מבוא למדיטציה
מאת: ארנסט כץ, פרופסור לפיסיקה באוניברסיטת מישיגן ארה"ב
מרכז אינפורמציה ע"ש רודולף שטיינר
שירות החברה האנתרופוסופית בארצות-הברית
תרגם מאנגלית: עֶלִי, קיבוץ צרעה, תשל"ח- 1978
"בנוטלכם ולו צעד אחד קדימה בידע ההוויה הרוחית – טלו בעת ובעונה אחת שלושה צעדים קדימה בפיתוח אופייכם אל הטוב." רודולף שטיינר
מבוא ההתוודעות למדיטציה
לפני עשר או עשרים שנה בלבד כמעט ולא ידועה היתה המלה "מדיטציה" בארץ זו. כיום הגיעו אל פני השטח לידיעתם של אנשים רבים שפע של תנועות אוקולטיות המבוססות ברובן על השפעות מזרחיות ורוב התנועות הללו מיתרגלות במה שמכנות הן בשם מדיטציה, על אף שמלה זו מתיחסת להתאמנות שונה במידת-מה בכל תנועה ותנועה. נציגיה של תנועה אחת ילמדו אתכם את טכניקת המדיטציה בארבעה שיעורים קלים במחיר 75 דולר בלבד. תנועות אחרות מביאות את האינפורמציה להישג ידכם ללא תשלום. יש המלמדות מדיטציה יומיומית ויש המורות על מדיטציה בימי ראשון דווקא. יש המודטים ביחידות ויש – בקבוצות. הללו מודטים במצבים או בתנוחות מיוחדות ואחרים נוטלים מצב רגיעה כלשהו. יש המחייבים בראש וראשונה פעילות של בקרת הנשימה (וביניהם תלמידי יוגה רבים) ואחרים – החשים שלבקרת הנשימה אין ערך ועלולה היא אף להזיק. הללו חשים שאין לנטוש כל עיקר את ההגיון הבריא והאחרים מדגישים שתוך כדי מדיטציה יש לעורר את האי-רציונליות שבאדם. ועומדים ודנים בכל מיני קטבים של מדיטציה ששטחיים הם יחסית, ועושים זאת בסגנון עיתונאי פחות או יותר, מבלי להגיע לתמימות-דעים מהי, לאמיתו של דבר, המדיטציה.
השאלה הראשונה היא: היכן אפשר למצוא מורה?
לעתים קרובות סבורים שניתן ללמד מדיטציה מפי מורה – "גורו" בלבד. בימי קדם היה זה נכון בדרך כלל. המורה או הגורו צריך היה קודם כל לקבל את התלמיד או את ה"צֶ'לַה" וזה נעשה תלוי בפנימו במורהו לגמרי. עבור אדם מודרני רחוק יהיה מצב תלות כזה מלהיטיב לו. שאלה מודרנית בסיסית עולה כאן:
הניתן ללמד מדיטציה כך שחירותכם הפנימית ואי-תלותכם לא תתמעטנה אלא תגדלנה? –
רודולף שטיינר משיב בתוכנית פעולה על מה ששאלה זו מעלה. ועל כן אין הוא מהווה עוד מורה, "גורו" במשמעות הישנה. מהווה הוא מישהו רם יותר ששום מטבע לשון לא נוצר עדיין בשבילו.
אמת הדבר, כמובן, שלרודולף שטיינר היו תלמידים במשך חייו. בחלקו של מחבר רשימה זו נפלה הזכות לפגוש מספר ראוי לציון של תלמידים מן ה"דור הראשון" הזה. זוהי עובדה מדהימה שנתנסיתי בה שוב ושוב, שכל התלמידים הללו נעשו שונים כל כך איש מרעהו, כל אחד לעצמו כל אחד יוצר בדרכו שלו, כל אחד משובץ בהרמוניה בעולם במקום בו ניצב הוא בחיים. התנסות זו נושאת בה ראיה שרודולף שטיינר הראה לתלמידיו אלה נתיב מעשי המבוסס על חירות אמיתית.
אולם השפעתו של רודולף שטיינר מתפשטת מעבר לטווח הדור הראשון של התלמידים. כל אחד יכול להיווכח בדבר בשביל עצמו בהתייחס למשמעות האקטואלית של משפט זה, אם יקרא בדקדקנות את הספר, "כיצד קונים דעת העולמות העליונים?" וספרות על מדיטציה הקשורה בו. ואז אפשר ויתברר לְמה מתכוון רודולף שטיינר, כשכותב הוא שנוכחותו האישית כמורה אינה נחוצה עוד. הספר הנדון – אם נקרא הוא בדקדקנות ומתיישם בדקדקנות – עשוי ללמד המון. באמצעותו מדריך רודולף שטיינר את התלמיד צעד אחר צעד קדימה, לעולם של מדיטציה, באורח כזה, שנעשה הוא חופשי ובן-חורין יותר ויותר. ככל שמתוודע אדם יותר ליצירה זו של רודולף שטיינר באמצעות התאמנות של ממש, כן ניצב הנהו ביתר יראת-כבוד לנוכח החוכמה המקיפה שבה. השלימות בה נלקח כל דבר בחשבון, המיומנות והאנושי שבה. יכול אדם להיווכח אז בכך, שספר זה נכתב על ידי אדם השולט באורח עילאי ביותר בנושא זה. – כשנוגהת הכרה זו על האדם – נעשה לו ברור מדוע לא ניתן למצוא מישהו בחברה האנתרופוסופית כיום, שיקח על עצמו את התפקיד להיות מורה למדיטציה, להיות ל- גורו. לכל היותר תוכלו למצוא ידיד שיוכל לסייע מעט פה ושם. הדרכים מתוכננות על ידי רודולף שטיינר עבור כלל האנושות המודרנית! – נתבונן על כן כאן במדיטציה במשמעות שרודולף שטיינר כותב אודותיה.
הבה ונפנה עתה אל השאלה: מה יכול להניע אדם להתאמן במדיטציה?
הכוחות השוררים באבולוציה של העולם הניתן לחישת החושים – העולם אותו רואים אנו, שומעים, חשים, וכו' מושרשים בעולם שני, עולם בלתי נראה, עולם רוחי.
