תוכנית הלימודים בחינוך ולדורף

מבוא | אדם ואדמה | אמנות הדיבור | אוריתמיה | אמנות – ציור | אמנות – רישום, גרפיקה | גאוגרפיה | היסטוריה | חשבון ומתמטיקה | כימיה | מדעי החיים | מוזיקה | מלאכות יד | עברית ולשון | פיזיקה | תנ"ך

היסטוריה

מבוא

היסטוריה מספרת סיפור, סיפור של כל אחת ואחד מאתנו. זהו סיפור על המקום ממנו באנו, קורותינו, מעשינו וכיצד הגענו עד הלום. לימודי ההיסטוריה יכולים וצריכים לעורר שאלות עמוקות על טבע האדם, דרכו ומטרותיו. אפשר לראות את האנושות ומסעה לאורך השנים כעין ביוגרפיה אנושית אחת, של אדם-אנושות ואז אנו מהווים חלק ממסע זה. מה שקרה לאנשים מהעבר אינו מופרד ממני, אלא מהווה חלק מאישיותי. אבני הבניין לזהותי הנוכחית קשורים קשר עמוק למהלך ההיסטורי. מכאן שהתעמקות באירועי העבר מלמדת אותי על עצמי ויכולה להוות חלק חשוב ממסעי האישי לקראת זהות מגובשת ואינטגרטיבית. במובן זה אמר גטה: "מי שאינו יודע 3000 שנות היסטוריה אינו אדם במלא מובן המילה".

לשם כך נחוץ שלימודי ההיסטוריה יהיו קשורים למסע ההתפתחות של כל ילדה וילד. לימוד מופשט של מאורעות ותהליכים היסטוריים לא יחדור לעומקים הדרושים ולא יגרום לילדים לחוות הזדהות, קרבה וקשר לגיבורי ההיסטוריה ולמהלכה. התחום הרגשי חשוב לעין ערוך בתחום זה. השאלה כיצד הילדים מרגישים, חשים, וחיים את המאורעות ההיסטוריים, את מהלכי בני התקופה, את הניסיונות והקשיים, ההצלחות, השיאים והתהומות אליהם הגיע האדם בתקופות השונות חשובה ביותר. רגשות של התפעלות, התרוממות רוח, התלהבות, תשוקה וגם של דחייה, אכזבה, מיאוס ואנטיפטיה חשובים ביותר. הם הבסיס עליו יחיו מאורעות וגיבורי העבר בנפש, עליו יבנו הזיכרונות ועליו ינבטו המחשבות וההקשרים בגילאים מבוגרים יותר.

תוכנית הלימודים של בית ספר ולדורף בהיסטוריה עוקבת אחר התפתחות הילד ועושה את הניסיון להביא לילדים גם את התוכן העיוני המתאים לגילם ולבשלותם וגם את מתודות הלימוד והאמצעים הלימודיים המתאימים ביותר. במובן זה היא בעצמה מהווה מסלול של התפתחות וצמיחה: מסיפורים, מיתוסים ומעשיות, אל תיאורים מלאי חיים ורגש ושוב אל הקשרים מחשבתיים, רעיונות מופשטים והבנות בוגרות.

מעבר למוטיב ההתפתחותי, עקרון חינוכי חשוב נוסף, המשותף כמובן גם לתחומי ידע נוספים, הוא שילוב של עשייה ופעולה, הן במישור הגופני והן במישור הנפשי בתהליכי הלימוד. מה שעושים נלמד לעומק, נחווה בגוף וממשיך להדהד לאורך שנים. הלימוד העיוני וכל מה שקשור להבנות, המשגות, הקשרים ותהליכי חשיבה חשוב, אך אינו יכול להיות מנותק ממישורים רגשיים, מפעילות גופנית ומהחיים האישיים של כל ילדה וילד. האמנות מהווה אמצעי מצוין בכל תחום לימודי וגם בתחום ההיסטוריה. באמצעות ציור, רישום, פיסול, דקלום, שירה, מוזיקה ודרמה ניתן להחיות את התקופות ההיסטוריות השונות ואת מאורעות העבר, לחוותם ולהפנימם.

תוכנית הלימודים בהיסטוריה בבתי ספר ולדורף מתחלקת לשלושה חלקים: מהגן ועד לכיתה ד', ה', מכיתות אלו ועד כיתה ח', ט' וכיתות החטיבה העליונה של בית הספר התיכון. חלוקה זו אינה שרירותית ויכולה כמובן להשתנות בהתאם לילדים עמם עובדים, לתחומי העניין של המורים ולתנאיו המיוחדים של בית הספר. יחד עם זה, יש בחלוקה זו משום התחשבות בהתפתחות הילד וצרכיו במישורים שונים.

