השרדות

- מכתב של המחנכת שלומית אידיסיס מזומר להורי כתה ג בעניין התכנית "השרדות"

הורים יקרים שלום,

ביום שישי האחרון בהפסקת אוכל, הייתי עדה לשיחה שהתפתחה בין הילדים בכתה בעקבות הצפייה בתוכנית "הישרדות". זו פעם ראשונה שאני שומעת שיחה בהיקף כל כך גדול של ילדים שהיו בקיאים במתרחש בתוכנית. השתקפה תמונה שמרבית הילדים צופים בתוכנית.

ילדי כתה ג' אמנם גדלו השנה אך עדיין....קטנים. השנה הם פוקחים עיניהם לעולם בתודעה, נהנים לבנות את הדעה שלהם, הם חווים רגעים שבהם הם "מגלים" את עולם, רוצים להבין מה הנוסחאות שלו, רוצים לשתות "בשקיקה" כל מה שמפענח עבורם התנסויות שגדולות מהן, שלא ידועות להן. השנה הם באמת יכולים מתוך התבוננות בעולם לחוות מעין "התנסות מדומה" מכל מה שקורה לאחרים וממה שהם מגלים גם שקורה בעולם המבוגרים. הסקרנות וה"מציצנות" אל תוך העולם ענקית.

כל אחד מכם שיציץ ולו רק 5 דק' אל תוך התוכנית יוכל להבין שמדובר בתוכנית סקסיסטית, סטריאוטיפית, מניפולטיבית מאוד, שמשקפת התנהלות רכילותית במובן הכי נמוך, עולם של מנצחים ולוזרים, לעג, נוסחאות היחסים בין הדמויות הם פשטניות, כרוכים בתועלתיות ומניפולטיביות נפשית.

אנחנו המבוגרים שיש לנו כבר איזשהו קנה מידה בחיים, יש לנו יכולת שיפוט שעומדת לרשותנו עם ראייה מה טוב ורע, גם מי שמכור לתוכנית ונהנה ממנה וגם מי שדוחה ומשתעמם ממנה, אנחנו: מבוגרים! אנחנו כבר יכולים לצפות בתוכנית זו או אחרת, גרועה ככל שתהיה, עם מידה של יכולת לביקורת ואירוניה. אנחנו הגדולים צופים בתוכנית כזו עם מידה של מרחק, עם הטעם המגובש שלנו לדברים, התוכנית לא תעשה שמות בלבנו שפועם פחות או יותר ארבעים שנה.

אבל בלבם הרך של הילדים, התוכנית נטבעת ומעצבת בגסות רבה הלכי רוח, משאירה רשמים עמוקים בנפשם, ומעתיקה לתוכם את המחשבות ו"חוכמת החיים" של הדמויות. הרבה "לקחי חיים" ותובנות ילדים "שותים" ולומדים מתוכניות טלוויזיה. בכתה ג' אין עדיין שום מסננת מהעולם. המבוגרים סביבם הם המסננת שלהם, דרך הברירות שאנחנו מותירים ומתירים לילדים. אנחנו עדיין מחליטים מה ראוי ומה לא ראוי. מה טוב ומה רע. הילדים עוד לא יודעים. מידת הרצון של ילד בדבר או ההנאה שלו מעשייה מסוימת: "זה טוב עבורו", "הוא נהנה מזה", "הוא אוהב את זה", לא קנה מידה שזה אכן בריא ומתאים לו.

"הישרדות" היא רק כדוגמא להרהורים על צפייה של ילדים בסדרות, כדאי להתעורר ולהבין שעבור הילדים בשלב כל כך צעיר, כל המתרחש בתוכנית- נספג כמו מים ומזון, דוגמא איך צריכים או יכולים דברים להיות. הם לומדים עמדות חיים מדמויות מניפולטיביות שנפשית לא היינו רוצים שיהוו עבור הילדים דוגמא (לפחות אני לא הייתי רוצה).