עשוי אדם לשאוף לפיתוח הפוטנציאל הרוחני שלו באמצעים כאלה כמו מדיטציה מתוך שלושה סוגי נימוקים:
1. בשביל סיפוק עצמי, עבור התרחבות עצמית – להיות מסוגל להרוויח יותר כסף או במגמה לרכישת שליטה רבה יותר על אנשים רבים יותר. אם מתבצעת המדיטציה במוטיבציה מסוג זה, כי אז תגרום רוב נזק והרס לאותו אדם.
2. למען פרישות אל הטוהר והאושר של ה"נירוונה" האישית הרחק מעולם החושים, שכפי שמרגיש אותו אדם מהווה עולם שאינו מעניק סיפוק. אם מתבצעת המדיטציה במוטיבציה מסוג זה, כי אז תגרום לנסיגה בהתפתחותו הממשית של האדם במקום שתאפשר את קידומה.
3. המוטיבציה הנאותה היחידה למדיטציה היא זו שירצה אדם ליטול על עצמו משא, משא שכמעט ויכריעהו תחתיו – בהיווכחו לדעת שיהיה לאל-ידו לשרת בדרך זו באפקטיביות-יתר את קידמת העולם, לסייע באפקטיביות יתר לאנושות ולעולם הרוחי.
רגשת לבב ואהבה אל האנושות חייבות להוות את המוטיבציה הבסיסית למדיטציה, שאם לא כן ייעשה כבד מדי המשא אותו צריך אדם לשאת בנתיב ההתפתחות העצמית בה מהווה המדיטציה נקודת המוקד.
אנשים רבים רוצים לשרת את האנושות. תכופות מתרכזים הם במטרות קצרות-טווח ואין ברצונם לעבוד על שינויים מעמיקים בפנימם. רבים הולכים למשל ועוברים לארצות נחשלות, או שנעשים הם לעובדים סוציאליים. אך גם הללו שלא מרחפת עליהם הילת הצדקה מרוויחים לחמם בפעילויות שהחברה זקוקה להן ומעריכה אותן. כולם-כולם מושיטים יד להועיל. אך כל השירות הזה יכול היה להיות בעל ערכיות-יתר אם היו מתחילים להעלות את עצמם, לאט ובהדרגה, על נתיב ההתאמנות אותו מתאר רודולף שטיינר. מוקד החשיבות אינו רק בשירות עבור הצרכים החיצוניים המידיים של החברה – יהיו הללו חשובים ככל שיהיו – כי אם שירות לצרכים השורשיים יותר, לעולם כחטיבה אחת, ואף לעולם הרוח בו מצוי ביתנו האמיתי.
אין כל גמול, במשמעות הרגילה, לנטילתכם על עצמכם התאמנות-עצמית כזאת שדרישותיה רבות. הגמול הוא אך בכך שניתן לאדם להושיט כתף למשימות כבדות יותר. אם מצפים אתם להשיג משהו בתמורה למאמציכם, כי אז יהווה הדבר גמול רב, כי מאפשר הוא לכם לתת יותר לעולם.
המדיטציה היא הנתיב המוליך לאט ובהדרגה למודעות כלפי עולם הרוח. עולם על-חושי זה מצוי בפעילותו התמידית בפנימנו ומסביבנו. מדוע, אם כן, אין אנו מודעים לגביו באורח טבעי?
עקב פעילותו של החסד האלוהי סגור עולם זה בפני תודעתנו הרגילה. אילו מתוודעים היינו לעולם זה לפתע פתאום וללא הכנה מספקת, כי אז מזדעזעים היינו עד כדי כך שלא היינו מסוגלים עוד לנהל את החיים באורח נורמלי, ועל כן חסדו הוא זה המחזיק עולם זה כשהוא נעול וחתום. רק הללו המפתחים בהדרגה את התכונות הדרושות לעוצמה ולשלמות פנימיות עשויים לחוות את העולם העל-חושי.
המדיטציה מהווה את הדרך המוליכה לחוות את עולם הרוח. המהות הנפגשת בדרך זו אינה כה מגושמת כזו שבעולם החושים. ההתחוויות, ובמיוחד בהתחלה, ענוגות הן ועדינות. שונות הן מאוד מן הרשמים המועברים על ידי החושים.
אל תצפו מעולם הרוח שיהווה עולם חזיונות. החזיונות נארגים ככלות הכל מאותו סוג של רשמים שמגיש עולם החישה: צורות, גוונים, צלילים וכן הלאה. צפיה לרשמים כאלה מהווה דעה קדומה ביחס לעולם הרוח החוסמת למעשה בעד התקדמותכם. רודולף שטיינר מקדיש תשומת-לב רבה לשאלה זו. יש ללמוד זאת בדקדקנות עד כי ידע אדם בבירור מירבי מה לא מהווה ההתחוות הפנימית. אין היא תכולת חזיון ולא קול; אף לא חלום או דמיון. חוויות-תעתועים כאלה מתהוות בדרך כלל מן התת-מודע. ליטול חוויות תעתועים כאלה כאילו מלוא ערך להן מצביע על חוסר שיקול דעת, ועל מצב שהוא פתולוגי שיש להתגבר עליו קודם כל. השגות שגויות במישור זה מתהוות לפעמים, כי אוצר המלים שמשתמשים בו כדי לבטא חוויות רוחיות, נלקח כצורך מלשוננו הרגילה המתואמת לרשמינו שמן עולם החושים. כתוצאה מכך משתמשים באורח הבעה כזה לגבי חוויות רוחיות אשר קוראים שאינם מקפידים, עלולים לפרשם כתיאורים של חוויות–תעתועים. אולם כתביו של רודולף שטיינר מעולם לא נועדו לקוראים שאינם מקפידים.
המדיטציה מהווה נתיב לראייה רוחית ממשית לפנים עולם הרוח. קיימות דוגמאות מספר של התנסויות רוחיות שכל אדם מודרני יכול לעשותן לקנינו ללא התאמנות מיוחדת. באופיינית ביותר ניתן להתרכז כדלהלן: חשבו על משפט שאותו בחנתם מאספקטים שונים. נשער נא שהגעתם אל המסקנה: משפט זה נכון הוא בתכלית. – בעצם יתכן והמשפט נכון יהיה או לא – לא בכך החשיבות. חשובה כאן חוויתכם הפנימית כשמגיעים אתם למסקנה שהמשפט נכון הוא, באומרכם לעצמכם: "כן, רואה אני את האמת שבו, ברור הדבר מאוד!". – שאלו את עצמכם מה חווים אתם בהגיעכם למסקנה זו בבהירות. זוהי התחוות נשגבה מאוד: התחוות בראיה פנימית לגבי האמת. זוהי אחת ההתחוויות הרוחיות המעטות שעשויים אנו להחזיק ברשותנו בתודעתנו הרגילה.
