אימגינציה של מיכאל – רודולף שטיינר

5.10.1923 דורנאך

תרגום מאנגלית" עלי אלון


ידידי היקרים.
כיום, בהתייחסנו למאורעות שיש להתבוננות החושים גישה אליהם, חיים אנו בתקופה של מבחנים קשים לאנושות, מבחנים קשים שבהכרח יהיו קשים עוד יותר. אנו חיים בתקופה שבה תבניות עתיקות רבות של תרבות שבני אדם עדיין נוהים אחריהן, תשקענה לתהומות והצורך יגדל בהתמדה באדם למצוא דרכו אל משהו חדש. אין אנו יכולים (ולעיתים קרובות אמרתי זאת) – אין אנו יכולים לעורר בליבות בני-האדם שום תקווה אופטימית באשר למה שעומד להתפתח ברחם העת, עבור החיים הגשמיים של האנושות.
אולם אין אנו יכולים לעצב שיפוט אמיתי שיהא בעל ערך ביחס לחשיבות של מה שמתרחש בעולם החיצוני אם אין אנו נותנים דעתנו למה שמתרחש מאחורי מסך החושים – המאורעות הקוסמיים העל-חושיים הקובעים והמנחים. כאשר האדם מתבונן על סביבותיו וקשוב במלוא החושים, תופס הנהו את האטמוספירה הפיסית של האדמה. כשהן טבועות בתוך האטמוספירה הזאת, מצויות ישויות של הממלכות השונות. בתווך פוגש הוא את תופעות הטבע, את משחק הרוח ומזג-האוויר במסלול השנה. כשהאדם משתמש בחושיו לגבי העולם החיצוני – כל זה מצוי לפניו; אלה הן העובדות החיצוניות. אולם מעבר לאטמוספירה, מעבר לאטמוספירה נגוהת השמש, שוכן עולם שונה המוחש ע"י מה שרשאים אנו לכנות בשם אברים רוחיים – עולם שונה שהוא עולם רם ונישא בהשוואה לעולם החושים, עולם בו מהות רוחית ופעילות רוחית נשקפות ומתגלות במעין אור, באור רוחי, באור אסטרלי.
זוהי האמת לאמיתה, הואיל וההתפתחות הכוללת של העולם ושל בני האדם אינה פחות חשובה מאשר מה שמתרחש באורח היסטורי באטמוספירה החיצונית שעל פני השטח החיצוני על פני אדמה.
ומי שמסוגל לחדור כיום לדברים האלה ולשוטט דרך ממלכות האור האסטרלי, כשם שיכולים לשוטט דרך יערות והרים ולמצוא בדרך מראי-כיוון בהצטלבות הדרכים, כך באור האסטרלי הזה ניתן למצוא מראי-כיוון שחקוק בהם כתב רוחי. למראי-כיוון אלה תכונה מיוחדת; אין הם מובנים ללא הסבר אפילו לזה שמסוגל לקרוא באור האסטרלי. בעולם הרוחי ובשדרים שלו, אין הדברים מוגשים בקלות מרבית; אדם פוגש חידה, במה שמבטא את עצמו אליו; קיימת חידתיות במה שפוגש את האדם בעולם הרוח. רק ע"י מחקר פנימי ובאמצעות התנסות פנימית בדבר זה או אחר, יכולים אנו לגלות מה מציין הרשום על מראה כיוון רוחי כזה. וכך בימים אלה, ובעצם מזה כמה עשרות שנים, אולם תואם במיוחד תקופת מבחן קשה זו שאנו עומדים כיום בעיצומה, יכולים אנו לקרוא אמירה ראויה לציון, כאשר פוסעים אנו באורח רוחי בארץ הרוח. הדבר נראה כהשוואה פרוזאית, אולם הפרוזאי, בהתחשב בערכו הפנימי, אינו פרוזאי כלל ועיקר. כשם שאנו מוצאים ציוני דרך כאלה, שבסיועם יכולים להמשיך במסלולנו, כשם שפה ושם, במחזות פיוטיים יותר ניתן למצוא דבר זה או אחר על מראה הכיוון, כן פוגשים אנו מראי-כיוון בעלי ערך רב באור האסטרלי. פעם אחר פעם, באופן חוזר ונשנה אנו מוצאים את האמירה הבאה, טבועה בכתב הרוחי רב המשמעות, באור האסטרלי של העת הנוכחית:


הו אדם,
מעצב אתה אותו לתועלתך,
מגלה אתה את ערכו החומרי
ברבות מיצירותיך.
