על אחרית הימים והתעוררות כוחות הרוח החדשים בזמן הזה
ד"ר רודולף שטיינר והרב קוק מתיחסים למאורעות זמננו

מאת: ד"ר ישעיהו בן-אהרן

בסוף המאה ה- 19 ובתחילת המאה ה- 20 חשו הוגים, אנשי דת, ויוצרים מכל התחומים, כי האנושות נמצאת על סף של תקופה חדשה בתכלית. הם ביטאו תחושה זו באופנים שונים. ציפיה להתרחשות אפוקליפטית רווחה בעולם לפני, תוך כדי, בין, ואחרי מלחמות העולם, וגם בעת הזו. מלחמות העולם, המהפכות, הזעזועים החברתיים והאסונות הקיומיים שהתרחשו במהלך המאה ה- 20, הנמשכים גם היום, מחזקים את ההכרה כי אכן נכנסנו לתקופה הרת גורל בתולדות האנושות ובתולדות העם היהודי. - לגבי משמעותה  של התקופה הזו, חלוקות כמובן הדעות. - דמיון רב עניין מצוי בהתיחסות לזמן הזה אצל שניים מגדולי הרוח בתחילת המאה ה- 20,  שלא הכירו זה את זה בחייהם הארציים: ד"ר רודולף שטיינר, מיסד מדע הרוח האנתרופוסופי (1861-1925), והרב אברהם יצחק הכהן קוק (1865-1935).

ד"ר שטיינר התיחס פעמים רבות למשמעויות האפוקליפטית של המאה ה-20  ושל העידן הנוכחי בכללותו. הוא  ציין כי מהות השינוי המתחולל בהווה נעוצה בכך, כי במקביל להתגברות החומרנות והשכלתנות המודרנים, שימשיכו להתעצם בעתיד, התודעה האנושית מתחילה ליצור שוב קשר עם העולמות העליונים, ועם ההשגחה האלוהית המנחה את התפתחות האדם והאדמה. החויה וההכרה העל- חושית החדשה, שתתחיל מאמצע המאה ה-20, תאפשר בהדרגה למספר הולך וגדל של בני אדם, להשיג  הכרה  ממקור ראשון על מהות ופעילות הכוחות האלוהיים בעולם הזה, בעולמות העליונים, בנפש האדם ובהיסטוריה. אנשים אלו יגיעו בעצמם, בלי צורך בעדות כתבי הקודש, לחוויה והכרה אישית ועצמאית של סודות עמוקים של ההויה, מהות האדם ומשמעות החיים, ויעודה של האנושות ביקום.

בהרצאות שנתן בשנת 1910 ציין ד"ר שטיינר כי התנסויות חדשות אלו תתחלנה בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20:

"במיוחד בשנים 1933, 1935, 1937 יוכלו בני אדם ראשונים, מעטים בהתחלה, לחוות את התעוררות כוחות ההכרה הרוחנית החדשים", אשר במהלך 2500 השנים הקרובות יהפכו לחלק טבעי מהישות הרוחנית המתחדשת של כל בני האדם. "בשנים הללו תתרחשנה תמורות כבירות, זעזועים אדירים, ונבואות תנכיות יתגשמו", הוסיף ד"ר שטיינר. (על ציפיותיו, שנכזבו באופן כה נורא, מהעם הגרמני, בשל בגידת הגרמנים ביעודם הרוחני האוניברסלי במאה ה-20, לא נרחיב כאן).

בנוסף לכך, אמר ד"ר שטיינר בשיחה פרטית בוינה ב-1911 כי "היום העם היהודי מקבל שוב שליחות רוחנית בעבור האנושות". (הדברים הועברו  מד"ר ליסאו לידי פרופ' שמואל הוגו ברגמן).

הרב קוק הרגיש בעוצמה רבה במיוחד את האופי האפוקליפטי של המאה ה-20, וזאת הן בנוגע לגורל העם היהודי, והן בנוגע לגורל האנושות כולה, ולקשרים הסבוכים בין השניים.
הרב קוק השתמש בשמות שני המשיחים, "משיח בן יוסף" ו"משיח בן דויד", כדי לאפיין שני שלבים ושתי דרגות רוחניות בהתפתחות הלאומיות היהודית החדשה. על פי תפיסתו, התעוררות התודעה הלאומית- ציונית היא השלב הראשון, האמור להוביל להרחבת הלאומיות ושילובה בתפיסה כלל אנושית חדשה. הציונות המדינית המאפשרת תחיה לאומית של עם ישראל בארצו מונהגת על ידי "משיח בן יוסף" המסמל את הציונות ההרצליאנית בתפיסת קוק. על פי המסורת, משיח בן יוסף הוא "המשיח הראשון" וגורלו הוא להיות "מוצא להורג", כלומר, הלאומיות, היא רק שלב ראשון, לא סופי כי אם זמני, בדרך להתפתחות הנכונה של העם היהודי המודרני.  הרב קוק מתיחס ל"משיח בן דויד" כסמל למעבר המתבקש מהלאומיות הסגורה בתוך עצמה אל הלאומיות הפתוחה לאנושות.
הלאומיות הציונית - יהודית, ששרשיה נעוצים ב"אביב העמים" האירופאי במאה ה-19, אמורה, על פי תפיסתו, להוביל את העם היהודי, ומאוחר יותר, את מדינת ישראל, אל השלב האוניברסלי, בו הלאומים אמורים לשאוף למימוש עצמם כחלק וכתרומה מודעת להתפתחות האנושות בשלמותה.