אם תופסים אתם זאת כי אז פתוחה הדלת להבנת גילוי הדעת של רודולף שטיינר: "עולם הרוח עשוי מאותה סובסטנציה שממנה עשויות המחשבות". המחשבות אינן תוצר של המוח וכן אין הן עשויות מאיזו שהיא סובסטנציה חומרית. מכילות הן משהו חי יותר ופעיל יותר מאשר ידוע לגביהן בדרך כלל. ולדבר זה מהות זהה לזו של עולם הרוח. בשל זה עשויה המדיטציה, כפעילות מקורבת ביותר לחשיבה, להוביל לתודעת עולם הרוח.
חייב כל אדם החושב להתחיל לצעוד בנתיב המדיטציה לשאול את עצמו: האם מוכן אני כיאות למשימה נכבדה כזאת? – עבור רוב האנשים התשובה היא: לא! וכך נפנה עתה אל השאלה איזו הכנה נחוצה?
רודולף שטיינר מדגיש שאנשים לא יוציאו אל הפועל שום דבר בעל ערך במדיטציה אם לא יכינו את עצמם תחילה כראוי. ודבר זה מתבצע על ידי התאמנות ב- ששת תרגילי ההכנה הנודעים.
אם קיימת נטייה להתעלמות מששת תרגילי ההכנה הללו כי אז תהיה המדיטציה ללא אפקטיביות ועלולה היא להיות אף מזיקה. אנשים שנורמלים הם בהחלט בתחילה, והנוטלים על עצמם פעילות לאורך נתיב המדיטציה מבלי להתאמן בחריצות בששת התרגילים הללו, עלולים לפתח חולשות נפש כגון: שריה בחזיונות-תעתועים, אי-יכולת להבחין בין אמת לבין טעות, היות מבולבל, איבוד הכושר לכוון את חייו שלו, או לנהל את עניניו באפקטיביות, איבוד הקרקע מתחת לרגליים, היות נתקף בכל מיני חרדות, אמונות טפלות, מעצורים וכיו"ב. הפוך לקנאי, היות בעל דעה מתנשאת רמה מדי לגבי עצמו. מתייהר, נוטה לריב, עקשן, רגזן, בלתי סובלני, בעל דעות קדומות, נוטה אל השלילה, חטטן, גס-רוח, קל-דעת, פטפטן להגזים, וזונח את חובותיו בחיי יומיום.
בהחלט לא קיימת שום סכנה שתתפתחנה אלו שהן תכונות מזיקות כאלה כשפוסעים בהתקדמות לאורך נתיב המדיטציה כפי שתוכנן על ידי רודולף שטיינר, בתנאי ששומרים בקפדנות את הוראותיו. הנחיות אלה נועדו לחזק במידה מספקת את הבחינות החיוביות שבאופיו של אדם. ברם, אם מלקט לו התלמיד ובוחר אך ורק את מה שמוצא חן בעיניו ומתעלם ממה שאינו אוהב, כי אז עלולים לנבוע מכך עיוותים וחוסר איזון.
אינכם יכולים אך לשחק בעניינים כאלה או ליטול אותם בקלות ראש, כפי שאינכם יכולים להיכנס למעבדה כימית, למזוג ולערבב נוזלים באורח שרירותי מבקבוקים שונים ולקוות ששום נזק לא יתהווה מכך. כי משחררים אתם כוחות של ממש. מוטב ותהיו מודעים לכוחות אלה ותטפלו בדברים בהתאם לכללים מדוקדקים. כן קיימות סכנות של ממש אם ניגשים אתם לנתיב המדיטציה בהלך-נפש שמחוסר אכפתיות, או מתוך קלות-דעת. מוטב שלא לגעת במישור זה בכלל, עד שתוחלף הגישה הקלילה בפעילות שיטתית דקדקנית.
ששת התרגילים המכינים פשוטים הם, אך לא קלים. התאמנות מסודרת בהם הכרחית הינה כהכנה לנתיב המדיטציה. וכך קרויים הם:
1. שליטה על מחשבות.
2. שליטה על פעולות.
3. שליטה על רגשות (שיקול דעת).
4. חיוביות (סובלנות).
5. פתיחות (קליטות).
6. הרמוניה (התמדה).
יש להתאמן בהם לפי מדד זה. ראשית כל נוטל אדם את התרגיל הראשן ומתאמן בו יום-יום עד שירגיש שהשיג רמת שליטה מתקבלת על הדעת, ולאחר מכן כשהוא ממשיך בהתאמנות בתרגיל הראשון מתווסף השני לפעילויותיו היומיומיות של אותו אדם. כשהגיע לשליטה על זה מתווסף השלישי, וכן הלאה עד לתרגיל הששי. אם נעשים תרגילים אלה כיאות, הופכים הם למקור יומיומי של התעצמות פנימית. רודולף שטיינר מציע חודש של התאמנות לתרגיל אחד וזה יסב לנכונות להוסיף את הבא אחריו וכן הלאה. וכך, לאחר ששה חודשים נכון יהיה האדם להתחיל בהתאמנות של ממש במדיטציה. עבור תלמידים שמן חלקה הראשן של מאת-שנים זו, יהיה פרק זמן של חודש אחד לתרגיל הזמן הממוצע לכך. לאנשים רבים בימינו לא די בחודש אחד לרכישת שליטה ברמה מספקת בכל אחד מתרגילים אלה. מוצע על כן לבחור לפי הצורך במרווחי זמן גדולים יותר. שום דבר אינו נרכש בחיפזון.
סדר התרגילים איננו שרירותי. מה שנרכש באמצעות תרגיל אחד, הכרחי הוא כתשתית למשנהו הבא אחריו. ועל כן יש לשמור, בדרך-כלל, על הסדר המתואר כאן. תאור מעשי של ששת תרגילי ההכנה הללו בא להלן.