אך מזור ורפואה יביא הוא לך
כאשר תגלה את כוחה הרם של רוחו.




דברים כאלה המורים לאדם מהו הדבר החשוב, כפי שתארתי זאת, מוטבעים רשומים באור האסטרלי ומציגים עצמם לראשונה במעין חידה שיש לפתרה, כדי שהאדם יביא את כוחות הנפש שלו לפעילות.
ועתה, בסדרת הרצאות זו, נתרום משהו להסברת אמירה זו – אמירה פשוטה באמת, אך חשובה עבור האנושות בת זמננו.
הבה וניזכר איפוא, כיצד בהרבה מלימודינו כאן, הובא מסלול עונות השנה לפני נפשנו. על האדם מוטל ראשית כל, להתבונן במסלול השנה באורח שכולו חיצוני, כך שבבוא האביב יראה את הטבע הפורץ ונובט, את גדילת הצמחים, את הפריחה וכן את שקיקת החיים הבוקעת את קרום האדמה ופורצת חוצה במלוא חיותה.
כל זה מתגבר והולך כשמגיע הקיץ. בקיץ רשאים אנו לומר: דבר זה מגיע לעוצם פסגתו. הוא נובל וקמל בבוא הסתיו ומת אל חיקה של האדמה כשהחורף בא.
למסלול השנה – אשר האדם נוהג לחגוג בפסטיבלים, עקב מעין תודעה אינסטינקטיבית אשר משלה בו – למסלול שנה זה יש גם צד שני. גם זה הוזכר כאן לפני כן. במשך החורף, מאוחדת האדמה עם הרוחות האלמנטריות שבה. הרוחות האלמנטריות פורשות אל חיק האדמה, שוכנות שם בין שורשי הצמחים הפעילים באגירת מזון לעתיד ובין שאר יצורי טבע אשר משך עונת החורף מצויים שם באדמה. ואז בבוא האביב, האדמה כמו נושמת החוצה את הווייתה האלמנטרית. הרוחות האלמנטריות מקיצות כמו מקבר ומתרוממות אל האטמוספירה. ובה במידה שבמשך החורף קולטים הם את המערך הפנימי של האדמה, הרי במהלך האביב ובמיוחד בבוא הקיץ, קולטים הם לתוך משזר הווייתם את המערך שכוכבי היקום ומסלוליהם מעניקים להם. כאשר הקיץ בשיאו, שם, בהיקף האדמה, חיות ואורגות הישויות האלמנטריות אשר נחו בשקט ושלווה מתחת למעטה השלג. מתרחשים כעין נחשולים ומערבולות בתנועותיהן של הישויות האלמנטריות, ביחסיהם ההדדיים הנקבעים ע"י החוקים של תנועות כוכבי הלכת, ע"י חוקי הצורה של הכוכבים הקבועים וכן הלאה. וכאשר מגיע הסתיו – שבות ישויות אלמנטריות אלה לכיוון האדמה. הן מתקרבות שוב אל האדמה וקולטות לתוכן יותר ויותר את חוקי האדמה, כדי לחזור אליה, על מנת להינשם-כמו ע"י האדמה למשך עונת החורף, כשהן תשכבנה בשקט ושלווה בחיקה.