היסטוריה: מהגן ועד כיתה ה'

בגילאים אלו עדיין אין לרוב הילדים יכולת של חשיבה היסטורית, של הבנת רצפי זמן ושל הקשרים בין עבר והווה. יחד עם זה דווקא בתקופה התפתחותית זו רגישים הילדים לסיפורים, לחוויות רגש ולתמונות. אי לכך חשוב לספר ולתאר את העבר ולחוות אותו באופנים החיים והעמוקים ביותר. מה שמתחיל ב"כשאמא היתה קטנה כמוך וגרה בקיבוץ", נמשך בסיפורי חגים ומועדים, בסיפורי מקום בטיולים ובסיפורים מהמורשת המשפחתית או של העדה והעם, כל אלו מהווים תשתית לחשיבה והבנה היסטורית. הסדר והרצף אינם חשובים וכך גם ההקשרים והסיבות והתוצאות, החוויה הסיפורית עומדת במרכז והקשר הרגשי של הילדים למסופר. סביב אירועים, חגים, ימי זיכרון ונושאים אחרים בתוכנית הלימודים יש מקום לסיפורים ותיאורים היסטוריים ואלה חשובים ביותר. התמונות הפנימיות והחוויות הקשורות אליהן יהוו את חומר החיים עליו יבנו לימודי ההיסטוריה בהמשך.

התכנים ההיסטוריים אם כן אינם עומדים בפני עצמם, אלא מסופרים בצורה חייה וחווייתית מתוך ובמשולב עם תכנים אחרים. כך יכול כל חג, מועד ונושא לימודי להפוך ולהיות תמונה היסטורית רבת עוצמה. מספר דוגמאות: חג חנוכה  – ימי בית שני; חג פורים – ממלכת פרס; חג שבועות – ממלכת ישראל ומנהגי החקלאות הקדומה; לימוד כתיבה וקריאה – תולדות הכתב הקדום: מציורים לאותיות; לימוד קריאת השעון – תולדות קריאת הזמן ועוד ועוד. למעשה כל נושא לימודי מביא עמו רקע היסטורי רב שרצוי להחיותו בסיפורים, תמונות ופעילות אמנותית ומעשית.

נושא מיוחד וחשוב בהקשר זה הוא סיפורי המיתולוגיה. אלו מביאים את מערך הנפש הקדומה של האנושות בצורה של סיפורים עזים, צבעוניים ומלאי הרפתקאות. תמונות המיתולוגיה מספרים את סיפורו של כל אחד מאתנו. אני עצמי מתגבר על המשימה יחד עם הרקולס, גונב את האש עם פרומוטאוס ויוצא מן המבוך עם תזאוס. בכך הם מהווים הכנה מצוינת ללימודי ההיסטוריה. למעשה הם מתארים בדיוק את מה שיתארו הסיפורים ההיסטוריים – מסעו של האדם לעצמאות, ריבונות ואוטונומיה – רק בשפה של תמונות וחוויות נפש. מכאן חשיבותם של סיפורי המיתולוגיה בכיתות ד', ה'. חשוב לעבוד עם תמונות אלו ברצינות הראויה, לתת להם מקום וזמן, להחיותם בדרכים אמנותיות מגוונות ולקרבם במידת האפשר לנפשות הילדים.

היסטוריה: מכיתה ה' ועד כיתה ח'

את לימודי ההיסטוריה המסודרים והשיטתיים מקובל להתחיל בבית ספר ולדורף בכיתה ה'. בשנה זו נהיים הילדים בני 11 ובכך מתחילים את שנתם ה – 12. המעבר מילדות לנערות משפיע על הלך הנפש של כל ילדה וילד, על אווירת הלימודים בכיתה ומעלה על פני השטח יכולות לימודיות חדשות (או מחזק מאד יכולות שקודם רק הנצו). בין השאר מדובר על חשיבה מושגית ויותר מופשטת, על יכולת העמקה ועל התחלה של הבנת רצפי זמן ויחסי סיבה ותוצאה. מה שקודם היה סיפורים מקריים ללא סדר ושיטה הופך עכשיו להיות חומר לימודי מסודר שעשוי לתת תמיכה במסע ההתפתחותי של הילדים. נזכיר שוב שמסע ההתפתחות של האנושות משמש מעין מראה לנערה ולנער המתבגרים אודות נפשם הם. קורות העיתים יכולות לתמוך, לחזק ולהעמיק את כוחות הנפש.

