תוכנית הלימודים בחינוך ולדורף
מבוא | אדם ואדמה | אמנות הדיבור | אוריתמיה | אמנות – ציור | אמנות – רישום, גרפיקה | גאוגרפיה | היסטוריה | חשבון ומתמטיקה | כימיה | מדעי החיים | מוזיקה | מלאכות יד | עברית ולשון | פיזיקה | תנ"ך
מוזיקה
מבוא
המוזיקה, כמו שאר האומנויות, הנה חלק בלתי נפרד ממתודות ההוראה בבית ספר ולדורף. לאומנות ולמוזיקה בפרט יש תפקיד כפול. מצד אחד המוזיקה משמשת להעשרת תהליכי הלמידה על ידי הוספת שירה ומוזיקה כלית כמעט לכל תכני הלימוד ולהפיכת החוויה הלימודית למוזיקלית ככל האפשר. כך לדוגמא נפתח כל יום לימודים בכיתות היסוד של בית ספר ולדורף בשירה, נגינה ותנועה מוזיקלית; שירים קטנים ומנגינות שונות משמשים בכיתות הצעירות למעברים בין חלקי השיעור השונים ולהחייאת חווית הלימוד; משחקים רבים חדורים בשירה ומוזיקה וכיו"ב. מצד שני לומדים התלמידים את יסודות המוזיקה בצורה מתודית ומשמעותית החל מכיתה א' במסגרת תוכנית לימוד מתוכננת וקבועה. התלמידים עוברים שיעורי שירה בסגנונות שונים, לומדים כולם לנגן בחלילית, ואחר כך, מכיתות מאוחרות יותר מעודדים אותם (ואת הוריהם) לנגן בכלי נגינה נוסף. לאחר שרוב ילדי הכיתה שולטים פחות או יותר בכלי נגינה אישי מקדישים שיעורים שבועיים לתזמורת כיתתית, בה כל ילד מוצא את מקומו בכלי נגינה זה או אחר. תפקיד חשוב יש גם למקהלת בית הספר, הן ביסודי והן בתיכון, באירועים, חגים, התכנסויות ובקונצרטים לקהילה. כמו כן, כבר בבית הספר היסודי נלמדים יסודות תיאורטיים של המוזיקה.
כבר בתחילת המאה ה- 20 ראה שטיינר בהוראת המוזיקה לכל ילדי הכיתה, גם לאלו שהנם כביכול לא מוכשרים לתחום, ערך חינוכי שהנו חיוני לכל ילד וילד: להרחיק את הילדים שהנם כביכול לא מוזיקליים מחינוך מוזיקלי ולהעניק אותו אך ורק לילדים "המוכשרים" מוזיקלית הינו דבר מוטעה מהבסיס. הילדים שהנם כביכול לא מוזיקליים חייבים להיות בכל עשייה מוזיקלית… גם הילדים שהנם כביכול לא מוזיקליים חייבים לקבל חינוך מוזיקלי ולפתח רגישות לתחום… לכל ילד יש כישרון מוזיקלי, צריך רק ללכת מספיק עמוק, ואז, בגישה אוהבת, כל ילד יכול לפתח כישרון זה.[1]
לאור עקרון זה, שכל ילד הינו בבסיסו מוזיקלי ולכן יכול וצריך לפתח את כישרונותיו בתחום, מהווה החינוך המוזיקלי תחום למידה חשוב במערכת הלימוד של בית ספר ולדורף, לכל הכיתה ועל כל תלמידיה, וזאת לאורך כל שנות הלימוד, מכיתה א' ועד כיתה י"ב.