כיצד יתאמן אדם בששת תרגילי ההכנה?
1. שליטה על המחשבות
את התרגיל הזה יש לעשות יום יום. עדיפות ניתנת לזמן קבוע. זה יארך דקות אחדות בלבד. על התלמיד ליטול מחשבה פשוטה (משפט) או מושג פשוט (מלה). מוטב שפשוטים יהיו ככל האפשר. לדוגמא: "מהדק נייר". מטרת התרגיל היא שליטה עצמית על המחשבות, כדי שיחזיק אדם למשך 3 דקות אותן מחשבות בלבד הקשורות למושג "מהדק נייר". על האדם למנוע חדירתן של אסוציאציות ודילוג מבלי משים מרעיון אחד למשנהו.
אימון המחשבה הבא מהווה דוגמא כיצד יש להוציא זאת לפועל:
"במהדק נייר משתמשים כדי להצמיד ניירות זה לזה, אך לא רק כדי להצמידם. תפקידו להצמידם זה לזה, כך שניתן יהיה אחר-כך להפרידם בנקל. מבחינה זו שונים מהדקי הנייר מאמצעים אחרים להצמדת ניירות. מהדקת הסיכות, למשל, מצמידה אף היא את הניירות זה לזה, אך הפרדתם אינה כה קלה כמו הפרדתם מן המהדק. יתרה מזאת – מהדקת הסיכות גורמת לנזק קל לניירות, בה בשעה שהמהדק מצמיד את הניירות ללא גרימת נזק. מעלה זו של המהדק, שאין הוא גורם לשום נזק, מבוססת על התנאי שהכוח שמפעיל המהדק על הניירות, כוח חיצוני בלבד הוא. לעומת מהדקת הסיכות המפעילה כוח על הניירות שאינו חיצוני גרידא. ועל כן קשורה יעילותו של המהדק לעובדה שכוחו חיצוני הוא לגבי הניירות אותם מצמיד הוא.
מהדק הניירות מפעיל כוח זה בשל גמישותו, החומר שממנו עשוי המהדק מספק כושר גמישות זה. המהדקים עשויים בדרך-כלל ממתכת, כי המתכות מהוות חומר בעל כושר גמישות. בימינו, מכל מקום, פותחו חומרים פלסטיים שלהם תכונות גמישות המתקרבות לאלה של המתכות. מדוע, אם כן, אין אנו משתמשים במהדקים פלסטיים? - אמנם הם בשימוש אך נוטים הם לגלות השפעות צדדיות בלתי רצויות: נשברים הם די בנקל. וכתוצאה מכך אין משתמשים עדיין במהדקים פלסטיים באורח כה נפוץ כבמהדקי מתכת. מחירו של המהדק ממתכת נמוך למדי ודבר זה נסב בחלקו הודות לעובדה שמייצרים מספר רב מאוד של מהדקים. אין זה קשה להעריך את כמות המהדקים שבשימוש באיזור ניו-יורק למשל. בקלות אפשר לאמוד אותם במליון מהדקים לשבוע, היינו כ-טון של מהדקים לשבוע. תארו נא לעצמכם את זרם המהדקים שהציביליזציה שלנו צריכה לייצר, על מנת לספק את הדרישה של האיזור העצום של ניו-יורק עצמה, ועל אחת כמה וכמה של האומה כולה - - - - - - -."
נפסיק כאן, אך אין זה קשה לראות שניתן להמשיך עוד בחשיבה על אספקטים נוספים של המהדק. לא זאת שהמהדק מהווה דבר חשוב שכזה, אלא שמשמש הוא כאן לנושא התאמנות של חשיבתנו.
מעגל המחשבות דלעיל איננו סר מן הנתיב. קשור הוא כל הזמן אל המושג המרכזי. מגמת סוג התאמנות כזה היא ללמוד להחזיק את מחשבותינו לפי רצוננו, למשך דקות אחדות בהקשר מתמשך למושג אחד או אל רעיון אחד.
על מנת להבהיר תירגול זה הבהר היטב תינתן עתה דוגמא קוטבית; נתיב מחשבה המתחיל בראשון, אך סר מן הדרך.
"במהדק משתמשים להצמיד ניירות זה לזה. אני זוכר שראיתי מהדק שהשתמשו בו להצמדת שני דפי מכתב שכתב הנשיא. היה זה מכתב פרטי של הנשיא. – אה! המכתבים הפרטיים של הנשיא! אין ספק שמענין מאוד לקרוא בהם. לאיזו חדירה מעמיקה אל כוחות-המדיניות-שמאחורי הקלעים ניתן להגיע דרך גישה אל המכתבים הפרטיים של הנשיא!-----------."
כפי שרואים אתם, ניתק עתה לגמרי הקשר עם המהדק. המחשבות נתגלגלו להן באשר נתגלגלו, במקום שאני אכוון אותן. כתוצאה מכך מצאתי עצמי עד מהרה מדלג בשטף מאסוציאציה אחת למשנה, והקשר אל המושג העיקרי, המהדק, נתרופף עד כי עזב לגמרי את תהליך המחשבה שלי.
ובמקומו השתלטו עליה כל מיני ענינים שאין להם כל קשר למהדק. כשתופס אדם את עצמו בסוג זה של חשיבה שהשליטה עליה נתרופפה – עליו לנסות זאת שנית למחרת עם אותו המושג או עם מושג אחר.
אם מתבצע תרגיל ראשון זה באורח סדיר במשך ימים רבים, ניתן יהיה לראות תוצאה וודאית. זו תכיל בה רגש ביטחון או יציבות בנפשו של האדם ואף בראשו. את הרגש הזה חייב אדם ללמוד לדעתו ולטפחו בהתנסותו בו, באמצעות תרגילים אלה.