נדגיש שוב את החוויה הנפשית והגופנית כחלק מהותי מתהליכי הלימוד. תהליך לימודי משמעותי בגלאים הללו יכול לעבור דרך מעשה או פעילות הקשורה לתוכן הנלמד ולהחוות ברגש באמצעות מגוון רחב של אמנויות. אין לראות לדוגמא לימוד על תקופת יוון הקלאסית ללא דקלום של שירים יוניים עתיקים במקצב ההקסמטר, תרגול של חמשת סוגי הספורט היווני, ציור של רישומי כדים יווניים, פיסול וכיור של אמנות יוונית קדומה, שירה של מוזיקה יוונית וכיו"ב. מה שנעשה בידיים ונחווה בלב אינו נשכח וממשיך לחיות בנפש ככוחות חיים למשך שנים רבות.

כיתה ה'

תוכנית הלימודים עוקבת אחר מסעה של האנושות משחר קיומה ועד לתרבות יוון הקלאסית. בעוד שבשנים עברו חשוב היה להתעמק במיתולוגיות וסיפורי עם – ועדיין חשוב לעשות זאת בשיעורים או בתקופות אחרות גם בכיתות ה', ו' – בתקופות היסטוריה מדובר על היסטוריה: מאורעות ומעשי אישים שיש עליהם עדויות: ממצאים ארכיאולוגיים, כתבי יד עתיקים, מטבעות עתיקים וכדומה. חשוב שהילדים יבחינו בהבדל: כעת לומדים על מה שקרה באמת ואפשר אפילו להוכיח זאת בדרכים שונות (ורצוי לספר על דרכים אלו). חשוב שהילדים יחוו – כמובן דרך סיפורים ותיאורים מלאי חיים – שכעת הם לומדים את מה שקרה ולא "רק סיפורים".

יש מורים שעוקבים אחר תקופות התרבות שמציג שטיינר בראייה ההיסטורית שנובעת מכתבים אנתרופוסופיים: תרבות הודו הקדומה, תרבות פרס, תרבות מצריים הקדומה והתיכונה ,תרבות יוון וההלניזם. אפשר כמובן לבחור נתיב זה אבל אין זו חובה. הדגש צריך להיות על התפתחות האנושות לקראת תרבות: טכנולוגיה, אמנות, פילוסופיה, שיטות משטר וכיו"ב. כיצד התפתחה עבודת האדמה? ביות החיות? האמנות והאומנויות? תרבות החיים? מנהגי האמונה והפולחן? ארגון החברה? דרכי המסחר והכלכלה? הילדים צריכים להרגיש שהתרבויות השונות מתפתחות זו מזו, מושפעות זו מזו וישנו קו של התקדמות, בנייה וצמיחה (אין זה אומר שתרבות מתקדמת יותר בזמן היא גם נאורה יותר או טובה יותר בהכרח).

קו התפתחות נוסף שאפשר לבחור בו, והוא נאמן יותר למדע ההיסטוריה, הוא התחלה בתרבות השומרית והבבלית הקדומה, התרבות המצרית הקדומה, תרבות יוון, אלכסנדר הגדול והתרבות ההלניסטית. לאחרונה חשיבות גדולה במיוחד באזורנו והיא קשורה ישירות לתולדות עמנו.

מבחינה מתודית רצוי מאד לשלב לכל אורך התקופה כמה שיותר פעילות מעשית (לכתוב על גללי גבס בכתב יתדות בבלי ולעשות מהגליל חותמת, לעשות נייר מגומא, לבנות מקדש יווני מקרטון או חמר, לצייר ולפסל את ציורי ופסלי התקופה, לצייר במחברות תקופה מאמנות התקופה ועוד).

כיתה ו'

בשנתם ה- 13 נכנסים רוב ילדי הכיתה לגיל ההתבגרות בצורה אישית מאד ויחד עם זאת ניתן לתאר מספר מאפיינים משותפים: צמיחה גופנית מואצת, התבגרות מינית, חוסר איזון במישורים רבים, ריחוק, ציניות ואנטיפתיה, לידת יכולות של חשיבה מופשטת והבנה של חוקים. בכיתות רבות אנו עדים לבעיות משמעת ניכרות ולקושי להתרכז בתהליכי לימוד מעמיקים. שטיינר המליץ עבור כיתה ו' לעסוק בתרבות הרומית ותקופת ימי הביניים.

