזרות, אפתיות או אי שקט קיצוני. כאשר ההורה רואה שמצבו הכללי של הילד הוא רע ומופיעים אצלו סימנים כפי שתוארו, עליו לפנות מיד לרופא או לחדר מיון. חשוב כמובן לזכור שהקאה או כאבי ראש מופיעים בעוד מצבים מלבד דלקת קרום המוח, וגם כאן לשיקול הדעת הצלול במידת האפשר של ההורה אין תחליף. חום אצל תינוקות בגיל שעד חודשיים שלושה, מחייב אף הוא פניה מהירה לרופא. רוב מקרי החום אצל התינוקות יתבררו בדיעבד כביטוי למחלות שאין בהן סכנה, אבל מיעוטם הם זיהומים חיידקיים המחייבים טיפול אנטיביוטי מהיר. כשהחום מלווה תופעות הממוקדות באיבר מסוים, כמו כאבי אוזניים, כאבי גרון עם קושי בבליעה, קשריות לימפה נפוחות, קוצר נשימה, שיעול עתיר ליחה, פריחה או דימומים על פני העור, הקאות ושלשולים – כדאי גם כן להגיע לרופא כדי לדעת מה מסתתר מאחורי התופעות. דלקת אוזניים, דלקת שקדים, דלקת ריאות או כל מחלה הממוקדת באיבר, עלולות להגרם או להיות מלוות על ידי זיהום חיידקי. כשיש חשד סביר לזיהום חיידקי, רוב הרופאים יעדיפו לתת לילד אנטיביוטיקה. גם הרפואה האנתרופוסופית פונה לעיתים במקרים כאלה לעזרת התרופות האנטיביוטיות, אבל לעיתים קרובות יותר הילד יחלים לגמרי וללא סיבוכים, גם בעזרת תרופות טבעיות.

פרכוסי חום

אחת התופעות שהורים מציינים אותה כמפחידה במיוחד, היא פרכוסי החום. פרכוסי החום לא יופיעו בדרך כלל מתחת לגיל תשעה חודשים או מעל גיל חמש שנים. הם קורים רק אצל שלושה עד ארבעה אחוז מהילדים. הפרכוס מופיע ברוב המקרים בשלב העליה המהירה של החום. הילד מאבד את הכרתו וכל גופו מפתח התכווצויות מהירות המתבטאות בעיקר בגפיים ונמשכות ממספר שניות ועד מספר דקות. עם סיומן הילד חוזר להכרה, אבל במשך זמן מה ימשיך להיות ישנוני ומבולבל. המחלות הגורמות פרכוסי חום בשכיחות גבוהה, אצל אותם ילדים המועדים לפרכוסי חום, הן: דלקות אוזניים, דיזנטריה, מחלות שכיחות של דרכי הנשימה ומחלת ילדים שכיחה מאד הנקראת אדמדמת. פרכוסי חום עלולים ללוות גם מחלות קשות יותר כמו דלקת קרום המוח. לכן מומלץ מאד לקחת ילדים שזו להם הפעם הראשונה, מיד לרופא או לחדר מיון לשלול את האפשרות הזאת. מי שחווה פרכוסי חום אצל ילדו יכול להעיד עד כמה החוויה מפחידה. הילד המפרכס אינו מגיב להורה האוחז בו וקורא לו. הוא גם מכחיל מעט. ההורה חש שההתקף נמשך לנצח, למרות שבפועל מדובר בפרקי זמן קצרים. מעבר לתמונה העובדתית שהיא כאמור מפחידה, יש לפרכוסי חום עוד צדדים פחות עובדתיים אבל מפחידים לא פחות. בתודעת הציבור פרכוסי חום קשורים לאפילפסיה (מחלת הנפילה) ולנזק מוחי. מחקרים שסקרו אלפי ילדים עם פרכוסי חום הוכיחו שקשר כזה אינו קיים. פרכוסי חום אינם גורמים לאפילפסיה או לנזק מוחי כל שהוא. לעומת זאת, אצל ילד עם נזק מוחי קיים או עם נטיה אפילפטית קיימת, עלול להופיע התקף אפילפטי כאשר הילד מפתח חום. אצל ילדים אלו, החום מוריד את סף העמידות בפני התקף. ישנם מספר כללים המשמשים את הרופאים לאבחנה בין פרכוסי חום פשוטים לבין פרכוסים מורכבים אשר עלולים להעיד על קיומם של נזק מוחי או אפילפסיה. כאשר פרכוסים מופיעים פעם שניה או שלישית, כאשר פרכוס נמשך מעל חמש עשרה דקות, כשהוא מופיע רק בחלק מן האיברים – למשל ביד או ביד ורגל, כשהוא מופיע לפני גיל תשעה חודשים, כשקרוב משפחה מדרגה ראשונה סובל מאפילפסיה, או כשהבדיקה הנוירולוגית שעורך הרופא אינה תקינה, יש מקום לחשוד בקיומה של בעיה בסיסית. במקרה כזה יפנה הרופא את הילד לבדיקת EEG – מכשיר הרושם את הביטוי החשמלי של פעולת המוח ומאפשר להבחין בין פעילות תקינה לבלתי תקינה. בפרק הבא העוסק בטיפול, נתייחס גם לטיפול בפרכוסי חום.