אדם, המסוגל להחיות בקרבו כך את מסלול עונות השנה, חש כיצד מתעשרים חייו באורח נפלא. האדם בן זמננו חווה בעצם וזאת רק במעומעם – בבלתי מודע, את מה שמתרחש בפנים עורו. הוא חווה את נשימתו, הוא חווה את מחזור הדם. כל אשר משחק בחזיון אשר בחוץ – ברוח ומזג האוויר במסלול השנה, כל החי בהתפשטות כוחות הזרעים, בהפריית כוחות האדמה, בקרינת כוחות השמש – כל זה למען חיי האדם בכללותו, אפילו אם אינו מודע לכך, הינו לא פחות חשוב כיום, לא פחות קובע, מאשר הנשימה ומחזור הדם המתרחשים בתוך עורו של האדם. כאשר השמש זורחת בכל אתר ואתר על פני האדמה, האדם לוקח חלק במה שבא לקראתו כחום, באמצעות קרינתה. וכאשר אדם מקבל את האנתרופוסופיה באופן הולם, כשאיננו קורא אותה כנובלה סנסציונית, אלא שמה שנמסר באנתרופוסופיה הופך לתוכן של נפשו, אזי, מחנך הוא בהדרגה את לבו ונפשו לחיות עם הדברים שמתרחשים מחוצה לו במהלך השנה. כשם שחווים אנו במהלך היום רעננות בשעות המוקדמות, מוכנות לעבודה בבוקר, התעוררות הרעב, תחושת עייפות בערב, כשם שיכולים אנו לעקוב אחר התהליכים הפנימיים, אחר תנועת הכוחות והחומרים בפעילותם בפנים עורנו, כך, כאשר נותנים אנו לבנו רעיונות אנתרופוסופיים השונים תכלית שוני מתיאורים של מאורעות החושים, עשויים אנו להכין את נפשנו כך שתהא פקוחה באמת ורגישה לאשר חי ופעיל במהלך השנה ובכך נוכל להעשיר ולהעמיק חוויה זו. אנו יכולים באמת ובתמים להסב לכך שחיינו לא יהיו כה מרירים, כחיי אדם השוכן בפנים עורו ומניח לעולם החיצוני לחלוף על פניו ללא תשומת לב. כי הרי מסוגלים אנו לחוש עצמנו מלבלבים עם כל פרח, חיים בלבלוב הפרחים, בפקיחת הניצנים, בטיפוח הטל אשר קרני השמש נוגהות בהן, באור מנצנץ. אנו חיים ברז המופלא של היום אשר זורח לפגוש אותנו השכם בבוקר בנטפי הטל המנצנצים. עשויים אנו לחרוג בדרך זו מהחיים המקובלים המשעממים, כשעולמנו החיצוני מתבטא בלבישת מעיל חורפי בחורף, בבגדי ים קלים בקיץ ובמטריה כשיורד גשם. כשלוקחים אנו חלק בתנועת הנביטה והלבלוב וברחשי החיים והעובדות שבטבע, רק אז מבינים אנו נכונה את מהלך השנה. וכאשר האביב בעיצומו, כאשר הקיץ קרב, האדם גם הוא שם בלבו ונפשו, החיים המתגלים, השוקקים, עם הרוחות האלמנטריות הסובבות ועפות במסלולים המותנים עבורן ע"י תנועות כוכבי הלכת, או אז חי האדם עצמו חיים קוסמיים, כשהקיץ בשיאו. חיים קוסמיים אלה מקהים אומנם את חייו הפנימיים החושניים, אולם בה בשעה הוא חווה שהנו מובל במעין שינה ערנית קוסמית בשיא הקיץ, אלי חיים בשדה פעילותם של כוכבי הלכת. האדם כיום רק מאמין שהוא חי בטבע, כאשר הוא חווה את הנביטה, הצמיחה, הלבלוב, ההנצה וההפריה. זוהי עובדה שהאדם בימינו נוטה בלבו וברגשותיו לנביטה ולגמילת הפירות (אף אם אינו יכול להכנס פנימה ולחיות בתהליכים אלה כפי שתארתי לעיל). – מכל מקום, רגשותיו פועמים יותר אל ההפריה ואל גמילת הפירות מאשר אל הנבילה, הקמילה והגסיסה בשלבים