עקרונות ההוראה של תחום המוזיקה בבית ספר ולדורף נובעים מהפסיכולוגיה ההתפתחותית של שטיינר. הנחת היסוד של ההוראה בבית ספר ולדורף היא שהילד עובר התפתחות משמעותית משנה לשנה ויש להתאים את תוכניות הלימוד ואת מתודות ההוראה להתפתחות זו. אחת ממשימות המורים בבית ספר ולדורף היא להתבונן בצורה משותפת, בישיבות מורים ובפורומים אחרים, בתלמיד זה או אחר, בקבוצות חברתיות בתוך הכיתה ובכיתה עצמה ובצרכיה ולנסות "לקלוע" לדרישות המוזיקליות שעולות מהכיתה עצמה. מכאן שתוכנית הלימודים לתחום המוזיקה אינה קבועה ושרירותית, אלא גמישה ותלויה רבות בילדי הכיתה, במחנך, במורה למוזיקה ובתרבות המקומית שעוטפת את בית הספר ואת ילדיו. יחד עם זאת ניתן לשרטט תוכנית לימודים כללית ללימודי המוזיקה, תוכנית שיוצאת מתוך הבנת התפתחות הילד כפי שעוצבה על ידי שטיינר ועל ידי ממשיכיו.
מוזיקה בבית הספר היסודי
כיתה א'
דגש על אווירה מוזיקלית חלומית, שירה של שירים פנטטוניים בסולם פנטטוני סיני (רה מי סול לה סי …) שהוא "מעגלי" באופיו, ללא נקודת כובד, ונותן תחושת תנועה לא ארצית. השירים יכולים להיות ללא משקל, פתוחים, או עם משקלים מעורבים לא נוקשים, או במשקל משולש של 3/4, 6/8, 9/8 וכדומה. משקלים אלה מאפשרים, בדומה למלודיה הפנטטונית, תחושת תנועה, זרימה ועדיין חוסר כובד.
השירה מלווה את כל השיעורים וכמובן את שיעורי המוזיקה. שירה פנטטונית זו של שירים פשוטים בקול אחד מהווה גם את הבסיס ללימוד של שירים פשוטים על החלילית. מתודת ההוראה של הנגינה בחלילית בכיתות הנמוכות יוצאת מתוך שירת השיר, הקשבה לו ואחר-כך נגינה בעל פה שלו בחלילית. (בבתי ספר ולדורף רבים מקבלית הילדים בכיתות א', ב' חליליות פנטטוניות שיש בהן את הצלילים: רה, מי, סול, לה סי, רה, מי. חליליות אלו מתחלפות לחליליות דיאטוניות בכיתה ג'.)
כיתה ב'
המשך עם שירה פנטטונית כאמור לגבי כיתה א', עם שירים מורכבים יותר ועם הוספה הדרגתית של משקלים מרובעים. המשך לימוד החלילית, עדיין בעל פה ומתוך שמיעה ושירה. הרחבת הנגינה בחלילית גם לאלתור בתוך מסגרת המלודיה הפנטטונית. במקביל עבודה משחקית על הקשבה ועל תרגילי קצב שונים במחיאות כף, רקיעות, הליכה, קפיצה, כלי הקשה וכיו"ב.
כיתה ג'
מעבר לשירים מודאליים: שירי עם ישראליים, איריים וכדומה. המנגינות המודאליות מהוות מעבר בין האווירה הפנטטונית החלומית, לזו הדיאטונית של המז'ור והמינור. שלא כמו במלודיה הפנטטונית יש בה כבר ליניאריות והתכוונות אל נקודת כובד, אך עדיין לא מגובשת.
בכיתה זו נעשה המעבר ללימוד התווים (עד עתה הנגינה הייתה רק בעל פה ומתוך השירה וחיקוי המורה), זאת על סמך שירים פשוטים בנגינה בחלילית לאור האמור לעיל. התווים נלמדים בצורה תמונתית, לדוגמא: מספרים לילדים סיפור על ציפורים שעומדות על חוטי חשמל או על ענפי עץ בשלכת, ואחר-כך מציירים ילדי הכיתה תמונה זו של הציפורים על ענפי העץ. מתוך התמונה, בהתאם לצלילים גבוהים ונמוכים, הופכים את הציפורים, בתהליך איטי שכולל חיקוי התנועה הדמיונית בתנועות ידיים, משחקים, אלתור והעמקת החוויה, לצורות המופשטות של התווים על גבי החמשה. הילדים כותבים מנגינות קטנות ומעטרים אותן, כשהדגש הוא על הכתיבה. אחרי שעמלו עליה, הם קוראים לראשונה (מנגנים מקריאה) את המנגינה שהם עצמם כתבו.