תרבות רומא: יסודה, הרפובליקה על מנגנון המשטר שיצרה וחוקיה – שמהווים עד היום בסיס לרבים מחוקינו – נפילתה, עליית הקיסרות, תיאורם של מספר קיסרים ונפילת האימפריה על-ידי השבטים הגרמניים יכולה להוות מעין תשובה לנפש המתבגרת בגיל זה. התרבות הרומית הביאה את פולחן האישיות לשיא (ראה למשל את הפיסול הרומי שיצר אלפי פרוטומות – פסל של ראש וכתפיים, שמתאר בצורה מדויקת את תווי פניו של האציל הרומי) ובמקביל הקנתה למושג החוק מעמד עילאי ויצרה שיטה שלטונית משוכללת מעין כמוה, שיטה המבוססת על איזונים עדינים ומתוחכמים. פולחן האישיות, שהפך בעידן הקיסרות הרומית לגרוטסקי מביא מעין מראה לנערות ולנערים, שרק החלו לפתח את אישיותם, המשקפת את הפנים החיוביים אבל גם השליליים של הפרסונה האנושית. החוקים והכללים נותנים לבני הנוער מעין שלד איתן, אותו הם צריכים דווקא בתקופה כה מעורערת וחסרת איזון.

המוטיבים השונים של תקופת ימי הביניים: הכפר האוטרקי, האמונה החזקה, המשטר הפיאודלי, המאבק עם האמונות התפלות, האבירות, הפילוסופיה הסכולסטית, המאבק בין השלטון הרוחני (כנסיה) לשלטון החילוני (קיסר), כל אלו מהווים גם מעין מראה לשאלות של עיצוב האישיות העצמאית וחיפוש אחר זהות אישית. לעומת התקופה הרומית פה מדובר יותר על נסיגה פנימה ובנייה יותר פנימית של איכויות נפש ורוח לקראת היציאה החוצה במאה ה – 15. חשוב לתאר בצורה חייה את אופי החיים בקהילה, את המבנה החברתי הבלתי ניתן לשינוי ואת עוצמת האמונה בקרב אנשי התקופה.

התקופה הרומית היתה דרמתית ביותר באזורנו והייתה לה השפעה עצומה על תולדות העם היהודי. חשוב להתייחס לכך: ממלכת החשמונאים (אם לא היתה התייחסות בשנה שעברה), הכיבוש הרומי, הורדוס, המרד הגדול וחורבן הבית, מרד בר כוכבא וירידת הישוב היהודי בארץ. סיורים וטיולים באתרים רומיים מתבקשים במקביל לתקופה (קיסריה, בית שאן, ציפורי) והיכרות עם עתיקות וחפירות ארכיאולוגיות. מורים רבים מייחדים תקופה נפרדת ל"יהודה ורומי".

כיתה ז'

בכיתה ז', כאשר הם נכנסים לשנתם ה – 14, נמצאים רוב בני הנוער בתקופה של חוסר האיזון, בלבול ומעין מצב הביניים בין ילדות לנערות עם תנודות קיצוניות בין שני המצבים. איכויות אלו נותנות לשנה זו איכות של אתגר ולעיתים קושי אבל לא פחות של חיפוש, הזדמנות ופתיחת אופקים חדשים. תבניות ישנות נשברות ומשתנות ויש פתח לצורות חדשות בתחומים רבים כמו יחסים חברתיים, הבנות, אידיאלים והשקפות עולם. בהיסטוריה עוקבים בדרך-כלל בכיתה זו אחר פריצת העת החדשה במאות ה – 14, 15 ו- 16. בתחומים רבים ושונים זה מזה פרצה האנושות המערבית את גבולותיה, עולם חדש עם אופקים בלתי מושגים עד כה נפתח לפני האדם. עמו גם נפתחו שאלות רבות, הזדמנויות יקרות מפז וגם, לא פחות, משברים, סיכונים ונפילות.

פריצת העת החדשה סביב המאה ה – 15 מהווה מעין תמונת מראה חיצונית והיסטורית לתהליכי העומק שעוברים בני הנוער. אנו מכוונים את מבטנו החוצה, לעַבַר ומדברים למעשה על המתרחש בנפש של כל נער/ה. יפה להתחיל בגילויים הגיאוגרפים (למרות שאין זה  חובה) משום שאלו מביאים את מגמת הפריצה, החידוש, הגילוי והאופקים החדשים בצורה הגלויה והציורית ביותר. תמונת העולם של האנושות האירופאית בימי הביניים שכללה את אירופה, צפון אפריקה וחלקים מאסיה (בתוספת מבולבלת של אמונות תפלות, שמועות וסיפורי דמיון למיניהם) התרחבה בתקופה קצרה יחסית ליבשות אמריקה, איי האוקיינוס השקט ותמונה ברורה על מזרח אסיה. הכובשים האירופאים מביאים עמם ל"עולם הישן" חומרים, מוצרים ואפילו בני אדם שקודם לא היו מוכרים כלל (אם רק נזכיר את הקפה, התה, הקקאו, טבק, תפוחי האדמה, חצילים ועוד עוד). דרך הגילויים עוברת מאנריקו הספן (ומדעניו היהודים) ועד למגלאן שעשה לראשונה את ההקפה סביב כדור הארץ. שלב אחר שלב התגלה עוד חלק לא ידוע על-ידי אנשים אמיצים וחדורי השראה, וגם לא פחות, אכזריים, תאווי-בצע ושתלטניים. נפש האדם המסוכסכת, המגמות הסותרות והמורכבויות שבאות לידי ביטוי בכיבוש האירופי של חבלי העולם החדשים יכולות לשמש חומר בונה עבור תלמידי כיתה ז'.