המופיעים בסתיו. אולם בעצם, ידידי היקרים, נופלת בחלקנו הזכות לחוות עם ההפריה, הנביטה, הצמיחה וההבשלה, רק כאשר מסוגלים אנו, כשהקיץ קרב לקצו והסתיו בפתח – לחיות את חיי הטבע הנובלים וקמלים, השוקעים וגוססים עד למוות-כביכול, בבוא הסתיו. ואם בעיצומו של הקיץ, בשינה עירנית, קוסמית נישאים אנו עם הישויות האלמנטריות אל האזור בו מתגלה פעילות פלנטרית בעולם החיצוני, וכן גם בדביר נפשנו – או אז עלינו לרדת למעשה אל מתחת למעטה הכפור בחורף ועלינו לפעול בהרמוניה עם הטבע הנובל וגוסס בראשית הסתיו. אולם יכול אדם לחיות עם החיים הקמלים הללו באותו אופן בו הוא חי עם הצמיחה ועם הלבלוב – אמנם יוכל לעשות זאת אם במידה מסוימת ייטלו חלק הוא ועצמותו הפנימית בגסיסה זאת. כשם שהאדם נהיה רגיש לרזי הטבע והנו חי באופן פעיל בהפריה, בלבלוב ובהבשלה – כך הוא חי את החוויה אשר מתרחשת בעולם החיצוני עם בוא הסתיו. אולם יהיה זה מלנכולי עבור האדם אם יהיה עליו לחוות את כל זה רק בצורות הטבע. אם יוכל לרכוש רק תודעת טבע, ביחס למיסטריות של הסתיו ושל החורף, כשם שהוא רוכש את תודעת המיסטריות של האביב ושל הקיץ. אולם כאשר מתרחשות תופעות הסתיו והחורף, כאשר בא חג מיכאל, האדם מוכרח באמת ובתמים לקחת חלק בנבילה, בקמילה ובכמישה; אלא שאינו צריך להתמסר בכניעה גמורה לתודעת הטבע, כשם שהינו עושה כשמתקרב הקיץ. ההפך מכך, עליו להיכנע לתודעה עצמית. בעת שהטבע החיצוני גוסס, על האדם לעמת זו מול זו את עוצמת התודעה העצמית מול תודעת הטבע. או אז, ידידי היקרים, דמותו של מיכאל ניצבת שוב לפנינו, כאשר האדם, באמצעות הדחף הפעיל של אנתרופוסופיה צועד לפנים שמחת טבע שכזאת, לתוך תודעת הטבע ומכאן מגיע גם לתודעה עצמית של הסתיו – הרי כאן שוב, במלוא תבניתו המלכותית, ניצבת לפניו דמותו של מיכאל מול הדרקון. כן, כאן ניצב לפניו מה שחווה האדם, בהגיע הסתיו, המתייחס לכיבוש תודעת הטבע ע"י התודעה העצמית.
דבר זה יתרחש, אם האדם יהיה מסוגל לחוות לא רק אביב וקיץ פנימיים, אלא גם כמישה פנימית, סתיו וחורף הולכים ומתים. ובחווית הסתיו והחורף הקמלים תוכל להופיע שוב בפני האדם תמונת מיכאל מול הדרקון כאימגינציה רבת-עוצמה, כדרישה לאדם לפעילות פנימית.
משהו שקשה להתגבר עליו בתמונה זו מביא עצמו לידי ביטוי אצל האדם אשר, באמצעות הידע הרוחי של ימינו, נאבק לפלס דרך אל חווית התמונה כפי שתארתי, הואיל וכאשר הקיץ מתחיל להתמעט ומתמעט יותר ויותר, כאשר לאחר יום הקיץ הארוך ביותר – באים יולי ואוגוסט ומתקרב ספטמבר – האדם נעשה מודע לדבר היותו חי בשנת ערנות של התנסות פלנטרית פנימית, עם הישויות האלמנטריות של האדמה ובהיותו חי כך, יהא מודע למה שמציין עבורו דבר זה.
הדבר מציין תהליך פנימי של בעירה אותו אין עלינו לדמות לעצמנו, כתהליך חיצוני של שריפה, היות וכל התהליכים החיצוניים הללו, אשר יש להם צורה חיצונית מוגדרת – מתנהלים גם כן באורגניזם האנושי, אלא שבאורח שונה.