2. שליטה על פעילות
לאחר שהושגה התקדמות מתקבלת על הדעת בתרגיל הראשון, ניתן להוסיף את השני כשממשיכים לתרגל את הראשון. התרגיל השני נוגע לפעולותיו של האדם. רוב פעילויותינו מתבצעות ללא – מודעות לגביהן. מוחלט עליהן בדרך כלל על ידי גורמים פנימיים וחיצוניים אודותיהם יש לנו לכל היותר מושג מעורפל. התרגיל השני דורש שנהגה בפעולה פשוטה אותה יהיה לאל ידינו להוציא אל הפועל יום יום בזמן קבוע. יכול אדם להחליט, למשל, לסובב טבעתו יום יום בשעת הצהריים. או יכול הוא להחליט להביט בשמים ולהתבונן בעננים בשעה 3 אחר-הצהרים. או יכול הוא לתלוש דף מלוח שנתי לפני לכתו לישון.
אם נוטלים אתם על עצמכם משימה כזאת, תיווכחו לדעת שמתפקדת היא כראוי במשך היומיים הראשונים. ביום השלישי או הרביעי צצות בדרך-כלל נסיבות מתקבלות על הדעת ביותר, המתערבות ברצינות בתכניתכם לבצע פעולה מוגדרת כזאת. נדרשים מאמצים גדולים והתמדה לנסות זאת יום יום מחדש, בהתעלמות ממספר רב של כישלונות וחיסורים שבעבר, שנגרמו אם מן הנסיבות ואם בגלל שכחה גרידא. - לאחר זמן מה, ולפעמים לאחר שבועות אחדים, נוכחים אתם לדעת שבבוא הרגע שנועד לכך אין אתם שוכחים. אף אם נמצאים אתם באמצע עשיית משהו מרתק למדי, הרי שבבוא הזמן שנקבע מראש, בוקעת ועולה לפתע המודעות, שהנה הגיע המועד לביצוע התרגיל. עולה התחושה כמו אומר לכם לפתע משהו בקרבכם: "עתה העת לעשיית פעולתכם!".
באורח זה לומד אדם לדעת מה נדרש כדי לבסס הרגל, דגם של פעילות. וכן לומד אדם לדעת באינטימיות יתר – עתה יותר מתמיד – אודות כוח הרצון הפנימי שבאמצעותו מבצע האדם פעולות שיזם אותן.
3. שליטה על הרגשות
ושוב, לאחר שהוצאה אל הפועל התקדמות מתקבלת על הדעת ביחס לתרגיל השני, עשוי להתווסף התרגיל השלישי. בעוד שנמשכת ההתאמנות בתרגילים הראשון והשני. התרגיל השלישי מתיחס לשליטה על רגשות. אצל אנשים מספר מצויה כבר בחייהם שליטה זו על רגשותיהם – במידה מרובה. אין הכוונה כלל ועיקר שימנע אדם מרגשות עמוקים; העיקר שהרגשות לא יצאו משליטתו. אל להם להמום את האדם. נדרש שיהיה תמיד מרחק-מה פנימי בין עצמיותו של האדם לבין רגשותיו. וכך יוכל, כצורך, לשאול תכופות: מהו המסר שרגש זה מביא לי?
בכמה סיפורים יכולים אתם לקרוא: "היא פרצה בדמעות ונאנחה עמוקות בגאות בה רגשותיה, עד שנשתלטה עליה השינה". או כשנודעו לה החדשות הטובות יצאה מכליה מרוב שמחה, ולא ידעה אם לצחוק או לבכות". אלה הן דוגמאות של רגשות שללא שליטה, רגשות המהממים את האדם וכמעט מטביעים אותו.
אם נוטה אדם לרגשות כאלה, כי אז עליו או עליה להתאמן בשליטה עליהם. במיוחד יש להביא לשליטה עצמית רגשות נחיתות, יגון, יאוש, זעם, ורגשות שליליים דומים.
את הדבר הזה לא ניתן לתרגל בזמנים קבועים; יש לעשות זאת מדי עלות רגשות כאלה הנוטים להשתלט עלינו במקום שנשתלט עליהם. בבוא איזון זה לידיעתכם, שוני דק זה, בין היות הרגשות ברשותכם לבין היותכם אתם ברשותם – הרי שלא יעבור יום כמעט שלא תתהוונה הזדמנויות להתאמן בשליטה עצמית זו.
תרגול שיקול הדעת לא יסב לרגשותיכם להיותם שטחיים; אדרבה, התוצאה תהיה העשרה רבה באיכות רגשותיו של אדם ובהיקפם.
שלווה ברגישה עשויה לאפשר לאדם להתייצב בפני מצב שסכנה בו, ועל אף שייתכן ויפחד – לא תיפול עליו פאניקה; יהיה לאל-ידו להתייצב בפני עלבון מבלי לרגוז; לעמוד בכאב מבלי לאבד את עשתונותיו, לקצור הצלחה מבלי להיעשות יהיר, וכן הלאה… לאנשים רבים מדי החושבים שקצרו הצלחה בתפקיד – חסר שיקול-דעת זה. ההצלחה אינה ברשותם; הם ברשות ההצלחה!
התוצאה מהתאמנות בשיקול-דעת זה, בשליטה עצמית זו על רגשות, תהיה תחושת רגיעה, תחושת התעצמות שלווה החודרת בהדרגה לגוף האדם כולו.
4. חיוביות (סובלנות)
כששלושת התרגילים הראשונים מצויים בשליטה נאותה, ניתן להוסיף את התרגיל הרביעי. הוא כולל בו תירגול הימנעות ממחשבות ביקורת שלא לצורך או ממחשבות שליליות. מטרתו לפתח חוש לאספקטים החיוביים של כל העניינים והמצבים, אף של הללו שגרועים הם מאוד או מעוררי התנגדות. כמובן שאין מתכוונים כאן לכך שיתחייב אדם לקרוא, לדבר חיובי בה בשעה ששלילי הוא, או שיכנה יפה את אשר מכוער הוא. פירושו של דבר על כל פנים, שילמד אדם כצורך בכל המצבים לבקש אחר החיובי, אחר היפה וכן הלאה, ולא להתעלם מהם, אף אם יש למוצאם בין דברים שליליים רבים או בין כיעור רב.
