ראיון עם חנה ארונשטם – חוקרת אותיות הא-ב

מתוך החיים האנתרופוסופיים

נפגשתי בירושלים עם חנה ארונשטם, אנטרופוסופית שחוקרת מזה זמן רב את אותיות הא-ב, השפה העברית והמספרים וכן נכון יהיה לומר גם - חוקרת באמצעותם. חנה קיבלה אותי בדירתה הנמצאת בבית אבות מטופח במושבה הגרמנית. דירת החדר הקומפקטית נראתה באורח פלא כמעט רחבת ידיים ולשאלתי בעניין ארגונה של הדירה, השיבה כי במיקצועה היתה במשך השנים מעצבת פנים, אדריכלית ואף עסקה בציור. חנה ארונשטם, כבת למעלה משמונים שנה, מעוררת השתאות לנוכח חיוניותה. "אני באמת מתפללת" היא אומרת, "שיתנו לי עוד שנה או שנתיים. אני רוצה להספיק לכתוב ספר נוסף שעבורו יש לי חומר רב בנושא: "היותה של הדת היהודית עומדת מעל לדתות האחרות". עד כה הוציאה שני ספרים האחד בשם – "השפה העברית ומעגל המזלות", והשני– "חגיי השנה בחכמת השפה העברית",שניהם פורסמו בגרמנית. פעמיים בשנה היא נוסעת לשויצריה - במוסד 
"Ruttihubelbad” (שפעילותו מתרכזת בתחום מדעי הרוח), היא מעבירה סמינרים בהם היא מרצה ומקיימת דיוניים עם הקהל.לנושא אותו היא מכינה לסמינר הקרוב נתנה את הכותרת – "ערכה המספרי של האות, וכיצד ידע זה מסייע לנו בהבנת עולם הרוח", בנושא זה עוסק גם סיפרה השלישי של חנה, העתיד לצאת לאור בהוצאת הגתהאנום בדורנאך.
במהלך פגישתנו, חשפה חנה בפניי את חקירתה. קיבלתי הסברים מעל תרשימיה וסרטוטיה אשר הסגירו בויזואליות שלהם את תהליך עבודתה הקדחני. חקירתה כוללת אנקדוטות מרתקות ולכאורה מבוזרות אודות: אותיות הא-ב, השפה העברית, המספרים וגלגל המזלות. לרגעים היה נדמה לי שאני הולכת לאיבוד בתוך הצלבות הנתונים והפרטים הרבים, אולם אט אט יכלתי לקלוט מדבריה יותר ויותר - כיצד כל אותן אנקדוטות- גילויים נקודתיים שלכאורה מופרדים בינם לבין עצמם, נאספים ונשזרים לתמוך מכיוונים שונים בצירים מרכזיים יותר. צירים אלו ניתן יהיה לכנותם תובנות אזוטריות, והמפליא שבדבר הוא כיצד תובנות אלו משתקפות ומוצאות את ביטויין דרך השפה. "הטריניטי" בפיה של חנה, הוא השילוש- הינו אחד מהצירים הללו. ציר אחר מעלה את סוגיית נפילתה של ההיררכיה העשירית – לכוחות הלוציפרים, הלא הוא סיפור הגירוש מגן-עדן, ואילו הציר המרכזי עליו חזרה ואותו הדגישה במיוחד, הוא תפקידו של האדם בהתגברות על הכוחות המתנגדים (הלוציפרים והאהרימנים), ובחתירתו
העצמאית של האדם - מתוך בחירה חופשית, מתוך הבנה, רצון ואהבה - אל מקורותיו הרוחיים.
(נושאים אלו יורחבו בהמשך הראיון).

כיצד הגעת לעיסוק זה של חקירת השפה?

העיסוק בשפה העברית מהווה עבורי ייעוד ועניין קארמאתי אליו נקשרתי עוד כילדה; אבי שהיה רב, נהג ללמד אותי ואת שני אחי את השפה העברית. עניין זה של לימוד נמשך לאורך שנים והיווה דבר מה קדוש. כבר בתור ילדה כנראה היתה לי אוזן קשבת במיוחד לשפה העברית ולדקדוק, וככל שנכנסתי יותר לנבכי השפה כך הלכה ונתגלתה בפני. כבר כילדה, היה ללימוד זה נופך של התעמקות וחקירה חיה.
הלימוד והעבודה הפנימית ברוח האנטרופוסופיה הובילו אותי בחזרה לחקירה של השפה העברית. אני מודה לגורל שלי שהביא אותי לאנטרופוסופיה, אילולי האנטרופוסופיה לא יכלתי להגיע לידע שקיבלתי לראשונה מאבי.