ובכן הרי זוהי למעשה עובדה שכאשר עובר האדם במסלול עונות השנה, מתרחשים תהליכים שונים בגופו ללא הרף. בתהליך המתרחש בלב הקיץ, נעשים הננו חדורים במה שמתאפיין חיצונית בחומר כגופרית. זהו תהליך פנימי של גיפור, אשר אדם חווה בישותו הפיסית-אתרית, כשחי הנו בשמש הקיץ ובפעולותיה. לגופרית החומרית הרגילה שהאדם נושא בקרבו – חשיבות שונה עבורו במשך הקיץ מאשר באמצע החורף, או באביב. יסוד הגופרית באדם מצוי בו בעצמו של הקיץ, בדומה לתהליך בעירה. הדבר שייך, במידה מסוימת, להתפתחות האדם במהלך מסלול עונות השנה שתהליך גופריתי זה אשר בפנימו – יתנשא בעצומו של הקיץ לשלב גבוה במיוחד. לחומר אשר נמצא בברואים השונים – רזים שונים מאלה אשר המדע המטריאליסטי רק "חולם" אודותיהם.
וכך כל אשר באדם, כל אשר הנו פיסי-אתרי באדם, נוגה בעיצומו של הקיץ באש גפריתית פנימית (אם נשתמש בביטויו של יעקב בוהם). דבר זה עשוי להישאר בתת-ההכרה הואיל והנו תהליך עדין ואינטימי ובלתי נתפש ע"י התודעה הרגילה. אך למרות היותו כזה, הרי תהליך זה, כמו תהליכים דומים אחרים הנו בעל חשיבות נחרצת עבור ההתרחשויות בקוסמוס.
תהליך גפריתי, המתרחש בגופי בני-האדם משך הקיץ, למרות היותו כה עדין וענוג ובלתי מוחש לאדם עצמו, מציין משהו כביר עבור האבולוציה של הקוסמוס. הרבה מתרחש בקוסמוס, כאשר בקיץ נוגה האדם בפנימו באמצעות הגופרית. לא רק הגחלילית מנצנצת לעין האדם הפיסית, בסיבות יום יוחנן הקדוש. בהראותה מכוכבי לכת אחרים – נעשית הישות הפנימית של האדם בסביבות אמצע הקיץ, לישות אווירית הקורנת עבור העין האתרית של ישויות פלנטריות אחרות. זהו התהליך הגפריתי. בלב הקיץ מתחיל האדם להקרין בנגוהות, אל חלל העולם, עבור הישויות של כוכבי הלכת האחרים, כשם שהגחליליות באחו מנצנצות בסביבות יום יוחנן הקדוש.
אולם! ידידי היקרים, זהו אשר עבור התבוננות קוסמית הנו באמת בעל יופי מלכותי, הואיל והנו אור אסטרלי מלא הוד, בו קורנית בני אדם אל היקום במשך לב הקיץ. זה אשר הנו בעל יופי מלכותי – הנו בעת ובעונה אחת הגורם להתקרבותו של הכוח האהרימני לבן-האדם. היות וכוח אהרימני זה קשור היטב לחומרים הגפריתיים באדם. רואים אנו מצד אחד כיצד האדם קורן אל היקום ביום יוחנן הקדוש ומן הצד השני, כיצד דמות הנפש דמוי דרקון של אהרימן, מכוון עצמו פנימה וחוצה בין ישויות אנוש הקורנות באור אסטרלי אל היקום ומנסה לצודם בחרמיו, מנסה לשים בהם חישוקיו, למשכם למצב תת-הכרתי, חלומי-ישנוני. היות ובאמצעות משחק אשלייתי זה אשר אהרימן ממשיך בו – בקרינה הקוסמית, ייעשו בני-האדם הוזי הזיות ובכך יהוו טרף לכוחות האהרימניים. הנה כך לכל דבר חשיבותו שלו גם עבור היקום בכללותו.
