הצגות בחינוך ולדורף | ירון זנבל

דברי פתיחה שנשאה המחנכת שחר – הקוסם מארץ עוץ, דבש, 2024
קהל נכבד, ברוכים הבאים ותודה שהגעתם. כמו כל דבר שהצליח השנה או התגשם, גם ההצגה שלנו היא ממש נס. בשום שלב לא היה ברור או ודאי איפה נהיה בתאריך שבו נקבעה תקופת ההצגה. התכוננו במחשבות לאופציה של "תקופת הצגה בזום" ועוד תרחישים הזויים, שלצערי כבר לא כ"כ הזויים בארצנו הקטנטונת...
והנה אנחנו כאן, בקו הסיום והיום נראה את העבודה המאומצת - הדבש המתוק שנוצר. את עבודת הבימוי המדהימה עשתה ברגישות אינסופית דנית עטר ואת המוזיקה הנפלאה יצרו, תיוו, עיבדו, לימדו וגם מעט ינגנו נווה גדג' ודן שר.
ואיתם, מאחוריי, מלפניי ומצדדיי תמיד, פרח, שמבינה אותי במבט בלבד. קשה להאמין, איך יצירה שנכתבה בשנת 1900 יכולה להיות כה אקטואלית בימינו אנו. דורותי היא ילדה יתומה, אשר חיה בערבות האפורות של קנזס יחד עם דודתה אם, הדוד הנרי וכלבה טוטו. יום אחד, מתחילה לפתע סופת טורנדו אשר נושאת עמה את דורותי וטוטו הרחק אל "ארץ עוץ".
בארץ עוץ היא פוגשת את המכשפה הטובה מן הצפון, אשר מבשרת לה כי ביתה נחת מהשמיים ישירות על המכשפה המרשעת מן המזרח ושלמעשה "בטעות", איך לומר, סיימה את חייה. כך גם, מגלה דורותי, ניצלו הצ'ופצ'יקים ושוחררו מחיי עבדות.
הו אז, דורותי מקבלת את נעלי הקסם של המכשפה המרשעת מן המזרח ויוצאת לדרך, לאורך דרך הלבנים הצהובות, בדרכה אל הקוסם.
בדרכה זו פוגשת דורותי בדחליל העשוי כולו קש, שמשאלתו היא לקבל מוח, באיש-פח, העשוי כולו פח, שמשאלתו היא לקבל לב, ובאריה פחדן, שרוצה לקבל אומץ לב. הם מצטרפים אליה בתקווה כי הקוסם יוכל למלא את משאלותיהם. יחד הם מתגברים על מכשולים שונים בדרכם...
אתם תראו שיש דמויות אותן משחקים מספר ילדים. תוכלו לזהות לאורך ההצגה את הדמויות ע"פ פרטי הלבוש שלהן.
אני מבקשת, ואתם תודו לי על כך, לכבות את הטלפון לשעה, להתרווח, להתנתק ולהנות. לפני שנתחיל, אני רוצה להודות לצוות ההורים שבלעדיו כל הדבר הזה לא היה קורה, הקשיבו לכל שיגעון, זרמו עם כל רעיון, שעפו איתי הכי רחוק, הרבה הרבה מעבר לקשת... אז תודה ענקית לרוית, גליה-הילי, דני, אמיר, מיכל, אורנה, ענת, נעמי, אדריאן וכל מי שהצטרף ותמך מקרוב ומרחוק.
29 מופלאים עומדים פה (מאחורי הווילון ועל התאורה). בעוד רגע הם מסיימים כיתה ו'. יחד אנחנו צועדים מכיתה א'. יחד עברנו בסך שער הפרחים, יחד עברנו חוויות לימודיות ואישיות. ראיתי אותם מתבגרים ומתפתחים והלב שלי, כמו לב של אמא, מתפוצץ מגאווה.
איך אמר צ'ארלי צ'אפלין? "לעולם לא תמצא קשת בענן אם תסתכל למטה". יחד צעדנו תמיד קדימה ולמעלה. גם ברגעים היותר קשים.
הם עבדו כ"כ קשה ועשו תהליך מדהים - אחד אחד וכולם יחד. הם משחקים, שרים, רוקדים, מנגנים ומעל לכל הם חברים כ"כ טובים אחד של השני. והם עומדים לעשות פה ממש בעוד רגע - קסמים.
תודה עליכם ולכם על כיבוש עוד פסגה והגשמת עוד חלום או בקיצור, דבש. ואסיים בתפילה לימים טובים יותר ושכולם, כמו בסיפור שלנו, יחזרו הביתה, אמן. בהצלחה כתת דבש!