כיצד התוודעת לאנטרופוסופיה?

בעלי הכיר במהלך לימודיו באוניברסיטה אישה צעירה שהיתה אנטרופוסופית מוכרת ומעין מורה. חברה זו של בעלי פעלה לקרבו לאנטרופוסופיה. הספקתי לפגוש אישה זו בברלין. עם פרוץ המלחמה נותק עימה הקשר ורק בתום המלחמה איתרנו אותה בשטוטגארד לשם ברחה בזמן המלחמה מברלין. מצבה היה בכי רע. שלחנו אליה חבילות לסיוע וכן הזמנו אותה כאורחת לכל מקום שתבחר באירופה לטייל איתנו. להזמנה זו השיבה כי ברצונה להיפגש ולערוך לנו היכרות עם דורנך.
הביקור בדורנך היה מאד פורה, כשחזרנו לארץ הצטרפתי לחוג האנטרופוסופי והפכתי לחברה פעילה.
בעלי, בשל היותו אדם דתי, התקשה לעשות את הצעד לקראת האנטרופוסופיה על אף משיכתו הרבה לתחום. כעבור מספר שנים בעלי חלה וכעבור תשע שנות מחלה נפטר. בשנתו האחרונה כאשר הרגיש שמצבו הולך ורע, הוא הקדיש את זמנו לקריאת סיפרותו של שטיינר, ובמיוחד התעמק בסיפרו של שטיינר - "החיים אחרי המוות." בתקופה זו גם הספיק לקרוא את שני כרכי ה"פאוסט" של גיתה.

האם את מתייחסת גם לאותיות הלועזיות בחקירתך?

בין אותיות האלף בית של השפות השונות קיים מכנה משותף רב. עניין זה מצביע על כך שדבר מה מציאותי שאינו שרירותי מתבטא דרך האותיות. יחד עם זה, דרך השפה העברית ניתן לקבל ידע רב שאינו מתבטא בכל השפות. באנגלית למשל כל אות מכונה בשם הצליל שלה ונהגית בהברה אחת: "אי","בי", "סי", וכן הלאה, בצורה לגמרי אבסטרקטית. לעומת זאת העברית הינה שפה אורגנית ומלאה, נתבונן בשמות האותיות בעברית: "אלף", "בית", "גימל", "דלת", בכל אות יש סיפור ומקופל ידע רב. כל שם של אות מצביע על מהותה ותפקידה של האות – של הישות המגולמת באות זו. בחקירתי את אותיות האלף בית אני מתבססת בין השאר על הנתונים הללו. כך למשל אני שואלת, מה מתבטא מבחירתה של ישות האלף את השם "אלף". מדוע האלף בחרה לעצמה את הלמד והפה.
בחירה זו של האותיות הנוספות שירכיבו את השם אינה מקרית, כי אם אוצרת בחובה משמעות וידע.

ההתייחסות לאותיות כאל ישויות איננה תפיסה שכיחה. למה כוונתך למשל כשאת אומרת: "האלף בחרה לעצמה"(את האותיות הנוספות שירכיבו את שמה)? 

אני מתייחסת לאותיות כאל ממשויות חיות ופועלות. השפה העברית הינה ההגשמה של הרוחניות שאנו מקבלים מלמעלה, של ההיררכיות השונות והישויות עצמן.
ככל שאני נכנסת וחוקרת יותר לעומק אני רואה עד כמה השפה משקפת בצורה מוחלטת, מכל
כיוון שאגש, את האמיתות של עולם הרוח.
קראתי לאחרונה מאמר של פרופסור באיזו אוניברסיטה, שחוקר – מי המציא את האותיות, זו תפיסה לגמרי מטריאליסטית על פי השקפתי.

מהי המשמעות של בחירתה של האות את שמה ואת האותיות הנוספות שירכיבו שם זה?

זה כמובן משתנה בכל מקרה ומקרה. דוגמה חשובה היא האות בית. ראשית כל, משמעות המילה "בית" - בית (משכן), יש לה חשיבות רבה; בית זוהי האות המופיעה אחרי האלף והיא עונה על הדרישה הבסיסית הראשונה הדרושה לאלף. האלף בחרה לעצמה את הבית מכל האותיות/הישויות, שתבוא מיד אחריה, האות בית (תרשים 1) מגדירה ומקיפה את כל טווח האותיות; מהאות בית שאחרי האלף ועד התו, החותמת את אותיות האלף בית. בטווח מצויינת היוד, מספר עשר, ההיררכיה העשירית – הבן. כלומר בית זה, מבית ועד תו, נכון כולו לקבל אליו ולהכיל בתוכו את הבן. (מהו הבן? על כך נדבר בהמשך).
כבר באותיות הראשונות אלף ובית צפונים סודות גדולים; כך למשל מעמדה המיוחד של האלף (תרשים 2), שהינה מרוממת משאר האותיות . ישנה חלוקה ברורה – קיימת האלף, ולאחריה כל יתר האותיות/הישויות הנכללות כולן בבית. האלף אינה עומדת במדרגה אחת עם יתר הישויות. אותיות האלף- בית מתחילות בעצם בבית, כשם שהתנ"ך מתחיל בבית –"בראשית ברא" ולא באלף. האלף הוא הקיים הניצחי,הוא קודם לבריאה. דבר נוסף שניתן להבין מחלוקה זו, הוא חשיבותה וייחודה הרב של האות יוד. דווקא היודמכל טווח האותיות שנפער באות בית – מבית ועד תו, זוכה לציון (תרשים 3). היוד כאמור היא האות שמספרה עשר, ומבטאת את ההיררכיה העשירית – היוד מבטאת את האני הגבוה של ישות האדם, את הבן – רוח הקריסטוס.במילים אחרות; טווח זה של כל האותיות באות בית, מבטא את כל העולם החדש שברא האלף, על מנת ליצור בתוכו את היוד, הבן. הבן הוא הישות יהווה. בעניין זה אני מתעקשת וטוענת, למרות מה שנאמר ע"י שטיינר, כי ישותהקריסטוס הינה אותה הישות האלוהית יהווה, זהו הבן.
כבר בסיפור הבריאה ישות זו פועלת לצד האלוהים האב, זו אותה הישות שאחר כך מופיעה כרוח הקריסטוס. זו אותה הישות האלוהית במספר עשר.
ומהי ישות זו? – זהו האל הפעיל (בניגוד לאל הניצחי הקיים). זהו האל הפועל עבור האנושות. כמו כן זו ההיררכיה העשירית של האני הגבוה של האדם. ההיררכיה שעלינולהגיע ולהיותה.

השם "יהווה" מתחיל גם כן ביוד. על מנת להבין שם זה נוסיף דבר מה אודות ישות היוד – ישות זוהפועלת עבור האנושות, תפקידה לקחת ולעזור לאדם להגיע מן ההווה אל העתיד. כך גם התוספת של היוד בעברית בתחילת הפעלים הופכת אותם לזמן עתיד: יהיה, יקרא, יתממש.
יהווה. בשם יהווה מתגלם תפקידו זה, לסייע לאדם בהתפתחות ולקחתו אל העתיד.
בשם "יהודי" שוב נמצא את היוד וכן את הדלת. הדלת שמיספרה ארבע מבטאת את ישות האדם שלו ארבעה גופים – גוף פיזי, גוף אתרי, גוף
אסטרלי ואני.
האות "יוד", נושאת את הדלת בשמה וכפי שניסחנו זאת קודם – בחרה את הדלת לשמה. קשר זה ממחיש את מערכת הגומלין בין ישות היוד וישות הדלת. היוד – רוח הקריסטוס, יהווה ולחלופין
האני הגבוה - נושא את הדלת, את ישות האדם.

מהי ישות האלף?

- האלף הוא האב, מתוך האלף יצאו כל יתר האותיות וקודם כל, מתוכו יצא הבן, היוד. אולם לשאלה - "מי יצר את האלף?" לא ניתן למצוא תשובה.האלף הוא הקיים הראשוני, המספר אחד,
מתוכו יצאו כל יתר הישויות שאנו מכירים כאותיות האלף בית. האלף הוא הקיים האלוהי, התמידי והניצחי.
כל הישויות יחדיו צריכות לעבוד על פי פקודת האלף על מנת לעבוד וליצור את הקוסמוס, הארץ ואת האדם. מתוך הישויות יצאו תשע היררכיות בשלוש דרגות. אז הגיע האלף למחשבה - צריכה להיות היררכיה נוספת – היררכיה עשירית - היררכיה זו צריכה להיות עצמאית, היא צריכה להגיע לבורא ממצב של נברא. עליה להתפתח ולהגיע לחופש ולאהבה כשהיא מתגברת על הכוחות המתנגדים, הלוציפרים והארימנים. כיום על האדם, מוטלת עבודה קשה, עליו להוכיח את עצמו ולהשתתף באורח אקטיבי בהתפתחותו. עליו להתעלות מעל למכשולים ולשאוף להגיע אל הרוחי.
כמו כן על האדם להבין את תפקידם של הסבל והכאב כגורמים הכרחיים המסייעים לו בהתפתחותו, ולא כעונש. האדם יכול לפתח את ישות האני רק כאשר הוא פועל כנגד ההשפעות הלוציפריות והאהרימניות. האדם צריך להוציא עצמו מההשפעות הלוציפריות והאהרימניות תוך מאבק, בכוחותיו- הוא.

כיצד מאבק זה שהאדם נתון בו מתבטא דרך אותיות האלף בית?

בחלוקת אותיות האלף בית על פני גלגל המזלות ניתן לראות מאבק זה: במזל טלה בגלגל המזלות מופיעות האלף והבית- אב. במזל הבא אחריו, עומדות הגימל והדלת – גד, ובמקום השלישי עומדת האות הה (תרשים 4). (האות הה הנה האות "הקלה" ביותר בין אותיות האלף בית, היא היחידה שאין לה מילה בתור שם, אלא פשוט הה, הברה שמבוטאת גם עם מינימום של מאמץ – הגרון פתוח למעבר האוויר וכך מבוטאת הה, משב של רוח). חמשת אותיות אלו – אלף, בית, גימל, דלת, הה- הן האותיות שמהוות את השילוש. האב הוא האב, הגד הוא הבן והה הינו רוח הקודש. תפקידן הוא בנתינה בלתי פוסקת, שפיעה של עולם הרוח לתוך העולם. ישויות אלה מהוות באופן ממשי ביטוי של כוחות הטוב ותפקידן כאמור הוא בתמיכה עבור האנושות.
כאשר נתייחס אל גלגל המזלות כאל ספירלה (תרשים 5), הוו תופיע אחרי האותיות של
השילוש. היא תופיע במקום בו הספירלה יורדת כלפי מטה. הוו היא האות שפותחת את הנפילה.
(האותיות של השילוש יוותרו ממוקמות בחלק העליון של הספירלה).
הוו היא האות הראשונה שמבטאת את הכוחות המתנגדים , ערכה המספרי בגימטרייה הוא פעמיים הספרה שש (למשמעות הסיפרה שש נגיע בהמשך). משמעותה של המילה וו בעברית הוא קרס דבר מה שתופס. וכן האות וו מגלמת משמעות זו בצורתה הגראפית. כאמור וו זו מופיעה כטריז שנתקע בגלגל ומהווה כוח מעכב. הוו מופיעה מייד אחרי חמשת האותיות של השילוש והיא כאילו עוצרת ומעכבת את זרימתן והשפעתן החופשית של ישויות אלה על כל יתר הישויות שלאורכו של גלגל המזלות.
נקודה זו מציינת את הנקודה בה גורש האדם מגן העדן, תחילת החיים בהם צריכה האנושות להגיע לרוחי דרך המאבק.
דוגמה נוספת שבה חוזר עיקרון ההפרעה וההתנגדות של האות וו, היא באות תו. באות תו קיימת המחשה גראפית וחזרה של אותו העיקרון המופיע בגלגל המזלות; מבחינה גראפית האות תו (באותיות הכתב), מורכבת משני קווים (תרשים 6); האחד הוא חלקו של מעגל – שניתן לראותו כמיצג של גלגל המזלות, ומקו אנכי שמתעקל בחלקו התחתון, מעין וו הפוכה. וו זו חותכת ועוצרת את הקו הזורם העגול, זהו הכוח המעכב. 
חיתוך זה של קווים באות תו, גם מגדיר את עקרון הסופיות – קווים שחותכים ומצתלבים יוצרים עצירה, קצה. בכך תואמת צורתה הגראפית של התו את מהותה, בהיותה האות שחותמת את אותיות האלף בית.

מה אם כן מהווה חיתוך זה של קווים באות חית?

באות תו הוו ההפוכה שצולבת את הקו המעוגל, נמשכת כלפי מעלה ומסמנת בכך את הקשר של אות זו לעולם הרוח. באות חית ישנו חיתוך אחר; הוו נעצרת על ידי הקו המעוגל של החת ולא מצליחה להתרומם ולהימשך מעבר אליו (תרשים 7). בזאת ניתן למקם את החית, ולפי נתונים נוספים, בתור אות השייכת לקבוצת האותיות המגבילות.
עובדה נוספת הממחישה את טבעה של החית, היא צורת הגייתה בגרון סגור, למשל לעומת ההה
הפתוחה. בחית ישנה עצירה, ישנם חיים.

מדוע יש לייחס לעצירה באות חית את האיכות – חיים?

עצירה משמעותה חיים. דוגמה מצויינת לכך היא במילה הווה. במילה זו המהות התופסת, המעכבת של הוו, בתוך המהות האין סופית של ההה, היא זו המאפשרת את החיים, את ההווה.
כמו כן המילה "הווה" מופיעה כתמונת מראה (תרשים 8); האות הה בתחילתה ובסופה ופעמיים האות וו בטווח, כלומר המהות המעכבת של הוו מוכלת בתוך המהות האין סופית של ההה, זוהי המחשה של מהות ההווה - עצירה בתוך האין סוף.

מה ניתן לומר על המספר שש?

המספר שש, כבר בשמו מסגיר את מהותו בצורה ברורה: השם "שש" מורכב משתי אותיות שין.
האות שין שהינה אות שורקת , נמנית עם שאר האותיות השורקות המשתייכות לקבוצת האותיות המסוכנות והמכשילות.
האות השורקת סמך, אם ננתח אותה מבחינה גימטרית (תרשים 9), נראה דבר מה מעניין: הסמך, ערכה הגימטרי הוא 60, המם, ערכה:40, הכף ערכה: 20. בסמך ישנה הופעה כפולה של המיספר שש – שישים ושישים. אולם הופעה זו של השש מפוצלת כאילו על מנת לרכך את ההשפעה של אות זו – 60, 40+20 .
עיקרון זה שב ומופיע במילה "סורת" (תרשים 11): הסמך ערכה: 60, הוו ערכה: 6, הריש ערכה: 200, התו ערכה: 400. שוב ישנו פיצול: 60, 6, 200+400. שוב ההשפעה של מילה זו רוככה בצורה מאד ברורה. המספר שש, אפילו אם הוא מופיע בסמיכות פעמיים בלבד, כבר יש בו מן ההשפעה המתנגדת, המסוכנת.
הופעתו של השש במילה סורת ובסמך השורקת ודאי ממחישים את מהותו.

במילה הווה מופיעה הוו ועימה השש אולם גם הה ועימה החמש, מה ניתן לומר על המספר חמש?

החמש הינו מספר בעל איכות חיובית, אם כי יש לו גם מן ההשפעה הארצית.
מספר זה עומד בתווך ובעל השפעה משני הקטבים. הוא המספר המשודך להה, וממוקם בין האותיות של ההיררכיות הגבוהות אב וגד לבין הוו המבטאת את נפילתו של האדם.
(תרשים 12).
החמש משודך מצד אחד להה המבטאת מציאות רוחנית אין סופית. ההה: מופיעה ללא הפסקה לכל אורכה של הספירלה, של גלגל המזלות ומשפיעה מאיכותה החיובית הרוחנית.
מצד שני החמש משודך לנון (ערכה הגימטרי הוא 50) . הנון- בה מתחיל העולם הפיסי – האבנים והמינרלים. (לאחר שבמם מתחילים הכוחות האתרים).
החמש הוא המספר של הפנטגראם (תרשים 13), המיצג את האדם. הפנטגראם
ממחיש בצורתו את עיקרון המיקרוקוסמוס, ובכך הוא מקביל למהות זאת של האדם. כמו כן
ניתן לשדך את צורת דמותו של האדם ולהקבילה לצורת הפנטאגרם (תרשים 14).

בעריכת הראיון נבחרו לבסוף על ידי דוגמאת הפנטגראם והמספר חמש (בעל האיכות הדואלית) ומהותם בהקשר לאדם על מנת לקבוע את נקודת הסיום לראיון (למרות שיכול היה להתרחב גם הלאה) ולסכם את העקרון ששב ועלה מדבריה של חנה במהלך הראיון כולו; הפנטגראם והקשרו לדמותו של האדם העלו בי זכרון משיעורי היוגה בהם השתתפתי, בהם חזרה והודגשה ההנחיה - השתרשו לאדמה בכפות רגליכם וחושו כיצד בחוט בלתי נראה נמשך ראשכם אל השמיים. תמצית קיומו של האדם מתחוור מהנחיה זו, כמו גם מצורתו של האדם, צורת הפנטגרם – נטוע בין שני העברים, בין ארץ לשמיים, יצור כילאיים של שתי השפעות מנוגדות.
האם ימצא את מקומו.