תופעות אחרות

ילד עם חום גבוה יכול לפעמים לפתח הזיות. הילד שוכב במיטתו ורואה חזיונות שאליהם מתלווה מצב מסוים של בלבול. הבלבול מקורו בעובדה שהילד תופס את החזיונות, לפחות חלקית, כמציאות. בהזיות עצמן אין כלל סכנה. הן חולפות עם ירידת החום או זמן קצר אחר כך. אבל הן מחייבות השגחה צמודה על הילד לבל יזיק לעצמו בשוגג. כמו אותו ילד שהזה על משחק כדורגל ולא הפסיק לנסות לבעוט בכסא שניצב ליד מיטתו. הילד החולה יכול גם לסבול מחולשה קיצונית ומסחרחורת, כך שיש ללוות אותו ולאחוז בו, כשהוא הולך לשירותים למשל, לבל יפול ויפגע. באשר מחלת חום נמשכת מספר ימים, הילד יורד במשקל. אצל רוב רובם של הילדים אין בכך שום רע, שכן עם ההחלמה והופעת התאבון, הוא יחזור מהר מאד למשקלו הקודם. לגבי ילדים עם הפרעת גדילה או בעיות עיכול, כדאי כמובן להוועץ ברופא. ומה לגבי 'גובה' החום? האם גם כשהחום מטפס ל C 41, הוא אינו מסוכן? כפי שכבר צוין, מלבד במקרים מוגדרים של מומים או מחלות מסוימות, החום עצמו אינו מסוכן. אבל, חום של C 41 יכול לרמז על סיכוי גבוה יותר למחלה חיידקית, במיוחד אצל ילדים בני פחות משנתיים. גם ברמות חום כאלו, ברוב המקרים עדיין תהיה זו מחלה פשוטה ולא מסוכנת. שוב, כאשר קיימים סימנים נוספים, כמו הקאות חוזרות, אפתיות, אי שקט קיצוני או דימומים תת עוריים יש לפנות מיד לחדר מיון. גם כשסימנים אלה אינם, מומלץ להבדק אצל רופא. כל התופעות שהוזכרו כנלוות לחום: הרגשה רעה, חולשה, חוסר תאבון וירידה במשקל, כולן תתחזקנה ככל שהחום גבוה יותר. בפרק הבא נראה כיצד נוכל להקל על הילד גם כאשר החום הוא גבוה.

האם התרופות מסוכנות?