לאחר הגילויים הגיאוגרפים רצוי ללמד אודות שאר המהפכות והשינויים שנושאת בכנפיה העת החדשה: הדפוס והשפעותיו, המהפכה המדעית, הרנסנס והשינוי העצום באמנות על פניה השונים והרפורמציה. קשה להעמיק בנושאים אלו ללא שתי תקופות מלאות. השאלה כיצד לחלק את הנושאים ביניהן קשורה לצורכי הכיתה הספציפית, לתחומי העניין של המורה ולאפשרויות שבית הספר יכול להעמיד לרשות תהליכי הלמידה. הדבר החשוב הוא שהילדים יחוו במלא נפשם את השינוי הגדול שחל באירופה, את השלכותיו על שאר חלקי העולם ובצורה פחות מודעת את הקשר לנפשם הם, לשאלותיהם, צורכיהם ואימפולסים שמניעים אותם.

מבחינה מתודית חשוב להנכיח את נושאי הלימוד, להראות תמיד את הקשר לזמננו אנו ואת האקטואליות של השאלות והנושאים. אלמנט נוסף שיכול לעזור הוא לראות את מהלכי ההיסטוריה דרך אנשים. קולומובס, מגלאן, גוטנברג, לותר, לאונרדו דה-וינצ'י ועוד אנשים בעלי שם רבים עשו שינוי, יצרו מציאות חדשה. ההרגשה שאפשר לעשות שינוי והדבר תלוי בגישה, ברצון, בהתמדה ובאומץ חשובה ביותר לבני הנוער בגיל זה. אלמנט מתודי נוסף שכדאי לעשות בו שימוש הוא עבודה אישית ופרויקטים. לעיתים זו הדרך היחידה בה בני נוער מסוגלים להפנים נושאים עיוניים בגיל זה. בדרכים אלו ואחרות רצוי להמריץ את התלמידים לחקור נושאים מסוימים בעצמם, לכתוב עבודות, להרצות לפני הכיתה ולעשות במקביל עבודה אמנותית ויצירתית על הנושא.

נושאי לימוד אפשריים:

כיתה ח'

כיתה ח' בבתי ספר ולדורף מהווה את סיומו של מסע שהחל בכיתה א' בבית הספר היסודי. התלמידים נמצאים בשיא גיל ההתבגרות. שטיינר המליץ להגיע עם לימודי ההיסטוריה "עד זמננו" ולדון בנושא המהפכות. הקשר של מהפכה למתרחש בנפש המתבגרים מובן מאליו. כך גם הרצון לחיות את הזמן על כל מאפייניו, להבינו ולדעת להסתדר בו. עלינו ללמד בצורה כזו שהדברים יגעו בנפשם של הנערות והנערים, ישפיעו, יעלו שאלות ויישאו עמם אימפולסים. יחד עם הביטויים החיצוניים יותר של הגיל כמו זלזול, ציניות, עייפות, אנטיפטיה ומשיכה לאיכויות שטחיות, בעומקים פועמים עניין רב בתופעות הזמן, אידיאליזם ויכולת להתחבר עם כל הלב למהלכים היסטוריים.

נהוג לקיים שתי תקופות של היסטוריה כללית: אחת המוקדשת למהפכה התעשייתית ואחת למהפכה מדינית ושלטונית; ותקופה אחת לפחות של היסטוריה יהודית: תולדות הציונות. יחד עם זה האפשרויות רחבות בהרבה ויש לעבוד במיוחד בשנה זו בצורה יצירתית ומכוונת לכיתה עצמה עמה עובדים, למאורעות הזמן ולנטיות המורה. החשוב הוא שבכל נושא נגיע עד לזמננו אנו, שהתלמידים יחוו את האקטואליות של המאורעות ההיסטוריים וקשרם למתרחש כיום. כמו כן חשוב שאיכות המהפכה תחייה בשיעורי התקופה. הזמן החדש מביא עמו שינויים איכותיים עצומים בתחומים רבים: טכנולוגיה, חברה, שלטון, יחסים בין אישיים ועוד. שינויים מהפכנים אלו קשורים כאמור ל"מהפכה הפנימית" שעוברים בני הנוער ורצוי לגעת בכך בצורה עקיפה בכל נושא ונושא.