בהתאמן אדם בזה יתכן ויקרה שייעשה מודע פתאום או בהדרגה למספר רב ועצום של דעות קדומות, גישות, רגשות, מלים ופעולות שליליות שמוסר הוא לעולם יום יום. קמעא קמעא על הללו להשתנות בטרנספורמציה, כשיתר תשומת לב מתמקדת באספקטים החיוביים של העולם. – בתרגיל הזה יש להתאמן בבוא ההזדמנויות. עולות הן בדרך-כלל מספר פעמים לפחות יום-יום. אם עסוק אדם במשך היום עד כדי כך שאין הוא יכול להתאמן במודעות בבקשת האמיתי, היפה, הנאצל, או הטוב – יכול הוא לעשות זאת בערך במשך מספר דקות שלוות שיקבע לעצמו למטרה זו. יהיה עליו לתרגל היזכרות בהתרחשות או בסצינה בהן מעורב היה במשך היום, ויהיה עליו לשים דגש מיוחד על מציאת בחינותיהן החיוביות.
תוצאות השתקעויות כאלה במחשבה במשך דקות אחדות יום יום, בטרנספורמציה הדרגתית של זיקתאדם עולם. האדם נעשה מודע לעושר שבעולם, שלפני כן לא היה בהישג ידו. העולם מראה לכם סגולות נוספות משלו. כתוצאה מכך עשויה להתהוות תחושת-אושר של מגע, של שותפות עם העולם; בהדרגה נעלמות תחושות בדידות ובידוד הנפוצות כה; וככל שלומד אדם לראות אספקטים חיוביים נוספים בסובב אותו, כן נעשה הוא בהדרגה סובלני יותר באמת.
5. פתיחות (נכונות לקליטה)
התרגיל החמישי אף הוא מושתת על התרגילים הקודמים. הוא מכיל בו שאיפה לפגוש כל התנסות בנפש רעננה, פקוחה וללא דעות קדומות. זה קשה. בעד תרבותנו וחינוכנו רואים אנו את העולם כמו מסתנן הוא אלינו דרך דעות קדומות. לגבי רבות מן הללו אין אנו מודעים. עלינו להיות מסוגלים לסלק הצידה מסננים אלה, ולפחות לזמן-מה, על מנת להניח לעולם להתקשר אלינו במגזר רחב יותר של תכולתו, כדי שנהיה פקוחים יותר לתכולתו הנרחבת יותר.
אם נלמד באמת ובתמים לקלוט באורח שאין בו דעות קדומות – יהיה לאל ידנו להיות מודעים לתכונה דקיקה-ענוגה מסביבנו, שקשה מאוד להגדירה. דומה הדבר כמו חדור המרחב שמסביבנו בחיים דקיקים משלו, חיים היוצרים עימנו קשר, שבפנימם שוכנים אנו, דרך האור, דרך הצליל, דרך החום. כתוצאה מן התרגיל החמישי תגדל כצורך בבהירות ובעוצמה, אותה מודעות שהביטויים דלעיל מרמזים אודותיה.
6. הרמוניה
במהלך הרכבת חמשת התרגילים הקודמים הושם בדרך-כלל הדגש על החדש ביותר בה בשעה שלקודמיו, על אף שהוצאו אל הפועל בקפידה, הוסבו פחות תשומת-לב או מאמץ. ברם, עתה כשכל חמשת התרגילים נעשים חלק מפעילויות היום-יום של האדם, יש ליצור ביניהן איזון מסויים. יש צורך ברוב התמדה, כדי להגיע לתיאום הרמוני שיטתי בין חמשת תרגילים אלה, כך שהתוצאות הנובעות מהם תהוונה לחלק בלתי נפרד מטבענו אנו.
כשמתהווה הרמוניה זו, מתמלאים אנו בשלווה פנימית. אין זו שלווה שמחוסר פעילות ועם זאת שלווה היא: שלום ושלווה ביחס לעצמנו, ורגיעה כלפי העולם הסובב אותנו.
כשמתורגלים ששת תרגילים אלה כל אחד לחוד וכולם כחטיבה אחת, וכשהתוצאות שהוצבו לכל תרגיל ותרגיל הושלמו עד כדי רמה מסוימת, נכון האדם ומוכן להתחיל בהתאמנויות במדיטציה. אנשים מחוננים עשויים להגיע לשלב זה בששה חודשים, אולם לרוב האנשים נדרש זמן רב יותר. זהו אות לבגרות ולידע עצמי כשמסוגל אדם למדוד את קצב הפעילות ההולם אותו עצמו.
יש להמשיך את העבודה בתרגילים אלה במרץ וביציבות וללא חשש, חיפזון, או לחצים. חדווה ורגיעה חייבות לשרור בהלך הנפש, וטוב הדבר אם ירענן אדם מפעם לפעם את מודעותו לגבי המוטיבציה בהא-הידיעה המניעה אותו לעשות זאת.
הקורא שנתוודע לששת התרגילים המכינים, אכן יבין מדוע מהווה דרגה מסוימת של שליטה בעקרונות אלה דרישה הכרחית מוקדמת למדיטציה מוצלחת. ואכן, תרגילים אלה נועדו להוות שומרים ביטחוניים כנגד כל השפעה שלילית ומזיקה אפשרית על הנפש. וכן כגורם התעצמות לכל תכונותיה החיוביות. תרגילים אלה והתכונות אותן מפתחים הם, ערך רב להם כהכנה למדיטציה.
למדיטציה אפקטיבית נדרש הלך-נפש יסודי. והוא הלך-נפש של דביקות ויראת כבוד כלפי האמת, וביחס לפיתוח החשיבה החודרת למהותם של דברים. תרבותנו כמעט ואינה מעניקה תמיכה להלך-נפש זה, ולעתים רחוקות מאוד באה לידיעתה הזיקה שבין הלך נפש זה של דביקות ויראת כבוד, לבין פיתוח החשיבה הפנימית. בחוגים רחבים מתייחסים לידע ללא תחושות כאלה. ואם זאת בהתייחס אף לפיסת-ידע קטנטנה – אם ברצונו של אדם לעשותה לקנינו באמת ובתמים, אם בחפצו להיעשות מודע למשמעותה, עליו להיערך לעומתה ולפחות לזמן-מה במידה מסוימת של דביקות. האמיתות הגדולות והנשגבות ביותר של הוויית הקיום מקבלות משמעות, אך ורק על ידי אותה נפש הנכונה לקלוט אותן בדביקות, בהערצה וביראת-כבוד. המדענים הדגולים, הפילוסופים, האמנים, וגדולי הדת מכל התקופות, תמימי-דעים הם מאז ומתמיד שדביקות ויראת-כבוד אלה אל האמת ואל ראייה מעמיקה למהותם של דברים הן הן שהנחו אותם אל הגבהים הרוחניים שהגיעו אליהם.