את הדיון בסכנות למינהן, אמיתיות ומדומות, לא ניתן לסיים מבלי להזכיר גם את הסכנות הכרוכות בתרופות השכיחות להורדת חום, הנמצאות בכל בית. עד לפני כשלושים שנה נעשה שימוש רב באספירין להורדת חום אצל ילדים. רק בשנות השבעים התברר הקשר בין שימוש באספירין אצל ילדים החולים במחלות נגיפיות שכיחות כמו שפעת ואבעבועות רוח, לבין הופעתה הנדירה אמנם, של פגיעה קשה בכבד ובמוח המסתיימת לא אחת במות. את מקום האספירין כתרופה הפופולארית להורדת חום אצל ילדים ירש הפאראצטאמול המופיע בשלל שמות מסחריים שונים וזוכה גם לכינויי חיבה בפרסומות לאין ספור. מזה זמן רב ידוע שפאראצטאמול עלול לגרום נזק חמור ביותר לכבד, כשהוא נלקח במינונים גבוהים על ידי מבוגרים או בני נוער, בין אם בטעות או במכוון. אצל ילדים פאראצטאמול נחשב עד לאחרונה לבטוח יחסית, למרות דיווחים על הרעלות קשות מלקיחה של מינונים גבוהים. הרעלה כזאת יכולה להגרם כתוצאה מטעות חד פעמית, אבל גם מלקיחת פאראצטאמול במינון סביר כל כמה שעות במשך מספר ימים. לקיחת התרופה ביחד עם תרופות מסוימות אחרות, עלולה להחריף את סכנת הפגיעה. בשנים האחרונות גובר השימוש בתרופה נוספת להורדת חום. התרופה היא איבופרופן וגם היא זוכה לשמות מסחריים ידידותיים ולפרסומות צוהלות. איבופרופן נחשבת לבטוחה יחסית לשימוש אצל ילדים, אבל כמו לכל התרופות האנטי דלקתיות גם לה יש תופעות לוואי, שאמנם אינן שכיחות. היא עלולה לגרום בין השאר, לדימומים ממערכת העיכול או לפגיעה כלייתית. אחרי האיבופרופן תגענה עוד תרופות חדשות. לא יהיה זה הימור גדול לחזות שכל תרופה שתשמש להורדת חום אצל ילדים, במוקדם או במאוחר יתברר שאף היא גורמת תופעות לואי, לטווח הקצר ועוד יותר לטווח הארוך. כל עוד לא תחלחל ללב המערכת הרפואית ההבנה של חשיבות החום לבריאותו הגופנית והנפשית של הילד, ימשיך החיפוש העקר אחר תרופות שגם מורידות חום וגם לא פוגעות בבריאות.

הטיפול

בעית הקור

לפני שנפנה לטיפול במחלת החום, נקדים ונתיחס לבעית הקור. הקור חודר כיום לכל התחומים המקיפים את הילד. גם בארץ חמה כמו שלנו, לא תמיד הילד לבוש מספיק. תינוקות שמאבדים חום דרך ראשם הגדול יחסית לשאר גופם, אינם מוגנים בכובע. ילדים מתרוצצים יחפים על מרצפות קרות בעונות המעבר, או מסתובבים עירומים בחללים ממוזגים. אבל המתרחש בתחום הנפשי בסביבתם של הילדים, גרוע מן הקור הפיזי. תינוקות נחשפים שעות רבות ביום לקולות ולצלילים הבוקעים ממכשירים חשמליים, יותר מאשר לקול אנושי חי וחם, לצליל חי של כלי נגינה, או אף לקולות של בעלי חיים בשר ודם. סיפור לפני השינה מפי האב או האם, עולה מבחינת הילד עשרות מונים על כל קלטת שהקליטו טובי האמנים. מיליוני ילדים מבלים שעות ארוכות כל יום מול מסך מרצד של טלויזיה או מחשב, המפיל שיתוק על גפיהם ותרדמה על כוחות הדימיון היוצר שלהם. משחק בארגז חול, בקוביות עץ פשוטות, בשאריות בדים ובבובות סמרטוטים, מועיל להתפתחות התקינה של הילד לאין ערוך יותר מכל תכנית טלויזיה, 'חינוכית' ככל שתהיה. המשחק במובנו הישן והטוב, מאפשר לגפיו של הילד לנוע במרחב ולנפשו לנוע במחוזות הדמיון. גם פעילות של חשיבה מופשטת קודם זמנה, כמו לימוד של אותיות, מספרים וצורות גיאומטריות, היא פעילות מקררת. ניתן להבין זאת אם מתבוננים על אופן לימוד החשבון בכיתות הנמוכות בבתי הספר של חינוך ולדורף, הלא הוא חינוך הילד לאור הידע האנתרופוסופי. הילדים מתחילים את לימוד החשבון דרך הגפיים ולא דרך החשיבה. הם נעזרים לשם כך במחיאות כפיים, קפיצה בחבל, שירים, דיקלומים וגלעיני משמש. באמצעים פשוטים כאלה מרחיקים את הקור מתחום החינוך ואף זוכים להתענינותו החמה של הילד בכל נושא מנושאי הלימוד .