משרעת הזמן בין המאות ה – 15, 16 (כיתה ז') לזמננו היא עצומה ואין כל אפשרות להספיק לעבור עליה בצורה רצינית במשך שנה אחת (על המאה ה – 20 לומדים בדרך-כלל בכיתה ט'). כדאי לבחור בכל תקופה את המאורעות והתהליכים האופייניים ביותר לתחום ודרכם להעמיק בנושא אותו לומדים.

נושאי לימוד אפשריים:

היסטוריה: בבית הספר התיכון

הדגש המתודי בלימוד ההיסטוריה בבית ספר יסודי הוא על סיפורים: תיאורים מלאי חיים והנפשת הנפשות הפועלות, המאורעות והתהליכים. חשוב שהילדים יתחברו עם המתואר, ירגישו את הדברים בכל לבם ויזדהו או ירגישו דחייה ממעשי אנשים בעבר. אנו למעשה בונים מעין תשתית של זיכרונות, חוויות, דמויות ותמונות, תשתית שעליה יש לבנות הלאה בבית הספר התיכון.

מכיתה ט', עם רמזים והתחלות כבר בכיתות ז', ח', חשוב להדגיש גם את התהליכים ההיסטוריים העמוקים שמניעים את התפתחות האנושות. כעת יש לגשת לגורמים, לתוצאות ולכוחות שעומדים בייסוד הדברים. אנו עוברים מסיפור ותיאור (שעדיין מאד חשובים בכל גיל) למישור המחשבתי והרעיוני. במיוחד בכיתות ט' ו- י' רצוי לתת משקל לרעיונות, לאידיאלים ולמחשבות השזורים בתהליכים היסטוריים והמניעים אנשים ועמים. בני הנוער נמצאים בתקופה התפתחותית בה הם רגישים ביותר לאידיאלים ולרעיונות, כאשר אלה מהדהדים מהעבר הם מוצאים חיבור עמוק לשאלות ולאימפולסים שחיים בנפשם.

מבחינה מתודית רצוי לכוון את עצמנו לאיכויות הבאות:

ראשית כאמור לחדירת המאורעות ההיסטוריים באור החשיבה. כל מאורע היסטורי יכול לשמש זרז להתעוררות של כוחות התודעה המתפתחים בנערות ובנערים. שאלות היסטוריות הן תמיד גם שאלות של זהות, של אנושיות וכך של בחינת החברה בה אנו חיים כיום. בדרך כלל רצוי ללמד לפחות בשני שלבים נפרדים: הראשון, תיאור וסיפור המאורע עליו מדברים (שלב שיכול להיעשות גם על-ידי התלמידים עצמם, ראה בהמשך). מה קרה? כיצד? מי הן הדמויות המרכזיות? שלב השני, רצוי לאחר לילה (הווה אומר ביום שלמחרת) מדוע? מה הם הגורמים שהובילו לאותו מאורע? איזה דילמות עולות מהתיאור? מה היו ההשלכות של המאורע? מה הם הכוחות העמוקים שפועלים ברקע? בשלב זה חשובה ביותר השיחה, הדיאלוג וההשמעה של הדעות השונות. שלב שלישי יכול להיות עיבוד עצמאי של המאורע, בכתיבה, בציור, ברישום, בתנועה או בדרמה.

כיוון מתודי נוסף, הקשור לגיל בית הספר התיכון, הנו עידוד האקטיביות של התלמידים עצמם. בכל שלבי הלימוד הם יכולים וצריכים להיות מעורבים. מהבאת הידע לכיתה, דרך קריאת טקסטים היסטוריים בבית או בכיתה, עבודה בקבוצות על נושא זה או אחר, סיכום של תחום, הבאת דעה ועד למימוש של פרויקטים בתחומי הלימוד. לעומת בית הספר היסודי, במיוחד בכיתותיו הנמוכות, בהן המורה הוא מרכז התהליך הלימודי, הרי בגיל המבוגר יש לראות כיצד הופכים התלמידים עצמם למרכז ההתרחשות הלימודית. תקופת לימוד יכולה למשל להיראות כך שבשבועיים הראשונים מביאים בכיתה את הרקע והיסודות לתקופה או לנושא היסטורי, בשבוע השלישי עובדים התלמידים על עבודות אישיות סביב הנושא ובשבוע הרביעי הם מציגים בכיתה את הפרויקטים שלהם, בעל-פה, כרפרט של 15, 10 דקות ובכתב כעבודה כתובה. דרך מתודית נוספת: ביום הראשון לתקופה מחלקים לתלמידים משימות קטנות הקשורות אליה ובכל יום מעביר/ה תלמיד/ה אחר/ת את הנושא כפתיחה לשיעור.