כיתה ד'
בכיתה ד' מגיעים לסולם הדיאטוני, כמעין תהליך של התגשמות מהחלום אל המציאות הארצית. מבחינת הפסיכולוגיה של שטיינר המעבר מגיל תשע לעשר (השנה העשירית) מהווה מעבר התפתחותי משמעותי ביותר. בשנה זו עובר הילד תהליך של התגשמות והתרחקות מהעולם הטבעי שעטף אותו עד שלב זה. התגשמות זו יכולה להיות מלווה בפחדים, בבדידות ובהתרחקות מהאנשים הקרובים אותם אהב והעריץ הילד עד עתה ללא כל תודעה. הוא עובר תהליך של עצמאות והתחזקות פנימית, אך גם של ניכור והתרחקות מעולם הילדות. מעבר פסיכולוגי, שלפי הגותו של שטיינר צריך ליווי ותשומת לב מיוחדת וכן התייחסות בכל תחומי הלימוד שעובר הילד בשנה זו. אלמנטים רבים בתוכנית הלימודים של חינוך ולדורף, כמו גם בתחום המוזיקה, קשורים למעבר פסיכולוגי זה. במוזיקה מהווה המעבר לעולם הדיאטוני שיקוף לתהליך המתואר.
בכיתה ד' יש המשך לימוד החלילית ונגינה של יצירות מורכבות יותר, בעיקר מרפרטואר המוזיקה הדיאטונית: הקלאסי, הישראלי ושירי עמים, בתזמורת חליליות כיתתית. לימוד התווים מתפתח ומתרחב, ולצד המשך כתיבה של מנגינות – דגש על קריאה רבה מהדף, גם ללא הכתיבה.
גם השירה עוברת למסגרת הדיאטונית, בעיקר של הסולם המז'ורי "המאיר". הסולם הדיאטוני, בעל המבנה הלינארי והטוניקה המהווה בסיס, משקף חיבור עם התודעה הארצית המתעוררת של הילד בגיל זה. בכיתה ד' מתחילים עם שירה ונגינה של קנונים. שירת הקנונים מאפשרת עבודה בעלת משמעות על המישור החברתי וההקשבה ההדדית. זה השלב הראשון של שירה מורכבת, ובו הילדים עדיין שרים את אותה מנגינה, אך בהפרשי זמן שונים, וצריכים להכיל את השונות תוך כדי השירה. זוהי תחילתה של חווית ההרמוניה: השונות בקולות (עדיין שונות של ציר הזמן) יוצרת עולם צלילי חדש, מורכב. מתחילים עם קנונים מעגליים ((rounds– כשהקול השני נכנס רק אחרי שהקול השני סיים משפט מוזיקלי שלם. ההתחלה היא עם קנונים בשני קולות, בעיקר מז'וריים, ואחר-כך עוברים בהדרגה לקנונים בעלי שלושה ואף ארבעה קולות. המשך שירה ונגינה בחליליות בקבוצות של כמה תלמידים ועם שילוב של שירה ונגינת סולו יחד עם שירה ונגינה של כל הכיתה. המשך משחקים להעמקת ההקשבה והפנמת האלמנטים המוסיקליים השונים.