וכך בעיצומו של הקיץ, מתוך מערכת כוכבים מסוימת ניתך על האדמה מעין גשם עצום של אבני מטאורים – כאשר הברזל הקוסמי ניתך על האדמה – או אז בברזל קוסמי זה, בברזל מטאורי קוסמי זה, אשר בו מצוי כוח מרפא רב עוצמה עזה – מצוי הנשק בו נלחמים האלים נגד אהרימן, אשר בדמותו הדרקונית מתפתל סביב ישויות האדם הקורנות. והכוח אשר ניתך על האדמה באבני המטאורים, בברזל המטאורי, מצוי כוח קוסמי, אשר בו משתדלים האלים הרמים להדביר את הכוחות האהרימניים, כשמגיע הסתיו. וזה אשק מתרחש בחלל, בתפארת מלכותית, כשגשמי המטאורים של חודש אוגוסט מנצנצים אורם אלי הקרינה האנושית באור האסטרלי – לזה אשר מתרחש שם באורח רב הוד, שותף עדין וקטן (נראה קטן, אולם רק באופן מרחבי הוא קטן). במה שמתרחש בדם אנוש. שם אנושי זה, אשר באמת אינו במהותו כל כך מטריאלי, כפי שמציג אותו המדע בימינו, אלא רווי כולו בכוחות נפש ורוח – דם זה מוקרן לפני ולפנים ע"י הברזל הקוסמי הלוחם נגד חששות, פחדים ושנאה כשמתמזג הוא בדם. התהליכים המתמשכים בכל כדורית דם, כשמתרחשת ההתמזגות עם הברזל – ביחס לישות האנושית הריהם תהליכים קטנים, פעוטים למדי – הריהם אותם תהליכים, המתרחשים כשאבני המטאורים המנצנצים חשים במרוצתם דרך האוויר. חדירת הברזל המתרחשת בדם לכיבוש הפחד הנה פעילות מטאורית באדם. – הואיל והשתחררות מפחד וסילוק חששות הם אשר נובעים מכניסת הברזל.
וכך, כשם שהאלים בעזרת אבני מטאור, נלחמים נגד רוח אשר סביב על פני האדמה, בדמות הנחש אשר לו – בהסבם לברזל להקרין לתוך אווירת פחד זו שהיא עזה ביותר בהתקרב הסתיו. כאשר הקיץ מגיע לסיומו, אותו דבר שהאלים עושים שם, מתרחש בפנימו של האדם כאשר דמו חדור בברזל. אנו מבינים את הדברים הללו רק כשמבינים אנחנו את משמעותם הרוחית הפנימית, כאשר מכירים הננו בהקשר בין התהליך הגפריתי ותהליך הברזל באדם, לבין זה המצוי בקוסמוס. האדם הרואה כוכב נופל מבזיק דרך החלל ויכול לחוש יראת כבוד כלפי האלים – רק הוא לבדו רשאי לומר: "מה שמתרחש שם בשדות המרחב, מתרחש בזעיר-אנפין ללא הפוגות בתוכי. כאן נופלים הכוכבים המבזיקים, בה בשעה שתהליך הברזל מתקיים בכל כדורית דם. חיי מלאים כוכבים מבזיקים, כוכבים דקיקים מבזיקים".
ונפילת כוכבים מבזיקים פנימית זו, המציינת את חיי הדם מכיוון אחר – חשובה במיוחד כאשר מתקרב הסתיו, כאשר תהליך הגופרית בעיצומו. הואיל וכאשר קיים אותו נצנוץ אשר זה עתה תיארתי, כאשר תנאי הזוהר הגחלילי נמצאים שם, מצוי שם גם הכוח הנגדי. הואיל ובפנימו של האדם מיליוני מטאורי דם מנצנצים בנחיליהם.
כזה הנו הקשר בין פנים האדם לבין היקום. ואז רואים הננו כיצד, במיוחד ממערכת העצבים המסתעפת בכל הגוף האנושי, קיימת קרינה עוצמתית של גופרית לכיוון המוח, בייחוד באותה תקופת שנה בה מתקרב הסתיו. יכולים אנו לראות כיצד נהיה האדם כולו דמות מוארת בגופרית כאשר הסתיו מתדפק על השער. אולם לתוך הגופרית הצהובה-כחולה הזאת ניתכות קרני נחילי המטאורים המצויים בחיי הדם. זוהי הדמות הנגדית. בעת שהדמות הגפריתית הדומה לשובה ענן מתרוממת מחלקו התחתון של אדם לכיוון הראש, קורן החוצה מן הראש תהליך ברזל זה, כמו נחילי מטאורים מוזגים, יוצקים עצמם לתוך חיי הדם.