פן חשוב הוא עידוד השיח. שאלות היסטוריות כאמור נוגעות בפן האנושי. כמעט בכל תחום הן מעלות דילמות, שאלות מהות ונוגעות כך בשאלות הפנימיות של בני הנוער: מה היא דרכי? מה אהיה בעתיד? איזה חברה אנושית היא הנכונה? לאורם של איזה אידיאלים ברצוני לכוון את עצמי? אם מדגישים את השיח הכיתתי, הקבוצתי והבין אישי יכול כל שיעור היסטוריה להפוך ולהיות קפיצת דרך התפתחותית עבור הנערות והנערים וגם עבור המורה.

כיוון מתודי חשוב נוסף הוא השילוב בין מורים שונים והוראה משותפת של נושאים באופן אינטגרטיבי. החלוקה לתחומי ידע צרים אינה עומדת במבחן המציאות, זאת משום שכל נושא וכל תחום מחוברים באופן טבעי לנושאים אחרים ותמיד ניתן להתבונן בהם מזוויות רבות ומגוונות. לימוד אינטגרטיבי של מספר מורים המשתפים פעולה ויוצרים יחדיו תמונה רחבה סביב נושא מסוים מהווה חוויה לימודית מעמיקה בהרבה וגם מעמידה בפני בני הנוער תמונה של שיתוף פעולה בין מבוגרים, תמונה חשובה ביותר בגילם. נושא בין-תחומי יכול להוביל לפרויקט אישי או קבוצתי, הנושא מאפיינים אמנותיים, עיוניים ומעשיים.

כיתה ט'

היסטוריה מודרנית עומדת במרכז. בני הנוער מגיעים בכיתה זו ל"עולם" וזאת במובנים רבים. הם שואפים (לא תמיד במודע) לדעת מה קרה לאחרונה, כיצד הגענו למצב היום, מדוע מעוצבת המציאות כך ולא אחרת ומה הם הכוחות שעומדים מאחורי מה שאנו שומעים ורואים סביבנו? שטיינר המליץ לעבור שוב על אותם תכנים שמלמדים בכיתה ח' אבל מנקודת ראות אחרת, רעיונית, מחשבתית. מכיוון שבלתי אפשרי להספיק בכיתה ח' את כל ההיסטוריה של העת החדשה – מהמאה ה- 17 ועד ימינו – הרי שהגיוני להמשיך מהנקודה אליה הגענו עם הכיתה בשנה שעברה (ברוב בתי הספר נעשה המעבר לתיכון בכיתה ט', כך שיש להתעניין במה שלמדו התלמידים בשנה בעברה ועד איזה נקודה הגיעו בכל תחום).

לרוב מדובר בכיתה זו על ההיסטוריה של המאה ה – 20. הן בהיסטוריה כללית והן בתולדות עמנו רצוי לעבור על התהליכים המכוננים של המאה שעברה (שגם אותם כמובן אין כל אפשרות ללמד במלואם), כך שגם מספרים את ה"סיפור" וגם מעמיקים בו לפי המתואר לעיל. חשוב במיוחד להעמיק ברעיונות שעיצבו מאה זו. היתה זו ה"מאה של האידיאלים". בשמם של רעיונות והשקפות עולם אנשים לאין ספור הקריבו ושיעבדו את חייהם. בני הנוער יכולים לראות את הכוח העצום של השקפת עולם, לבחון את הרלוונטיות שלה לחייהם וליצור בתוכם שיח אתה. כאמור זהו הגיל של האידיאלים הגבוהים – כמו גם של הנפילות המסוריות הגדולות – והמתבגרים רגישים במיוחד לאידיאלים והשקפות עולם.

תכנים אפשריים:

כיתה י'

כעת, בכיתה י', יש לרוב נערות ונערי הכיתה יותר ביטחון עצמי, יכולת חשיבה בוגרת יותר ומשהו מסערות גיל ההתבגרות, בקרב חלק גדול מהם, נרגע. הכוחות המוקדשים ללימוד גדולים יותר מהשנתיים הקודמות וכך גם העניין, הסקרנות והצורך בתהליכי לימוד מעמיקים. בשלוש השנים הבאות עוברים שוב על מהלך ההיסטוריה, ממקורה הראשוני עם הופעת העדויות הכתובות הראשונות ועד לימינו. בכיתה י' מדובר על היסטוריה עתיקה: תרבויות העבר הגדולות. התלמידים שלמדו בבתי ספר ולדורף מביאים אתם אוצרות עצומים של ידע, סיפורים, תמונות וזיכרונות מלימודיהם בבית הספר היסודי. אפשר להתבסס על חלקם. כעת חשוב לא רק מה שקרה, הסיפור והתיאור, אלא לא פחות השאלות העמוקות שהובילו אל הדברים, הניסיון לגלות את החוט המקשר בין האירועים וגילוי הכוחות הפועלים בתולדות האנושות.