סביבה תומכת

הטיפול בילד עם החום מתחיל בתשומת לב לסביבה הנפשית והפיזית שבה נמצא הילד. ראשית, מחלת חום דורשת סבלנות מצד ההורים. היא יכולה להמשך שלושה, ארבעה או אפילו שבעה ימים. כשמבינים את חשיבותה בעבור הילד, אזי קל יותר לגייס הן סבלנות והן זמן. אחד הגורמים התורמים ביותר למהלך התקין של המחלה הוא מנוחה, שלמה ככל שאפשר. צרצור של רדיו או טייפ ליד האוזן, או מסך טלויזיה מרצד מול העיניים, לא משרתים במאומה את טובת הילד. בזמן מחלה, אף יותר מאשר בימים כתיקונם, נוכחותם המיידית ונוסכת הביטחון של ההורים או של אנשים הקרובים לילד היא חיונית ולא ניתן להחליפה על ידי שמרטף אלקטרוני או חשמלי מכל סוג שהוא. נוכחות ההורים צריכה, כאמור, לנסוך ביטחון ולהרגיע. אם את מיטת הילד אופפת אוירת חרדה שמקורה באחד ההורים או בשניהם, הילד חש בכך ומגיב בחרדה גם הוא. הוא הופך לאומלל ולמתלונן הרבה יותר. על מנת שיוכל להשקיע את כוחותיו במחלה עצמה, הילד חייב לשאוב שלווה ורוגע מהוריו. לעיתים קרובות, כדי להשיג שלווה כדאי לפנות לרופא. בפרק הקודם צוינו המצבים שבהם חוות דעתו של הרופא היא חיונית. ראשית, כשמדובר בתינוקות או ילדים עם מום מולד או מחלה תורשתית, הורמונאלית או אחרת. שנית, כשמדובר בתינוק בן חודשיים או פחות. שלישית, כאשר הילד מגלה אפתיות, אי שקט חריג, סובל מהקאות חוזרות וכאבי ראש או צואר עזים. כשהחום מלווה בסימנים כמו שיעול, קוצר נשימה, כאבי גרון, כאבי אוזניים, שלשולים או כל תלונה אחרת העלולה לרמוז על דלקת באיבר מסוים, גם אז מומלצת בדיקת רופא. ושוב, אם מסיבה כל שהיא קיים חשש אצל ההורים, דבר זה לכשעצמו מצדיק פניה לרופא. תוארה הממעטפת הנפשית שבה רצוי לעטוף את הילד עם החום: סבלנות, שלווה וביטחון, נוכחות הורה או אדם קרוב. לאלה ניתן להוסיף גם שקט. הכוונה להמנעות מרעש, בעיקר מהסוג האלקטרוני. כמו כן רצוי להמנע מאור חזק מידי, העלול להפריע לילד שעיניו רגישות כעת יותר מכרגיל. לעימעום האור אפשר להשתמש בוילונות בשעות היום ובאור של נר בשעות הערב. ומה לגבי לבוש? אחת ההמלצות השכיחות היא לא להעמיס על הילד בגדים ושמיכות, המלצה שעולה בקנה אחד עם הנטיה הכללית שרואה בחום מטרד, במקרה הטוב. כפי שכבר צוין, גם רפואת הילדים המקובלת מסכימה שסף החום אליו יגיע הילד, נקבע באופן פנימי. הוא אינו מושפע ממידת לבושו או כיסויו של הילד. כאשר אנו מונעים מילד שמעלה חום את השמיכה שהוא מבקש, בעצם אנחנו מונעים מהאורגניזם שלו סיוע ביצירת החום ומטילים עליו עומס נוסף. על מנת ליצר את החום שגופו דורש, הילד יאלץ לפתח צמרמורות. הקריטריון הטוב ביותר למידת הלבוש והכיסוי הנכונה הוא הרגשתו של הילד עצמו. אצל תינוק ניתן לדעת האם הוא לבוש מספיק לפי תחושת הנוחות או האי נוחות שהוא משדר, וכן לפי הזיעה. כאשר מופיעה זיעה, אות הוא שניתן להתחיל לקלף מעליו בהדרגה את שכבות הלבוש.