כיתה ה'
עדיין דגש על החומר המוסיקלי המז'ורי. בנוסף לשירה של קנונים יותר מורכבים (גם קנונים שאינם מעגליים, כשהקול השני נכנס תוך כדי המשפט המוסיקלי של הקול הראשון, וכן קנונים עם שלושה קולות ויותר) מתחילים בשירה בקולות שונים. השירה בקולות שונים דורשת מהילדים לשיר מנגינות שונות בקבוצות נפרדות והאתגר הוא להכיל את המנגינות האחרות, דבר שמרחיב ומעמיק את חוויית ההרמוניה של הילדים. השירה בקולות משמעותית גם לחוויה החברתית של הילדים. אלה מתרגלים בצורה יום יומית הקשבה, תשומת לב ויצירה משותפת עם חבריהם דרך השירה והנגינה בחלילית של שירים בעלי כמה קולות. השירה היא כיתתית אבל יחד עם זה גם בקבוצות, בזוגות ובסולו של חלקים מהשיר.
המשך של לימוד החלילית והרחבת הרפרטואר בדומה לרפרטואר השירה. בכיתה ה' נוסף שיעור תזמורת למערכת כאשר כל הכיתה הופכת לתזמורת. הילדים שהגיעו לרמה הנדרשת בכליהם האישיים מביאים אותם לבית הספר, ואלה שאינם מנגנים בכלי אישי מחללים בחלילית או תומכים בכלי הקשה. התזמורת מנגנת מהרפרטואר הקלאסי והעממי. בבית ספר ולדורף מעודדים את ההורים והילדים לנגן מגיל צעיר בכלי נגינה אישי, לעיתים שיעורי הנגינה מתקיימים בבית הספר עצמו לאחר שעות הלימודים. התזמורת הכיתתית תומכת בנגינה האישית ויוצרת חוויה מוזיקלית עשירה וחברתית.
התחלה של לימוד התאוריה של המוזיקה. מלימוד מוזיקלי שכולו עשייה עוברים ללימוד תיאורטי שפונה למודעות ולחשיבה. גיל 11 הוא הגיל בו מתחילה, לאור הפסיכולוגיה של שטיינר אבל גם לאור תורות אחרות של פסיכולוגיה התפתחותית, החשיבה המופשטת של הנער והנערה. לימוד תיאוריה של המוזיקה קשור לשלב זה בהתפתחות הילד. ההתחלה נעשית עם לימוד המרווחים והעמקה באיכויותיהם השונות, המשקלים ואיכויותיהם ומקצבים ומבנים מוזיקליים פשוטים (צורת שיר לדוגמא). כמו-כן יש לימוד של הסולמות והקשרים ביניהם, כתיבתם ואלתור מודולציות פשוטותץ
הערה: לימוד התיאוריה כפי שמוצג פה כתוב אומנם בספרי הקוריקולום של חינוך ולדורף, אלא שבפועל מעטים בתי הספר שאכן מלמדים בצורה זו את הפן התיאורטי של המוזיקה. רוב בתי הספר מסתפקים בעשייה המוזיקלית ובלימוד מעמיק של תווים, והתיאוריה של המוזיקה נלמדת רק בשנות התיכון.
כיתה ו'
בכל התחומים המצוינים לעיל יש המשך בכיתה ו': שירה, נגינה ותזמורת וכן המשך לימוד תיאוריה של המוזיקה. בכיתה זו ניתן מקום משמעותי לחומר מוסיקלי בסולמות המינוריים. הנערות והנערים בגיל זה, עם ראשית גיל ההתבגרות, יכולים לראשונה לחוות בצורה יותר מלאה את הנפשיות המתעוררת שלהם עצמם ושל חבריהם. הסולם המינורי מביא לידי ביטוי חוויה יותר פנימית, תחושות ורגשות. בנפש המתבגרים כעת יש מעבר בין פנים לחוץ, תנועה בין קטבים, דיאלוג ביניהם ואלמנט יותר דרמתי. המעבר בין חומר מוסיקלי מז'ורי ומינורי מביא איכויות אלו לידי ביטוי.