חשוב לעבוד עם התלמידים על שאלת ההתפתחות, הן ההתפתחות החיצונית של התרבות והטכנולוגיה והן הפנימית של נפש האדם. יחד עם הישגי התרבות היוונית הקלאסית בהגות, אמנות, ארכיטקטורה, שיטת ממשל ועיצוב החברה, האם אפשר גם לראות התפתחות פנימית לעומת התרבויות הקדומות יותר, כיצד חושב ומרגיש אמן שמפסל, מצייר וכותב שירה ברוח תרבות זו, מה ההבדל בינו לבין האמן של התרבות המצרית העתיקה. אלו שאלות שחשוב להתמודד עמן.

העמקה בתרבויות העתיקות נוחה במיוחד לעבודה משולבת בין מורים מתחומי ידע שונים: תרבות יכולה להיות מתוארת מפנים שונים ורצוי לעשות זאת. השילוב עם מורים לאמנות, לאזרחות, לפילוסופיה ולימוד משותף יכול לתת לבני הנוער חוויה מעמיקה בהרבה. במיוחד מתבקשת עבודה משותפת עם מורים לאמנות: ציור, רישום, עבודה בחומר, פיסול.

נושאי לימוד אפשריים:

כיתה י"א

שטיינר וממשיכיו המליצו על התמקדות בתקופת ימי הביניים וראשית העת החדשה. במובן הכרונולוגי, לאחר תרבות רומא, יש בכך הגיון. מבחינה התפתחותית זו היא כיתה בה הרבה מהתלמידים חווים התעוררות של התודעה, החשיבה נעשית אינדיבידואלית, הרבה מחפשים כעת בצורה נוקבת משמעות ושאלות של זהות עולות בעוצמה בנפש. שאלות פילוסופיות, קיומיות יכולות להוות את לב תהליכי הלמידה. תקופת ימי הביניים יכולה לשאת עמה איכויות אלה. יחד עם תיאור התקופה מבחינה חיצונית רצוי להביא את הפילוסופיה הסכולסטית, את שאלות הדת והאמונה ואת הדיאלוג המעניין בין שלושת הדתות הגדולות באירופה אבל גם באזורנו, בעיקר סביב מסעי הצלב.

נושא נוסף יכול להיות תרבות אחרת לגמרי, דווקא מרוחקת וזרה יחסית, כמו תרבות סין, יפן, דרום אמריקה וכיו"ב. דווקא מתוך השונה והמוזר אפשר לעיתים להתבהר לגבי שאלות פנימיות של זהות ומשמעות.

במיוחד בכיתה י"א ו – י"ב מתאימים לימודים רב-תחומיים ואינטגרטיביים, כאשר נושא מסוים נלמד באמצעות מספר מורים מכיוונים שונים. כמו כן יש להדגיש כמה שיותר את המעורבות, הלמידה האישית והאקטיביות של התלמידים עצמם. למידה באמצעות פרויקטים למשל יכולה לתמוך מאד באיכויות אלו. המורה יכול עדיין להיות במקרים רבים מקור הידע, אך תפקידו העיקרי הוא ללוות את התלמידים בתהליכי הלמידה, לכוונם ולהפנות את תשומת לבם, מתוך ניסיונו, לצדדים ואיכויות שלא ראו או שיש להעמיק.

נושאי לימוד אפשריים:

כיתה י"ב

כיתה י"ב היא כיתה עמוסה מאד בתכנים ובפרויקטים. עבודת הגמר, הצגה כיתתית, פרויקטים לאיסוף כסף לנסיעה גדולה לסיום בית ספר, ההכנה ולצבא ושנת שירות, כל אלו מצמצמים את היכולת ללימודים מעמיקים וממושכים. יחד עם זה זהו הגיל בו בני הנוער בשלים ביותר להעמקה, דיון ובחינה של סוגיות היסטוריות. ישנן אפשרויות רבות בהקשר של תוכנית הלימודים. אלו יוצגו להן ועל מורי הכיתה להחליט מה הדבר המתאים ביותר לתלמידיהם, לזמן, למקום ולמאפיינים המיוחדים של קהילת בית הספר.

תכנים אפשריים