תזונה

מחלת חום דורשת מהאורגניזם מאמץ. הילד מגייס את כל המשאבים העומדים לרשותו כדי לפתח חום ולהתמודד עם המחלה. לכן הוא ישן יותר מהרגיל, לכן הוא גם אוכל פחות מהרגיל. הכוחות המשמשים בדרך כלל לעיכול המזון, מנותבים כעת לכיוון אחר. תהליך החום בילד מתקדם מכיוון הראש ומערכת העצבים למטה אל מערכת העיכול. כשזו מלאה ועוסקת בעיכול, החום מתקשה לחדור אותה כהלכה. לכן, פעמים רבות עם עלית החום הילד מקיא את שאריות הארוחה הקודמת, בנסיון של גופו להפטר ממשא מיותר. אם הילד אינו אוכל במשך מספר ימים, אין צורך להלחץ או להתעמת איתו. לאחר המחלה הוא ישלים את החסר. במידה והוא כן רוצה לאכול, המזון הרצוי הוא מזון קל דל שומן וחלבון, כמו מעט ירקות מבושלים, מרק עוף צח, צנים או לחם קלוי. בין המזונות שאינם מומלצים יש להזכיר בראש וראשונה שוקולד וממתקים, אבל גם פירות יבשים ואגוזים, חטיפים קנויים למיניהם, בשר וגבינות שמנות. כאן המקום לספר על תינוק בן שמונה חודשים, עם חוסר רצון לאכול ואי עליה במשקל במשך חודשים, אשר לאחר ארבעה ימי חום גבוה החל סוף סוף לאכול והרבה. כיום, לקראת סיום התיכון, הוא הנער המוצק והגבוה ביותר בכיתתו. לעומת זאת, על שתיה חשוב להקפיד כדי למנוע התיבשות. יש להשקות את הילד לעיתים תכופות ובכמויות קטנות. המשקה המועדף הוא תה שנחלט מעלים או פרחים של צמחים שונים, ממותק במעט דבש (שאינו מומלץ לתינוקות בשנתם הראשונה) או בסוכר חום. רצוי שהמשקה יהיה פושר ולא קר. נזכיר כמה צמחים מבין הרבים הבאים בחשבון. תה פרחי בבונג (קמומיל) מועיל לכאבי בטן. לפרחים גם פעולה מסוימת נגד דלקות. ניתן לעשות מתה זה גם רטיה לדלקת הלחמיות ('דלקת עיניים') המתלווה לעיתים קרובות למחלות חום נגיפיות. תה מעלי מליסה, מועיל אף הוא לכאבי בטן וגם להרגעה. עלי מרוה, טובים לדלקות בחלל הפה ובדרכי הנשימה. תה מרוכז מעלים וענפים של קורנית (טימוס) גם הוא מיטיב עם דרכי הנשימה, על ידי כיוח הליחה והרגעת הגירוי לשיעול. בשלב ההחלמה, תה מעלי לענה (שיבה) לפני הארוחה תומך בתיאבון.