האלמנט הדרמתי המתעורר בנפש המתבגרים הצעירים מקבל בגיל זה מענה מוסיקלי בעבודה על אופרה או על מחזמר, והעמדתם בפני קהל בית הספר וההורים. הם חוקרים, תוך כדי התנסות (עדינה עדיין), את התנועה הרגשית של הדמויות בין קטבים, את העימות והדרמה (לדוגמא: קטעים מחליל הקסם של מוצרט, אוץ-לי-גוץ-לי של שלונסקי). הם עובדים על השירה, על הנגינה התזמורתית או בהרכבים, על הדרמה וכן על התפאורה ויצירת אביזרי הבמה השונים. ההכנות לפרויקט זה מתחילות בדרך-כלל בתחילת השנה, הוא מתורגל ונלמד בשיעורים שבועיים ולפני המופע עצמו מתרכזים הילדים בחזרות, כשבועיים שלושה רק בפרויקט עצמו.
תיאוריה של המוזיקה: הרחבה של לימוד צורות מוזיקליות, וכן התחלה של תורת הכלים: כלי מיתר, כלי נשיפה וכלי הקשה; הכרת הסולמות המקבילים (זוגות המז'ור והמינור והתנועה ביניהם), טרנספוזיציה של מנגינות, אלתור של מנגינות קטנות וכתיבתן.
כיתות ז' + ח'
שירה של שירים יותר מורכבים בשניים, שלושה ויותר קולות מרפרטואר מגוון: קלאסי, עממי, שירים ישראלים, שירה פופולארית בעיבוד לקולות, שירה בליווי כלי ועוד. המשך עם שירת מקהלה ואריות מתוך אופרות שונות. דגש על שירה של יחיד ביחד או אל מול הכיתה כולה. דגש נוסף הוא על חומר מוסיקלי שיש בו הלך נפש של דתיות או "שאיפה אל משהו גבוה ", כמו כורלים של באך, שירת העבדים בנבוקו של ורדי, אלי אלי של חנה סנש, ועוד. הלך נפש כזה בשירים מעורר הזדהות, תקווה, כיוון, בנפש המתבגרת המתחבטת והסוערת.
תיאוריה: תרגילי האזנה ליצירות מוזיקליות שונות והבנת חלקי היצירה ומאפייניה. הקשבה למלחינים שונים ואפיון המוזיקה שיצרו. תחילת לימודי ההרמוניה, הכרה והעמקה בביוגרפיות של מלחינים שונים, אימפרוביזציות בכלים שונים ועבודה על אלתור.
מוזיקה בבית הספר התיכון
הדרך שעוברים התלמידים בשנות התיכון, מכיתה ט' ועד סיום י"ב, מאופיינת בכמה מגמות עיקריות. ראשית עוברים התלמידים את הדרך המוסיקלית ההיסטורית שעברה האנושות המערבית מהברוק, דרך הקלאסיקה, הרומנטיקה, ועד למוזיקה מודרנית והעכשווית. יחד עם התגבשות האינדיבידואליות והעצמאות שמתרחשת בשנים אלה שמה תוכנית הלימודים דגש על אימון ומודעות לפן החברתי, הן בעשיית מוזיקה ובשירה והן בהקשבה ובלימודים תיאורטיים. כפי שהיה הדבר בבית הספר היסודי, כך הוא נכון גם לתקופה זו: החינוך המוזיקלי מתאים ונחוץ לכל תלמידים הכיתה, ללא קשר לכישרונם המוזיקלי ומטרתו הנה חינוך האדם השלם, מטרה שהמוזיקה יכולה לתרום לה רבות, דווקא מתוך העבודה שהיא האומנות בה ההתנתקות מה"חומר" היא הגדולה ביותר.
להלן תובא תוכנית הלימודים לכיתות בית הספר התיכון בקווים כלליים
כיתה ט'
- פיתוח הבנה של סגנון ושל כוחות מעצבים ביצירות מוזיקליות, תוך כדי הכרה של זרמים מוזיקליים שונים בתולדות המוזיקה.
- תיאוריה של המוזיקה: סולמות, מעגל הקווינטות, מרווחים, הרמוניה. הכרת צורות מוזיקליות של קנון, פוגה, סוויטה, קנטטה וכדומה. הקשבה ליצירות ואפיונן יחד עם התחלת ניתוח צורני. המשך עם תרגילי אימפרוביזציה.