זהו מה שמתרחש באדם כשחג מיכאל מגיע. על האדם ללמוד באופן מודע להשתמש בכוח דמוי – המטאור של דמו. עליו ללמוד לחוג את הפסטיבל של מיכאל, בביסוסו כחג לכיבוש הפחד, חג של יוזמה פנימית ועוצמה פנימית. בביסוס חג מיכאל כחג של העלאת מודעות עצמית ללא אנוכיות.
כשם שחוגגים אנו בחג המולד את הולדתו של הגואל ובפסחא את מותו ותחייתו של הגואל – כשם שחוגגים אנו ביום יוחנן הקדוש את מזיגתן של נפשות אנוש למרחבי העולם, כן עלינו לחוג את חג מיכאל – אם מבינים אנו נכונה את משמעותו – באשר חי באופן רוחי בתהליכי הגופרית והמטאורים באדם; ושעליו לחיות בו במלוא הערכיות הנפשית-הרוחית בחג מיכאל במיוחד. כך שהאדם אומר לעצמו: "עליך לשלוט בתהליך זה שאם לא כן, ללא הכרתך, יתגלה לפניך מתוך ממלכת הטבע בלבד. תוכל לשלוט בתהליך זה, אם תחוש עמוקות כיצד בחג מיכאל אשר בסתיו, צמוח יצמח בפנימך כל אשר עליו להתפתח נגד אהבת הנוחיות, נגד חרדות ופחדים, יצמח ויבוא לידי גילוי של רצון חופשי, עז ואמיץ". על הרצון החזק להיות מיוצג בחג מיכאל. אם כן יהיה הדבר, אם ידיעת הטבע תהיה שזורה בתודעה עצמית ואמיתית, או אז ישיג חג מיכאל את הגוון הנכון שלו.
אולם לפני שהאנושות תוכל לחשוב אודות חגיגת הפסטיבל של מיכאל, קיים צורך אמיתי בחידוש מקיף של כל מערך הנפש. על חידוש זה של כלל מערך הנפש להיות נחוג בפסטיבל של מיכאל, חג שאינו נחוג באורח נדוש וחיצוני, אלא כזה אשר מחדש את כל מהותו הפנימית של האדם. דבר זה, אם מבוסס הוא כיאות, מהווה את הפסטיבל של מיכאל.
והנה מכל אשר תיארתי, ידידי היקרים, קמה מחדש הדמות רבת ההוד של מיכאל עם הדרקון. אולם עתה, כמו מצטיירת תמונה זו של מיכאל עם הדרקון, בנבדל מן הקוסמוס. הדרקון מצטייר עבורנו כשגופו מתהווה מזרמי גופרית כחולים-צהובים. אנו רואים את תבנית הדרקון כשהיא מהבהבת, קורנת, מצטיירת כמו ענן, מתוך הערפל הגפריתי ומעליה עולה מיכאל, מעליה מציג מיכאל את חרבו.
אולם נציג זאת נכונה, נצייר זאת נכונה, כשנוכן את האטמוספירה או את המרחב בו מגלה מיכאל את תפארתו, את עוצמתו כנגד הדרקון, כשנאפשר למרחב להתמלא, לא בעננים חסרי משמעות, כי אם במטחים של גשמי מטאורים עשויי ברזל. גשמי מטאורים אלה מעצבים עצמם דרך העוצמה הזורמת מלבו של מיכאל, מותכים יחדיו לחרב הברזל של מיכאל, המתגבר על הדרקון בחרבו עשוית ברזל-מטאורים.
אם מבינים אנו מה מתרחש ביקום ובאדם – או אז גם הקוסמוס מצטייר בנבדל מן הכוחות אשר בו. או אז אין האדם מסתמך ומתבסס באופן שרירותי-דמיוני על גוון זה או אחר. האדם מצייר בהמוניה עם הכוחות האלוהיים, עם העולם החושף את הווייתם של הללו – את הווייתו הכוללת של מיכאל מול הדרקון, כפי שזאת עשויה לרחף לפני אותו אדם. כתחייה של התמונות העתיקות אפשרי הוא הדבר לצייר מתוך תפיסה ישירה של הקוסמוס. או אז יוצג מה שקיים בפועל ולא מה שאנשים מסוימים בעלי-הזיות מגישים איכשהו בתור תמונת מיכאל מול הדרקון.