רטיה קרה

לאחר שדנו בסביבה הנפשית והפיזית התומכת בילד, בלבוש ובתזונה, הגיעה העת לתאר את הטיפול הרפואי המומלץ לילד עם החום. כאשר החום נתפס לא כמטרד, אלא כחלק מתהליך ההתפתחות התקין של הילד, כאמצעי שמפעיל האורגניזם כדי להתגבר על המחלה, גם מטרות הטיפול משתנות. הטיפול מיועד לתמוך בילד ולא להוריד את החום. תמיכה בילד כוללת הקלה על תחושות רעות וכאבים, ומניעת סיבוכים כמו למשל דלקת ריאות העלולה להתפתח מכל מחלה של דרכי הנשימה. אחד האמצעים היעילים ביותר העומדים לרשותנו הוא הרטיה (קומפרס) הקרה. ברטיה נשתמש בדרך כלל כשהחום עולה על C 39, והוא מלווה בחוסר יכולת להרדם אצל התינוק, או בכאבי ראש והרגשה כללית רעה אצל ילד גדול יותר. יש לקחת שתי פיסות בד כותנה (חיתול בד או סדין ישן) מקופל לשתיים לרחבו, כך שהרוחב המתקבל הוא 10 – 15 ס"מ, ושאורכו מספיק להקיף שלוש או ארבע פעמים את השוק (הרגל שמתחת לברך). את פיסות הבד יש להרטיב במים בטמפרטורת הברז או לחילופין בקערת מים באותה טמפרטורה שלתוכה נסחט לימון. כעת סוחטים את הבדים היטב וכורכים אותם סביב שוקי הילד, כל שוק בנפרד, בלי להגיע לברך עצמה. את בד הרטיה עוטפים בבד עבה יבש, צעיף צמר או מגבת כותנה, שהוכן מראש. ניתן גם לכרוך את בד הרטיה סביב חלקה התחתון של השוק וסביב הקרסול וכף הרגל, ואז לגרוב עליה גרב עבה. מכיוון שתחושת הקור אינה נעימה לילד, הוא יתלונן במשר השניות הראשונות, ותינוק עלול גם לצרוח. אבל מכיוון שהרטיה נסחטה היטב היא מתחממת די מהר ותחושת הקור חולפת. השפעת הטיפול היא מהירה בדרך כלל. התינוק שלא ישן שעות ארוכות, נרדם. הילד שהתלונן על כאבי ראש, יציין שהם פחתו. לאחר כעשר דקות אפשר להסיר את הרטיה, אך אם הילד ישן אפשר גם להשאירה במקומה, שהרי כבר מזמן אינה קרה. במידת הצורך, ניתן לחזור על הטיפול כל חצי שעה. לפני ששמים את הרטיה הקרה, יש לוודא שהרגליים חמות. לעיתים, למרות שלילד יש חום, רגליו נותרות קרות. הסיבה לכך יכולה להיות שהוא עדיין מעלה חום, כלומר, תהליך החום המתפשט מלמעלה עדיין לא הגיע לרגליים. הסיבה יכולה להיות גם חולשה מסוימת ב'אורגניזם החום' של אותו ילד, שאינו חודר כיאות את הגפיים. במקרה האחרון, רצוי לחמם את כפות הרגליים בעזרת בקבוק חם וגרביים עבות, ורק אז לשים את הרטיה. אצל ילדים קצת יותר גדולים, שאינם מרטיבים, כדאי לזכור לגשת לשרותים לפני הטיפול. הטפול ברטיה קרה שונה במהותו מהטיפולים המקובלים להורדת חום. טבילת הילד באמבט קר היא הורדת חום על ידי קרור פיזיקאלי. מתן פאראצטאמול הוא התערבות כימית בתהליך החום. הרטיה לעומת זאת, אינה מקררת אלא רק נותנת גירוי של קור ל'אורגניזם החום' של הילד. הרטיה פונה לאותה ישות רוחית החודרת את הגוף באמצעות החום ומסייעת לה לא 'להתקע' במערכת העצבים אלא להתפשט בגוף כולו. כשמדובר בילד הסובל ממום לב או ריאות, או ממחלה מטאבולית כל שהיא, וגם בילד שהוא בריא בדרך כלל אבל הוריו סבורים שחומו גבוה מידי, כדאי להשתמש ללא היסוס בפאראצטאמול או באמבט. במתן פאראצטאמול יש להקפיד לא לתת יותר מהמנה המומלצת לפי משקל הגוף. חשוב לזכור שגם תכשירים רבים להקלה על צינון מכילים פאראצטאמול, ויש לקחת אותם בחשבון כשקובעים את המינון. לגבי האמבט, חשוב להקפיד שהטמפרטורה שלו תהיה כ- C 2 מתחת לטמפרטורת הגוף . אם חומו של הילד C 41, טמפרטורת האמבט צריכה להיות C 39 ולא פחות.