- ביקור בקונצרטים ואופרות תוך כדי הכנה בכיתה ועיבוד לאחר ההופעה.
- שירה של יצירות בכמה קולות והרחבת הרפרטואר, למשל שירי עם, שירים פוליטיים וכיו"ב. כמו כן שירה של יצירות בשפות זרות.
- מקהלה של כל תלמידים התיכון שיוצאת להופעות ומתאמנת באורח קבוע.
- תזמורת של תלמידי התיכון המנגנים בכלים אישיים, עבודה קבועה והופעות. כמו-כן במידת האפשר הרכבים יותר קטנים של מוזיקה קלאסית, ג'אז ומוזיקה קלה.
כיתה י'
- עבודה על צורת הסונטה והפוגה. עמידה על חשיבות צורת הסונטה בתקופה הקלאסית, ומציאת קוים משותפים לה ולמבנה האנושי.
- תיאוריה של המוזיקה: עבודה על המבנה של יצירות כמו סונטה, סימפוניה, קונצ'רטו, אופרה ודרכם על תורת הצורות במוזיקה.
- ביקור בקונצרטים ואופרות תוך כדי הכנה בכיתה ועיבוד לאחר ההופעה.
- עבודה על פיתוח קול והמשך שירה של יצירות שונות, למשל אריות מאופרות, שירים אומנותיים, שירים ממחזות זמר ושירה א-קפלה.
- מקהלה של כל תלמידים התיכון, הרכבים ותזמורת של התלמידים המנגנים בכלים אישיים, עבודה קבועה והופעות כפי שצוין בכיתה ט'.
כיתה י"א
- עבודה על המעבר מהקלאסיקה לרומנטיקה, הקשבה ליצירות רומנטיות, זיהוי הצורות השונות וכתיבה של יצירות קטנות על-ידי התלמידים עצמם. העמקה בשינוי המוזיקלי שחל במאה ה- 19 והמעבר ליצירות בעלות גוון יותר אישי וגם כאלו בעלות כיוון לאומי.
- תיאוריה של המוזיקה: לימוד של תולדות המוזיקה מהזמן הקדום ועד למאה ה- 20. עבודה עם מוזיקה כרומטית בצורות פשוטות. הקשבה ועיבוד של יצירות חשובות מכל תקופה, עדיין עם דגש על יצירות רומנטיות. עבודה על הצורות של המוזיקה הרומנטית.
- בשירה עבודה על פיתוח קול ושירת סולו (בבתי ספר ולדורף קיים מנהג לקיים בסיום כיתה י"א קונצרט של הכיתה, בו, בין השאר, שר כל תלמיד יצירת סולו לפי בחירתו). שירה משותפת של יצירות מהתקופה הרומנטית בעיקר, אבל גם מתקופות מאוחרות יותר.
- מקהלה של כל תלמידים התיכון שיוצאת להופעות ומתאמנת באורח קבוע.
- תזמורת והרכבים של התלמידים המנגנים, עבודה קבועה והופעות.
כיתה י"ב
- עבודה על המוזיקה של המאה ה- 20, התלמידים יכולים להגיע לכך שיזהו ויתארו תופעות מוזיקליות של מאה זו. פיתוח עניין בניסיונות המוזיקליים של המאה ה – 20 וניסיון להבין את המאמץ והחיפוש שעמד אחריהם. השאלה של המוזיקה העכשווית צריכה לעלות לדיון. התייחסות לכיוונים חדשים של מוזיקה אלקטרונית וכדומה.
- תיאוריה של המוזיקה: עבודה על המוזיקה של המאה ה- 20. המשך עבודה על תורת ההרמוניה והמשך לא-טונאליות וסולם 12 הטונים של שנברג. יצירות חשובות של המאה ה – 20 ועבודה עליהן מבחינות שונות. הקשר בין מוזיקה לטכניקה.
- שירה, מקהלה ותזמורת המשך וסיכום של כל הנעשה עד כה.