אנשים רבים מתאמנים במדיטציה בדקדקנות, מתוך רגש של חובה ובהתמדה נוקשית כמעט, אך בהצלחה מועטת מאוד. הסיבה מדוע מגיעים הם בעצם לכה מעט נעוצה בהלך-נפשם שאין להם שליטה עליו, או שהכוונתו לקויה. התייהרות מה בצדקתו של אדם, או חרדה נסתרת מפני פגישת אמיתות חיים שנאצלות הן ונשגבות מן הללו שבפנים עצמיותו הקטנה של אותו אדם, עשויות לשים מכשולים בפני כל התקדמות במדיטציה.
ועל כן זהו עניין של הכוונה עצמית מודעת, שלפיה יכונן הלך-נפש נאות: הלך-נפש של דביקות ושל יראת-כבוד אל האמת ואל פיתוח החשיבה העצמית הפנימית. לא כלפי בני-אדם, אלא אל האמת ואל ראיית דברים במהותם הפנימית.
דביקות זו ניתן לראותה כהתגלמותה של האהבה, אהבתו של אדם כלפי העולם. העולם ימסור לנו את סודותיו העמוקים, רק אז אם נתקרב אליו מתוך אהבה זו. ואהבה זו זקוקה לשלווה פנימית, לפתיחות, ולהרגעת כל הערבוביה החודרת לנפש שאין עליה שליטה, שאין בה משמעת.
רודולף שטיינר מביא אלינו אימוני מדיטציה רבים. ברצוני לתאר לפניכם שניים מהם בלבד, אלמנטריים ביותר, על מנת לשפוך אור על אופי המדיטציה באופן כללי. מטרת ההתאמנויות הללו היא להתוודע לשני סוגי כוחות: מצד אחד לכוחות הקשורים בנביטה, בצמיחה ובפריחה; ומצד שני לכוחות הקשורים בקמילה, בנבילה ובכמישה.
התבוננו בזרע, בזרע אמיתי. התבוננו בו היטב. ואז תהרהרו בכך שקיימים בו חיים, שמצוי בו הפוטנציאל – הכושר לגדול אלי צמח מושלם כשיושם בתנאים נאותים. חיקוי מלאכותי לו עשוי להיראות דומה לו באורח מטעה. אולם אין ביכולתו לגדול אלי צמח מושלם. אין הוא חי. כוח החיים שבצמח אמיתי איננו גלוי לעין. אך בנבוט הזרע עד היותו לצמח ייראה אכן לעין, בבוא הזמן, מה שלא נראה תחילה לעין.
אם מתחזקת מחשבה זו במידה מספקת - עשויה לנבוע ממנה תחושה-רגש לגבי כוח החיים הסמוי מן העין. תחושה זו, שניתן לטפחה עד לנקודה בה מיודע לה האדם היטב, מהווה משהו חדש שהאדם לא הכירו לפני כן. קרבה לה לתחושה המתעוררת בנו על ידי זריחת השמש (באומרנו זאת הרינו מניחים שהקורא צפה באורח של ממש בזריחת שמש אמיתית וחווה זאת בפתיחות, בנפש קולטת, שאינה מועבת על-ידי השגות ואבסטרקציות מודרניות קוסמולוגיות). זהו רגש אליו נפקחים משוררים ויוצרים במשך כל התקופות, תחושה של כח כביר והרמוניה.
ועתה באורח דומה התבוננו בצמח שבמלוא פריחתו. או אז – רכזו מחשבתכם בכך כיצד עכשיו בשיא שגשוגו נכון הוא להתחיל בקמילתו ובכמישתו. גם לו חייו שלו, אך לחייו אופי שונה מאשר לחיי הזרע. יכולים אנו לחשוב שבבוא הזמן יסבו חייו לצמח להצטמק עד היותו לזרעים חסרי חיים כמעט, זרעים שבהם מצויים החיים בפוטנציאל עד שיתפתחו מחדש. וכך קיים בצמח שבמלוא שגשוגו באורח חבוי מעינינו כוח מגן הנושא וממשיך חייו מעבר לקמילה המוחלטת.
אם מתחזקות ומתעצמות מחשבות אלה במידה מספקת כי אז עשוי לנבוע מכך רגש נוסף: תחושה לגבי סוג כוח שונה: רגש זה שניתן לטפח מודעות ביחס אליו מסוג שונה הוא, קירבה לו לתחושה המתעוררת בנו על-ידי זריחת הירח.
באורח זה מתוודע אדם לממד חדש של העולם בו אנו חיים, ממד כוחות החיים, כוחות הצמיחה והקמילה על כל שלביהם עד לפרטי הפרטים. זהו העולם של הכוחות המעצבים והרגשות שלגביהם התייחסנו כאן, נוטלים הבעתם בהתאם לתהליכים השונים שבעולם.
ניתן לומר הרבה יותר אודות מדיטציות אלה ותוצאותיהן. תמצאו זאת בפירוט יתר בכתביו של רודולף שטיינר, ובמיוחד במוקדמים יותר. כאן תואמות ההערות הבאות:
ראשית, מספר אנשים יעדיפו אולי את המדיטציה על הצמיחה מאשר את זו שעל הקמילה. למדיטציה שעל הצמיחה תכונה של פריצה קדימה, של התחדשות שנוטה לחדוות חיים, בה בשעה שלזו שעל קמילה תכונה הגותית של שלווה, שאיננה מסבה לשמחה באורח כה ספונטני. חשוב מכל מקום ששתיהן תיערכנה באותן דביקות, שימת-לב ואהבה.
תיווכחו לדעת שרודולף שטיינר מוסר בדרך כלל מדיטציות במערך של שתיים (או יותר), על מנת ליצור את האיזון הדרוש. ואמנם, חייב חוש האיזון הפנימי של האדם לדמות למצפן בפעילות פנימית זו. הוא מאפשר לנו לנווט חיינו במסלול של התפתחות הרמונית אל עולם הרוח.