טיפול בפרכוסי חום

השימוש ברטיה מביא ברוב המקרים להקלה בתלונות. לפעמים הוא גם גורם לירידת החום. זה קורה בעיקר לאותם ילדים בעלי מבנה עדין יותר, שאצלם תהליך החום נוטה 'להתקע' באזור הראש. כאשר באמצעות הרטיה אנו מסייעים להתפשטותו לגפיים, החום גם יורד. ילדים אלה הם בין הילדים העלולים לפתח פרכוסי חום. ואכן, רטיה קרה היא טיפול אפשרי למניעת פרכוסי חום אצל ילדים שכבר פרכסו פעם אחת. הפרכוס מתרחש לעיתים קרובות בשלב העליה המהירה של החום. ההמלצה המקובלת היא לתת פאראצטאמול כששמים לב שהחום עולה. אבל עד שהתרופה מתחילה להשפיע חולף פרק זמן מסוים, שבו עלול הפרכוס להתרחש. הרטיה הקרה, לעומת זאת, משפיעה באופן מיידי ומסייעת לפיזור נכון של החום בגוף, ובכך למניעת פרכוס. במקרה מיוחד זה, שבו מהירות הטיפול קובעת, ניתן לשים את הרטיה גם על רגליים קרות. חשוב לסייג ולאמר שהדברים הללו מבוססים על התרשמות אישית בלבד, עדיין לא נעשה שום מחקר רפואי שישוה את יעילות הטיפול ברטיה קרה לטיפול תרופתי. לבוש חם אצל ילדים אלה, חשוב גם הוא למניעת פרכוס. אם הגוף נשמר חם כל הזמן, הוא פחות מועד לדלקות דרכי הנשימה העליונות וגם חדיר יותר לתהליכי חום, במידה ואלה מתחילים להתפתח באזור הראש. כאן המקום לציין בקצרה שני אמצעים העשויים להפסיק או לקצר את פרכוס החום עצמו. על ראש הילד יש לשים מגבת ספוגה במים קרים, תוך הקפדה לא לכסות את האף והפה. את ידי הילד יש להצמיד זו על זו בחוזקה, בצורת X. תנועה זו לקוחה מהאוריתמיה המרפאת – אמנות תנועה שפותחה על ידי רודולף שטיינר ומשמשת גם לטיפול באנשים עם מחלות שונות. התנועה של הצלבת איברים תוך מגע ביניהם, עוזרת לאדם להיות מודע לחווית ה'אני' שלו. לכן היא מתאימה לטיפול בפרכוס חום, שאינו אלא הסתלקות פתאומית וקצרה של אותו 'אני' מתוך האורגניזם.