לילדים בכתה ג' עוד אין יכולת לשפוט, הסימפטיה והאנטיפטיה שנתבעות באינטנסיביות כל הזמן מהצופים בתוכנית הזו (ואחרות שדומות לה) הם כוחות שמצויים ברשותו של האדם רק עם הבשלת הגוף האסטרלי (לקראת כתה ז' ח') לא מצויים עדיין ככוחות זמינים בכתה ג' ותובעים מהילדים לחוות ולהנכיח אותם טרם עת – זה נחווה נפשית ככאוס. הסימפטיה והאנטיפטיה טרם עת מביאות את הילד להשתמש בהן בחיים באופן מוגזם ולא נכון וכדרך "לשפוט" להחליט החלטות.....

אמנם עודכנתי שנשארו "רק" עוד שני פרקים, אבל בתור עומדות אחריי הסדרה הזו, אם לא "הישרדות 2", גם סדרות אחרות. המכתב הזה רלוונטי כמובן גם לטלנובלות הישראליות, שמספקות בשפע עולם סטריאוטיפי ומעוות עבור ילדים שבונים את תשתית המושגים שלהם ולומדים את דרכי העולם, כדאי קודם כמה שאפשר לבסס את קנה המידה הקלאסי לפני שנחשפים לקיצוני ולביזארי המצוי כמהות בכל התוכניות הללו. ....עשייה אלימה של הדמויות, תכנים ומושגים של בינו ובינה יוצאי דופן, נקמות, תחמנות, השפלות נפשיות....אני מזכירה לכם שהן לא הופקו עבור קהל ילדים – הן מיועדות למבוגרים. (למרות שגם תוכניות נוער היום הרבה פעמים הם דוגמיות קטנות של צופן סדרות המבוגרים)

היינו רוצים בהתנהלות בריאה של הילדים בינם לבין עצמם, התנהלות שמשקפת התמודדויות וקונפליקטים שמתאימים לעולם ילדים, היינו רוצים לראות בריאות נפשית ומוסרית וגם רגישות סוציאלית בכתה ביחידים וגם כמאפיין של קבוצה. הייתי, גם אתם, רוצים להצליח להשפיע ולעצב אמות מידה מסוימות בחברת הכתה בלי שהציניות והאירוניה דורסות וכובשות מה שמתחיל לנבוט. יש בכתה ציניות של מבוגרים ומעין התבגרות טרם-עת של לא מעט ילדים. אני מקווה שזה לא אלמנט שילך ויתחזק.... האחראיות והחלק שלכם הורים יקרים גדולה מאוד. מה שהילדים סופגים רואים, שומעים ומשחקים מ- 13:00 והלאה...הוא באחראיות שלכם ובגבולות שאתם מציבים להם. בתרבות כללית שחושפת בפני הילדים ומתירה להם התנסויות ומראות שגדולות עליהם בכמה מידות, במילא האתגר לא פשוט לעמוד מול הילדים המתמקחים אתנו כשקובעים מה לא ראוי עבורם. בכתה ג' (גם בכתה ד' שמעבר לפינה) זה חשוב להתעקש ולבחור, להיות עדיין מסננת בין העולם והילד, זה עדיין מאוד רלוונטי ותפקיד של ההורים לראות ולהחליט - מה כן, מה לא וכמה. כוחה של המילה "לא" וקבלת הסמכות בכיתות הגבוהות תהיה יותר קשה אם בכתה ג' לא נצליח לעמוד מול הילדים כשאנחנו מוותרים ומעגלים פינות.

הנזקים של כל מה שנחשב הולם בתרבות הכללית את עולם הילדים, וכל מה שנחשב ראוי ומעוצב עבור הילדים אף פעם לא היה דיון ציבורי פופולארי. אבל אנחנו כן יכולים להתבונן על זה בזכוכית מגדלת- מה קורה מול טלויזיה, מול משחקי מחשב ולפחות להבין לעומק.... אולי אחרי שנשמע את ההרצאה של ד"ר מוטי לוי על נושא המדיה נוכל להמשיך במפגש הורים בנושא.

ביום שישי בלילה אני מתוודה בפניכם שנזכרתי ושחזרתי את שיחת הילדים בכתה, את הלכי ההיגיון שלהם ממה שהם קלטו, ההצמדות שלהם לדמות זו או אחרת, המסקנות שלהם....והחוויה האישית שלי שאני אוכלת סנדויץ' מול ילדים בכתה ה' ולא ג'. ....התקשיתי מאוד להירדם.....

שלומית .