או אז יבין האדם, בהבנה תוך מחשבה מעמיקה, בשיתוף פעולה חי בין חשיבה, רגישה ורציה את הסתיו במהלך השנה. בתחילת הסתיו בחג מיכאל – תתייצב דמות מיכאל מול הדרקון בתור פעילות בהתרחשויות של ימינו, כקול קורא בעוצמה באדם – או אז נבין כיצד תמונה זאת מציינת דבר-מה, מציינת תופעה אשר בה מיוצגים הגורל, או הטרגדיה של תקופתנו.
במהלך שלוש או ארבע מאות השנים האחרונות השיג האדם מדעי טבע מקסימים, הפועלים בחומר ומקדמים מערכת טכנית מפליאה בתעשיה. אנו נוכחים לדעת כיצד מתפתחת שיטה טכנית זו משך שלוש או ארבע מאות השנים האחרונות, במיוחד במה שהאדם מסוגל ליצור מן החומר על שימושיו הרבים מכל אשר מצוי עלי האדמה. עד כה למדנו להפיק מן הברזל של האדמה כמעט את כל הצרכים רבי הערך והחשובים ביותר אשר האנושות בתקופה חומרנית זאת יוצרת וצורכת. אנו רואים במרכזי התעשיה שחנו, אנו רואים בכל מקום מה שיוצרים אנו מברזל ומפלדה שהינה טרנספורמציה של ברזל. ובמה שהברזל מתגלם בו, באים לידי ביטוי ציוניי הדרך לפיהם בנינו את השקפת עולמנו במלואה, את חיינו במלואם. וכיצד משתוקקים אנו להמשיך לבנותם מתוך החומר. אולם דבר זה מביא את האדם להתדרדרות. האדם יכול להינצל מלהתקרב לסכנות אם יתחיל כאן, בדיוק בשטח זה – בהענקת רוחיות לחיים; אם יהדוף עצמו מתוך סביבתו אל הרוחי, אם יפנה עורף לברזל אשר במוצרי הפלדה המתוכננים עבור המכונות ובהתבוננו אל-על אל ברזל המטאורים אשר מומטר ארצה – מטה מן הקוסמוס, יוכח לדעת שמקורם של החומר החיצוני וזה אשר מתוכו נובע כוחו של מיכאל – אחד המה.
על האדם להגיע ולראות חשיבות עצומה זאת: "כשם שכאן עלי האדמה, בתקופת החומרנות הבאת הברזל לטרנספורמציה – כן עליך לשנות את ראייתך המתייחסת לחומר עצמו – וזאת ע"י טרנספורמציה של מדעי הטבע למדע הרוחי. ובאשר לזה שהיווה עבורך ברזל – עליך להתרומם לחזיון ברזל המטאורים של חרב מיכאל. או אז רוחות ריפוי יבואו אליך מכל אשר תוכל ליצור".דבר זה, ידידי היקרים, כלול באמירה:


הו, אדם,
הנך מעצב אותו (ברזל) לשירותך,
אתה מגלה אותו (ברזל) על פי ערכו החומרי
ברבות מעבודותיך.
אולם מרפא יביא הוא לך
רק אז כשתגלה
את כוחה הנעלה של רוחו.


כלומר: הכוח המרומם של מיכאל ועמו החרב המותכת מברזל המטאורים אשר במרחבי היקום, כאשר האדם מסוגל להחדיר רוחיות לכוח הברזל אשר בציביליזציה החומרנית – בעוצמתו של ברזל מיכאל, המעניק לאדם את תודעתו העצמית במקום תודעת הטבע גרידא.
נוכחתם לדעת שהדרישה החשובה ביותר של תקופתנו, דרישת מיכאל, כלולה באמירה המתווה את דרכנו, באור האסטרלי!