טיפול תרופתי

תרופות טבעיות רבות יכולות לבוא בחשבון לטיפול בילד עם חום. כאן נזכיר רק כמה מהן, המתייחסות לתהליך החום בכללותו ולכן עשויות לסייע לילדים רבים מבין אלו המפתחים חום. למרות זאת, תמיד עדיף להיוועץ ברופא הבקיא בתרופות טבעיות והומיאופתיות, או האמון על הרפואה האנתרופוסופית, לגבי התאמתן לילד המסוים . הברזל הזרחתי (Ferrum phosphoricum) – מינרל המכיל שני יסודות המשרתים ישירות את הגרעין הרוחי של האדם בחודרו את הגוף הפיזי. הברזל הוא המתכת היחדה הנמצאת בכמות גדולה בגוף האדם, בעיקר בהמוגלובין שבתאי הדם האדומים. יכולתו של האדם לפעול את פועלו בחיי היום יום, תלויה בתכולת ברזל מספקת. הזרחן נמצא בשלד העצמות שנותן לגוף את צורתו ואת נקודת המשען שלו, בשרירים המקנים לאדם את יכולת התנועה, במוליקולות הנושאות את החומר התורשתי ובעצם בכל תא ותא בגוף. הברזל הזרחתי ניתן בפוטנציה הומיאופתית, כלומר לאחר תהליך של מיהולים וטילטולים חוזרים, המשחררים את המהות של החומר מן החומר עצמו והופכים אותה לזמינה יותר בעבור האורגניזם האנושי. שני היסודות האלה יחד משרתים את ה'אני' על ידי הגברת אחיזתו באורגניזם. הם ממלאים בעצם, תפקיד דומה לזה של מחלת החום עצמה. האקוניטון (Aconitum nappelus) – צמח ממשפחת הנוריתיים הגדל בהרי האלפים, בעל תפרחת כחולה זקופה ויפה. הצמח מחזק בגוף את כוחות מערכת העצבים, כנגד אלו של מערכת העיכול וחילוף החומרים. כאשר מערכת חילוף החומרים פועלת בעוצמה, התוצאה היא חום ודלקת. האקוניטון פועל לאיזון תהליכי החום והדלקת בקוטב העליון של האדם, בראש ובמערכת העצבים, בדרכי הנשימה והריאות. דלעת הנחש Bryonia alba)) – צמח ממשפחת הדלועיים, בעל שורש עבה המרמז על יכולתו לספוח נוזלים. הבריוניה שומרת על מערכת הנשימה מפני הצטברות הפרשות. שלושת המרכיבים האלה בצירוף כמה נוספים, נמצאים בתרופה הנקראת Ferrum phosphoricum comp*, המופיעה בצורת כדורונים (גלובולי) המכילים חומר הסופח את החומרים הפעילים. את הכדורים יש למצוץ כל שעה שעתיים, בשלב עלית החום. כמות הכדורונים משתנה משניים שלושה כל פעם אצל תינוקות קטנים, ועד עשרה כדורונים אצל ילדים יותר גדולים. מכיון שכל המרכיבים עברו עיבוד הומיאופתי, ניתן לתת אותם ללא כל חשש מתופעות לוואי. בשום אופן אין להשתמש בצמחים שהוזכרו ללא עיבוד הומיאופתי. התרופה בטוחה לגמרי לשימוש בכל גיל וגם תינוקות בני מספר חודשים מוצצים אותה ברצון. התרופה מכוונת להקלת המאמץ הכרוך בהעלאת החום ולמניעת סיבוכים כמו דלקת ריאות. תרופה נוספת שיש מקום לציינה היא ה *Cardiodoron. היא מכילה שלושה צמחים במינון נמוך אך לא הומיאופתי, שעוברים עיבוד מיוחד. הצמחים הם בכור אביב (Primula), שיכרון שחור (Hyoscyamus niger), וחוחן (Onopordon). הקרדיודורון מיועד לתמיכה בלב ובמחזור הדם, במצבים שונים. חום גבוה דורש פעולה נמרצת של הלב, כפי שניתן לראות גם מהדופק המואץ של הילד. לכן הקרדיודורון הוא מרכיב חשוב של הטיפול התומך בילד עם מחלת חום. רצוי לתת קרדיודורון שלוש פעמים ביום, אם החום עולה על C39. מכיוון שהתכשיר אינו הומיאופתי עלולות להיות לו תופעות לואי, ולכן כדאי לתת אותו לפי הוראות רופא. אם לוקחים מספר טיפות שהוא מחצית ממשקל הילד (ילד ששוקל 10 ק'ג יקבל 5 טיפות), שלוש פעמים ביום, אין סכנה של מינון יתר. את הטיפות אפשר למהול במעט מים. ניתן לסכם ולאמר שאין תרופות רעות ותרופות טובות, אלא רק תרופות שנכון או לא נכון להשתמש בהן בנסיבות מסוימות. תרופה שהיא מיותרת לחלוטין אצל ילד אחד, עשויה לעזור מאד לילד אחר. ההבדל בין נכון ללא נכון, בין חיוני למיותר, אינו נעוץ במקורה הכימי או הטבעי של תרופה, אלא יותר בנסיבות האנושיות שבהן נעשה בה שימוש. תרופה שניתנת מתוך הרגל אוטומטי ופחד, שונה לגמרי אפילו מאותה תרופה עצמה, אם היא ניתנת מתוך שיקול דעת והכרה בכוחו של הילד.

* Ferrum phosphoricum comp. ו – Cardiodoron מיוצרות שתיהן על ידי Weleda, חברה המייצרת תרופות אנתרופוסופיות שמיובאות לארץ.

רשימת ספרות

הרחבה על מחלות חום אצל ילדים, מחלות בכלל, חיסונים, תזונה, טיפולים ביתיים ועוד, בספר: "ילדות בריאה – בריאות וחינוך לאור האנתרופוסופיה" מאת ד"ר אבישי גרשוני, הוצאת הרדוף.
כל הספרים או קבצי ההרצאות המופיעים ללא שם המחבר, הינם של רודולף שטיינר

חזור | לראש המסך