לכן, הלאומיות בשלב הראשון שלה מכינה את הקרקע  ל"תכלית האחרונה שאינה התגדרות והתייחדות הלאומיות בלבדה, כי אם השאיפה לאחד כל באי עולם למשפחה אחת, לקרוא כולם בשם ה'... וכשצריך העולם לעבור מעניין הלאומיות אל הכללות, צריכה להיות גם כן כעין הריסה של הדברים שהושרשו מצד הלאומיות המצומצמת, שיש עמה מגרעות של אהבה פרטית יתרה.". (מציטוטים אלו- ורבים אחרים-  נקל להיווכח כיצד הפך בנו של הרב קוק, הרב צבי יהודה קוק, את תורת אביהו על ראשה ממש, וניסה להחזיר את היהדות הדתית-לאומית מימי משיח בן דיוד חזרה לימי משיח בן יוסף. קוק הבן היה מיסד ישיבת "מרכז הרב" ששימשה חממה רוחנית לצמיחת תנועת "גוש אמונים").

התפתחות הלאומיות  לקראת כלל האנושות, מהווה בעצמה חלק מהתפתחות רוחנית  כללית, שהשפעתה מקיפה את כל כוחות הנפש והרוח של האדם. בדומה להישגים המדעיים והטכנולוגיים המודרניים, נראה כבר בהווה המיידי סימנים רוחניים ראשונים למה שצופן העתיד בחובו (הרב קוק סימן את שנות מלחמת העולם הראשונה כשנים הראשונות שיבטאו התפתחות זו):  "רוח האדם ברצונו יתגלה בהוד גבורתו הרבה יותר ממה שהתגלה עד כה בפעולותיו הטכניות", וימשיך ויתעלה עד שישיג את יעודו האמיתי, "לשוב למקורו הבלתי גבולי, להתאחד באלוהות", לעלות מעבר למה שהיה מקובל כטבע האנושי עד הלום. האדם מתחיל בתקופתנו בתהליך שיביאהו להתעלות "ממעל לגבול של נברא", ולהפוך להיות בצלמו ובדמותו של בוראהו, כלומר, לממש את זהותו הרוחנית העילאית, כבורא רוחני שישתתף במלאכת הבריאה האלוהית, באופן מודע ועצמאי, עד שיגיע "ויהיה במדרגת השלמות של בורא."

סימוכין לדבריהם של ד"ר שטיינר והרב קוק מצויים לרוב בכתבי נביאי ישראל, אשר דומה כי חזו לפני 2500 שנים את המרחש בימינו אנו. נסתפק כאן בשלוש מובאות בלבד:

מדברי הנביא יואל ( ג' 1-5):  "והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם, זקניכם חלומות יחלומון, בחוריכם חזיונות יראו; וגם על העבדים ועל השפחות בימים ההמה אשפוך את רוחי; ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותמרות עשן; השמש יהפוך לחושך והירח לדם לפני בוא יום יהוה הגדול והנורא; והיה כל אשר יקרא בשם יהוה ימלט כי בהר ציון ובירושלים תהיה פליטה כאשר אמר יהוה ובשרידים אשר יהוה קורא."

האם לא חוינו כל זאת בדיוק נמרץ במהלך האפוקליפסה של המאה ה-20?

ומדברי הנביא ירמיהו (ל"א  3- 31): "הנה ימים באים נאום יהוה וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה; לא כברית אשר כרתי את אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים אשר המה הפרו את בריתי ואנוכי בעלתי בהם נאום יהוה; כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם נאום יהוה נתתי את תורתי בקרבם ועל ליבם אכתבנה והייתי להם לאלוהים והמה יהיו לי לעם; ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמור דעו את יהוה כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם  נאום יהוה כי אסלח לעונם ולחטאתם לא אזכר עוד."
ומדברי הנביא יחזקאל (ל"ו 26-7 ): " ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר; ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחוקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם."