כבר בסיפור הבריאה ישות זו פועלת לצד האלוהים האב, זו אותה הישות שאחר כך מופיעה כרוח הקריסטוס. זו אותה הישות האלוהית במספר עשר.
ומהי ישות זו? – זהו האל הפעיל (בניגוד לאל הניצחי הקיים). זהו האל הפועל עבור האנושות. כמו כן זו ההיררכיה העשירית של האני הגבוה של האדם. ההיררכיה שעלינולהגיע ולהיותה.

השם "יהווה" מתחיל גם כן ביוד. על מנת להבין שם זה נוסיף דבר מה אודות ישות היוד – ישות זוהפועלת עבור האנושות, תפקידה לקחת ולעזור לאדם להגיע מן ההווה אל העתיד. כך גם התוספת של היוד בעברית בתחילת הפעלים הופכת אותם לזמן עתיד: יהיה, יקרא, יתממש.
יהווה. בשם יהווה מתגלם תפקידו זה, לסייע לאדם בהתפתחות ולקחתו אל העתיד.
בשם "יהודי" שוב נמצא את היוד וכן את הדלת. הדלת שמיספרה ארבע מבטאת את ישות האדם שלו ארבעה גופים – גוף פיזי, גוף אתרי, גוף
אסטרלי ואני.
האות "יוד", נושאת את הדלת בשמה וכפי שניסחנו זאת קודם – בחרה את הדלת לשמה. קשר זה ממחיש את מערכת הגומלין בין ישות היוד וישות הדלת. היוד – רוח הקריסטוס, יהווה ולחלופין
האני הגבוה - נושא את הדלת, את ישות האדם.

מהי ישות האלף?

- האלף הוא האב, מתוך האלף יצאו כל יתר האותיות וקודם כל, מתוכו יצא הבן, היוד. אולם לשאלה - "מי יצר את האלף?" לא ניתן למצוא תשובה.האלף הוא הקיים הראשוני, המספר אחד,
מתוכו יצאו כל יתר הישויות שאנו מכירים כאותיות האלף בית. האלף הוא הקיים האלוהי, התמידי והניצחי.
כל הישויות יחדיו צריכות לעבוד על פי פקודת האלף על מנת לעבוד וליצור את הקוסמוס, הארץ ואת האדם. מתוך הישויות יצאו תשע היררכיות בשלוש דרגות. אז הגיע האלף למחשבה - צריכה להיות היררכיה נוספת – היררכיה עשירית - היררכיה זו צריכה להיות עצמאית, היא צריכה להגיע לבורא ממצב של נברא. עליה להתפתח ולהגיע לחופש ולאהבה כשהיא מתגברת על הכוחות המתנגדים, הלוציפרים והארימנים. כיום על האדם, מוטלת עבודה קשה, עליו להוכיח את עצמו ולהשתתף באורח אקטיבי בהתפתחותו. עליו להתעלות מעל למכשולים ולשאוף להגיע אל הרוחי.
כמו כן על האדם להבין את תפקידם של הסבל והכאב כגורמים הכרחיים המסייעים לו בהתפתחותו, ולא כעונש. האדם יכול לפתח את ישות האני רק כאשר הוא פועל כנגד ההשפעות הלוציפריות והאהרימניות. האדם צריך להוציא עצמו מההשפעות הלוציפריות והאהרימניות תוך מאבק, בכוחותיו- הוא.

כיצד מאבק זה שהאדם נתון בו מתבטא דרך אותיות האלף בית?

בחלוקת אותיות האלף בית על פני גלגל המזלות ניתן לראות מאבק זה: במזל טלה בגלגל המזלות מופיעות האלף והבית- אב. במזל הבא אחריו, עומדות הגימל והדלת – גד, ובמקום השלישי עומדת האות הה (תרשים 4). (האות הה הנה האות "הקלה" ביותר בין אותיות האלף בית, היא היחידה שאין לה מילה בתור שם, אלא פשוט הה, הברה שמבוטאת גם עם מינימום של מאמץ – הגרון פתוח למעבר האוויר וכך מבוטאת הה, משב של רוח). חמשת אותיות אלו – אלף, בית, גימל, דלת, הה- הן האותיות שמהוות את השילוש. האב הוא האב, הגד הוא הבן והה הינו רוח הקודש. תפקידן הוא בנתינה בלתי פוסקת, שפיעה של עולם הרוח לתוך העולם. ישויות אלה מהוות באופן ממשי ביטוי של כוחות הטוב ותפקידן כאמור הוא בתמיכה עבור האנושות.
כאשר נתייחס אל גלגל המזלות כאל ספירלה (תרשים 5), הוו תופיע אחרי האותיות של
השילוש. היא תופיע במקום בו הספירלה יורדת כלפי מטה. הוו היא האות שפותחת את הנפילה.
(האותיות של השילוש יוותרו ממוקמות בחלק העליון של הספירלה).
הוו היא האות הראשונה שמבטאת את הכוחות המתנגדים , ערכה המספרי בגימטרייה הוא פעמיים הספרה שש (למשמעות הסיפרה שש נגיע בהמשך). משמעותה של המילה וו בעברית הוא קרס דבר מה שתופס. וכן האות וו מגלמת משמעות זו בצורתה הגראפית. כאמור וו זו מופיעה כטריז שנתקע בגלגל ומהווה כוח מעכב. הוו מופיעה מייד אחרי חמשת האותיות של השילוש והיא כאילו עוצרת ומעכבת את זרימתן והשפעתן החופשית של ישויות אלה על כל יתר הישויות שלאורכו של גלגל המזלות.
נקודה זו מציינת את הנקודה בה גורש האדם מגן העדן, תחילת החיים בהם צריכה האנושות להגיע לרוחי דרך המאבק.
דוגמה נוספת שבה חוזר עיקרון ההפרעה וההתנגדות של האות וו, היא באות תו. באות תו קיימת המחשה גראפית וחזרה של אותו העיקרון המופיע בגלגל המזלות; מבחינה גראפית האות תו (באותיות הכתב), מורכבת משני קווים (תרשים 6); האחד הוא חלקו של מעגל – שניתן לראותו כמיצג של גלגל המזלות, ומקו אנכי שמתעקל בחלקו התחתון, מעין וו הפוכה. וו זו חותכת ועוצרת את הקו הזורם העגול, זהו הכוח המעכב. 
חיתוך זה של קווים באות תו, גם מגדיר את עקרון הסופיות – קווים שחותכים ומצתלבים יוצרים עצירה, קצה. בכך תואמת צורתה הגראפית של התו את מהותה, בהיותה האות שחותמת את אותיות האלף בית.

מה אם כן מהווה חיתוך זה של קווים באות חית?

באות תו הוו ההפוכה שצולבת את הקו המעוגל, נמשכת כלפי מעלה ומסמנת בכך את הקשר של אות זו לעולם הרוח. באות חית ישנו חיתוך אחר; הוו נעצרת על ידי הקו המעוגל של החת ולא מצליחה להתרומם ולהימשך מעבר אליו (תרשים 7). בזאת ניתן למקם את החית, ולפי נתונים נוספים, בתור אות השייכת לקבוצת האותיות המגבילות.
עובדה נוספת הממחישה את טבעה של החית, היא צורת הגייתה בגרון סגור, למשל לעומת ההה
הפתוחה. בחית ישנה עצירה, ישנם חיים.

מדוע יש לייחס לעצירה באות חית את האיכות – חיים?

עצירה משמעותה חיים. דוגמה מצויינת לכך היא במילה הווה. במילה זו המהות התופסת, המעכבת של הוו, בתוך המהות האין סופית של ההה, היא זו המאפשרת את החיים, את ההווה.
כמו כן המילה "הווה" מופיעה כתמונת מראה (תרשים 8); האות הה בתחילתה ובסופה ופעמיים האות וו בטווח, כלומר המהות המעכבת של הוו מוכלת בתוך המהות האין סופית של ההה, זוהי המחשה של מהות ההווה - עצירה בתוך האין סוף.

מה ניתן לומר על המספר שש?

המספר שש, כבר בשמו מסגיר את מהותו בצורה ברורה: השם "שש" מורכב משתי אותיות שין.
האות שין שהינה אות שורקת , נמנית עם שאר האותיות השורקות המשתייכות לקבוצת האותיות המסוכנות והמכשילות.
האות השורקת סמך, אם ננתח אותה מבחינה גימטרית (תרשים 9), נראה דבר מה מעניין: הסמך, ערכה הגימטרי הוא 60, המם, ערכה:40, הכף ערכה: 20. בסמך ישנה הופעה כפולה של המיספר שש – שישים ושישים. אולם הופעה זו של השש מפוצלת כאילו על מנת לרכך את ההשפעה של אות זו – 60, 40+20 .
עיקרון זה שב ומופיע במילה "סורת" (תרשים 11): הסמך ערכה: 60, הוו ערכה: 6, הריש ערכה: 200, התו ערכה: 400. שוב ישנו פיצול: 60, 6, 200+400. שוב ההשפעה של מילה זו רוככה בצורה מאד ברורה. המספר שש, אפילו אם הוא מופיע בסמיכות פעמיים בלבד, כבר יש בו מן ההשפעה המתנגדת, המסוכנת.
הופעתו של השש במילה סורת ובסמך השורקת ודאי ממחישים את מהותו.

במילה הווה מופיעה הוו ועימה השש אולם גם הה ועימה החמש, מה ניתן לומר על המספר חמש?

החמש הינו מספר בעל איכות חיובית, אם כי יש לו גם מן ההשפעה הארצית.
מספר זה עומד בתווך ובעל השפעה משני הקטבים. הוא המספר המשודך להה, וממוקם בין האותיות של ההיררכיות הגבוהות אב וגד לבין הוו המבטאת את נפילתו של האדם.
(תרשים 12).
החמש משודך מצד אחד להה המבטאת מציאות רוחנית אין סופית. ההה: מופיעה ללא הפסקה לכל אורכה של הספירלה, של גלגל המזלות ומשפיעה מאיכותה החיובית הרוחנית.
מצד שני החמש משודך לנון (ערכה הגימטרי הוא 50) . הנון- בה מתחיל העולם הפיסי – האבנים והמינרלים. (לאחר שבמם מתחילים הכוחות האתרים).
החמש הוא המספר של הפנטגראם (תרשים 13), המיצג את האדם. הפנטגראם
ממחיש בצורתו את עיקרון המיקרוקוסמוס, ובכך הוא מקביל למהות זאת של האדם. כמו כן
ניתן לשדך את צורת דמותו של האדם ולהקבילה לצורת הפנטאגרם (תרשים 14).

בעריכת הראיון נבחרו לבסוף על ידי דוגמאת הפנטגראם והמספר חמש (בעל האיכות הדואלית) ומהותם בהקשר לאדם על מנת לקבוע את נקודת הסיום לראיון (למרות שיכול היה להתרחב גם הלאה) ולסכם את העקרון ששב ועלה מדבריה של חנה במהלך הראיון כולו; הפנטגראם והקשרו לדמותו של האדם העלו בי זכרון משיעורי היוגה בהם השתתפתי, בהם חזרה והודגשה ההנחיה - השתרשו לאדמה בכפות רגליכם וחושו כיצד בחוט בלתי נראה נמשך ראשכם אל השמיים. תמצית קיומו של האדם מתחוור מהנחיה זו, כמו גם מצורתו של האדם, צורת הפנטגרם – נטוע בין שני העברים, בין ארץ לשמיים, יצור כילאיים של שתי השפעות מנוגדות.
האם ימצא את מקומו.