מדיטציות בודדות בלבד חריגות הן בכך, שאיזון מלא ומושלם מתממש במדיטציה אחת ויחידה, באורח כזה שלא נחוץ לאדם להצמידן למדיטציות אחרות. דוגמא אחת מהווה המדיטציה על צלב-הוורדים המתוארת בפרק חמישי של "מדע הנסתר בקוויו העיקריים" (וזאת בתנאי שעורך אדם את ההתאמנות בדקדקנות, כפי שנמסר שם). יהא זה מעבר למסגרת הרשימה הזאת להיכנס לפרטים הנוגעים במדיטציה זו. היא נזכרת כאן בשל התכולה העצמית שבה, לאור הדגם המאוזן הפנימי המושלם שלה.
שנית, על-מנת למסור תחושות צמיחה וקמילה מתייחס רודולף שטיינר לתופעות קוסמיות אבטיפוסיות: לזריחת השמש ועליית הירח. באלה יכול להתבונן כל אדם. אך האם באמת מקדישים אתם מזמנכם להתבוננות בהם? – בימי קדם היו האנשים משכימים קום לעתים כדי לצפות בזריחת השמש, והם חוו זאת כהתרשמות כבירה מרוממת שדרכה דיברו אליהם הכוח האלוהי, התבונה, ההרמוניה והטוב שבטבע. – או שהיו צופים בשלווה בירח העולה שכוחות מוזרים של פריון ושל דמיון קשורים בו. ייתכן ויש צורך לרשום עבור התושבים המודרניים שבערים המלוכלכות תרגיל הכנה נוסף: צאו למקום כלשהו בכפר, בטבע, בזמן מתאים, והתבוננו בזריחת השמש או בזריחת הירח בעונות שנה שונות. חשוב הדבר שרשמים אלה ייקלטו בכל טהרתם, כשאינם מזדהמים על ידי רעיונות מודרניים אודות קוסמולוגיה ומחקרי חלל המתייחסים למבנה של גופים אלה. או אז יחווה אדם אכן את התחושות שתוארו לעיל.
המדיטציה עשויה באורח כזה לפקוח באדם מודעות לגבי עולמות שאין מתבוננים בהם בדרך-כלל, שנותנים להם שימת-לב מועטת, עולמות שבהם כוחות-חיים, ובהם אנו-עצמנו משובצים.
אל לה למדיטציה להפוך לצווי, לנטל, לעול. עליה להיות טבעית, להיות למשהו שאוהב אדם לבצע, אוהב, הואיל ובעשותו זאת יודע הוא שגדלה עוצמתה, כוחו מתחזק בו למען שירותו לעולם, שירות המשובץ בעולם בהרמוניה, כי זוהי בהחלט המהות לה קראו הקדמונים "הרמונית הספירות" והיא אורגת ופועלת במישור זה של כוחות החיים המעצבים אליו נכנס האדם.
יכול אדם להמשיך ולהתקדם בדרך רבה לאורך נתיב זה, והאמרה שהאדמה מהווה אורגניזם חי, עשויה להתרומם ולהתנשא על ידי כך ממצב מטפורי וסימבולי, אלי חווית קיום מלאת משמעות. אך אין זאת מטרתנו כאן לתאר נתיב זה בפרטים נוספים כלשהם, אף לא לציין עוד את התרגילים הפותחים ספירות עמוקות יותר של עולם הנפש והרוח. ברצוני, מכל מקום, להצביע לעבר העובדה שדרך תהלך זה של התפתחות מדיטטיבית, לא זו בלבד שהאדם נעשה מודע לנדבכים נוספים שבעולם הסובב אותנו ובפנים עצמו, אלא אף משתנה הוא כ-אדם. מגמת שינויים פנימיים אלה מתוארת בדרך-כלל כלידתה של העצמיות העליונה.
יש כאלה שיתקדמו במהירות לאורך נתיב המדיטציה וההתפתחות העצמית ואחרים – לאט יותר. לכמה – יתאפשר למסור את כשריהם לשימוש שגלוי הוא לעין הציבור; בה בשעה שאחרים פועלים בדרכים בלתי גלויות, חבויות. אם כך או כך הדבר, הנקבע הוא על ידי גורמים שטבע רוחי להם, שבמידה מרובה מצויים הם מעבר לטווח שליטתו של התלמיד. יש להכיר בדבר, שלשתי הדרכים ערכיות וצורך בעולם. החשיבות אינה נעוצה בשאלה של מבצעים חיצוניים גלויים לעין, לעומת פעילות פנימית חבויה, אלא באיכותה של הפעילות עצמה, ואת האיכות הזאת עשוי אדם ללמוד למדוד על-ידי פיתוח וטיפוח הדרגתיים של תחושת התעצמות פנימית, תחושה המביעה שהאדם עובד בתיאום עם עולם הרוח.
למדיטציה גם אספקט חשוב זה, שמהווה היא מנחת הקרבה לעולם הרוחי והתחושה שהתיחסנו אליה לעיל עשויה לרמוז שמנחה זו נתקבלה על ידי אותו עולם. פתיחות הרגש אל אשר נמסר כך בזיקה הדדית זו עשויה לסייע רבות לאדם בעיצוב המשך התקדמותו.
ברצוני לסכם רשימת מבוא זו, בהצביעי שוב על הדגש שמניח רודולף שטיינר על המוטיבציה הנאותה לכלל הפעילות בנתיב המדיטציה. הוא מנסח זאת במונחיו של כלל יסודי שאין להפר אותו, והריהו: "זהו חוק יסודי שאין להפר אותו – מבלי לסכן את ההצלחה, ויש לחקוק אותו על לוח לבו של כל תלמיד המתאמן בהתאמנות איזוטרית בכל צורה שהיא: כל ידע שנועד להעשיר את הלמידה האישית גרידא, ואת מצבורי החוכמה האישיים בלבד – מטה אותך מן הנתיב האמיתי, וכל ידע שנועד לפיתוח עצמי לשם בגרות למען ההתעלות האנושית וקידום העולם, מצעיד אותך צעד אחד קדימה. את הכלל הזה יש לשמור בקפדנות. ולא יהיה אדם תלמיד נאמן של הנתיב אל הרוחי, אלא כשמאמץ הוא לעצמו כלל זה בעיקרון מנחה ומדריך למשך כל חייו."