תוכנית הלימודים בחינוך ולדורף

מבוא | אדם ואדמה | אמנות הדיבור | אוריתמיה | אמנות – ציור | אמנות – רישום, גרפיקה | גאוגרפיה | היסטוריה | חשבון ומתמטיקה | כימיה | מדעי החיים | מוזיקה | מלאכות יד | עברית ולשון | פיזיקה | תנ"ך

מלאכות יד

בית הספר היסודי

"ככל שניקח יותר בחשבון… שאינטלקט מתפתח מתוך תנועות הגפיים, מתוך מיומנויות ואומנויות, כך יהיה טוב יותר."
רודולף שטיינר[1]

מוטו זה אינו ניצב רק מעל תכנית לימודי המלאכות, אלא מעל תכנית הלימודים בכללותה. לימוד באמצעות עשייה ולימוד באמצעות יצירה הם היבטים תאומים לגישת היסוד שחודרת את הנעשה בבית ספר ולדורף אות תכנית הלימודים. חשיבה והבנה מלאות חיים ומשמעות עולות מתוך פעילות ותנועה. אפשר גם לומר: חשיבה חיה הנה תנועה שהופנמה. החיים המודרניים שללו מילדים אפשרויות כה רבות לחיקוי ותרגול תנועות משמעותיות באמצעות פעילות הגוף והידיים, באמצעות תנועה ומשחק גופני. החינוך הוא שחייב לפצות על כך בכדי שילדים יתפתחו בדרך בריאה. עבודה מעשית בעלת משמעות, ריתמוס וכיוון יוצרת הרמוניה בכשרים הנפשיים של הילד בחשיבה, ברגש וברצון. היא גם מטפחת בצורה היפה ביותר את הכשרים החברתיים של הילדים ואת יכולתם ליצור קשר ועניין בעולם סביבם.

לתכנית לימודי המלאכה ועבודת היד יש תפקיד מכריע בהתנסות זו של למידה באמצעות עשייה. שטיינר עצמו, במספר רב של הערות והנחיות, בהרצאות, שיחות עם מורים ותשובות על שאלות בזמן שהיה מנהל בית ספר ולדורף הראשון, עודד מגמה זו. כך למשל אפשר לראות את תגובתו בהרצאה 7 במחזור טורקווי (Torquay), בנוגע לרצון לכלול סנדלר בצוות: "בכל זאת, הרי אנו מנסים להפוך ילדים לעובדים מעשיים".

כאמור, ללימודי המלאכה יש לפחות שני פנים, הראשון לעודד ולטפח תהליכי לימוד שלמים ומלאי חיים, המתחילים בפעילות, עשייה ותרגול גופני. השני לכוון את הילדים ובני הנוער לעבודה מעשית, לחיבור עם החיים הממשיים, לרכישת בטחון במגע עם חומר ועם אתגרים פיזיים. אם תלמידים לא יתרגלו מלאכה עד דרגת מיומנות מסוימת במשך כמה שנים, קשה יהיה לרכוש אותה יצירתיות ופעילות עצמאית אליהן אנו שואפים. אם אנו רוצים שהתלמידים יתקינו דברים ממשיים, שמשרתים צרכים ממשיים בעולם, הם צריכים לקבל לכך זמן במערכת השעות.

יותר מכך, ראוי שפעילויות מעשיות ישתלבו במכלול תכנית הלימודים ולא יחולקו תאים-תאים לשיעורי מומחה. פירוש הדבר הוא שיש להתנסות בכל פעילות של מלאכה או עבודת יד בהקשר לשאר מישורי החיים. גם זה צריך להתרחש בדרכים תואמות לגיל. משמעות הדבר היא התקדמות ממשחק לעבודה, מתמונה לאידיאל, ממחווה אב-טיפוסית דרך מלאכה לטכנולוגיה. כמובן שצריך ללמד את המיומנויות הידניות השונות בשיעורים רגילים ובבלוקים, אך האתגר הוא כיצד לשלב פעילויות אלה במכלול תכנית הלימודים וכיצד התלמידים יכולים לערוך את המעבר לטכנולוגיה ולעבודה מודרנית עם חומרים סינתטיים.

אין ספק שקימת בזמננו עלייה בקשיי למידה והתנהגות של ילדים ולכך סיבות רבות. בין השאר אפשר לראותה כסימפטום לחוסר אינטגרציה, אולי אפילו להתפוררות כוחות-הנפש ולקשרים בין חשיבה ורצון. מה שבא מהראש לא יכול להתממש דרך היד ומה שהגפיים לומדות בפעילות משמעותית אינו מיתרגם להמשגה והבנה. לימוד באמצעות עשייה הוא צורת לימוד ש'עולה' מהגפיים לראש. התבוננות וניתוח של מה שהידיים עשו מביא תודעה לתוך האינטליגנציה של הגפיים.

תיווך בין שני מישורים אלה הוא המישור האָפֵקטיבי של רגשות. מצד אחד, ניסיון תחושתי בחומרים ותהליכים מספק בסיס עשיר לחיי רגש מובחנים. מצד שני, ניסיון אסתטי-אמנותי יוצר טרנספורמציה ברגשות אלו כבסיס לשיפוט בריא. זהו תהליך רתמי של חילופים.

אספקטים ומטרות כלליים לכיתות א'-ח'

שיעורי מלאכת יד מקדמות מיומנות וכישרון בתחומים רבים. באמצעות תנועות ותרגילים החוזרים באורח ריתמי, בעבודה על משימות המתאימות לגיל הילדים, מסייעות הידיים, המבטאות את המישור האמצעי באדם, הן לחיזוק הרצון והן לנטייה לחשיבה לוגית; המעבר בין שניהם קשור לטיפוח חיי הרגש. חוקרים רבים מתחומי הפסיכולוגיה ההתפתחותית טוענים שהכשרת מיומנויות מוטוריות מורכבות חיונית להתפתחות האינטליגנציה. פעולות מנטאליות שאנו מממשים בבגרות קשורות במובנים רבים לפעולות פיזיות שכביכול מכינות אותן בילדות. כך למשל פעולות מנטאליות בלוגיקה (ביניהן: הסקת מסקנות, גיבוש שיפוטים, הבנה) אינן אלא תוצאה של העלאת פעולות למחשבה ותיאומן ההדדי בה. שפת היומיום עדיין עושה שימוש בביטויים פיזיים לתיאור פעולות מנטאליות, לדוגמה 'תפס משהו', 'קשר את החוט', 'הסתבך במחשבותיו'. בהקשר זה, אינטליגנציה מעוצבת על ידי 'פעילות', על ידי תנועה ומיומנות ידנית.

אם אנו עוסקים בסריגה בדרך נכונה עם ילדים, מכינים חפצים שימושיים … אנו עובדים לעתים קרובות על מחשבתם בחוזק רב יותר מכפי שאנו עושים כאשר אנו מלמדים אותם דברים שמניחים כשייכים לאימון מנטאלי.

כפי שאמרתי אמש, האדם כולו, לא רק הראש, הוא לוגיקן; אם תזכרו זאת תלמדו להעריך נכונה את חשיבות התרגילים במיומנות ידנית. זה לא היה רק תחביב זמני, כאשר גם בנים למדו סריגה ומיומנויות דומות. כאשר הידיים עובדות בדרך זו, מתפתחות נטיות שמקדמות במובהק את היכולת לגבש שיפוט. יכולת זו כמעט ואינה מתעוררת על ידי לימוד ילדים לבצע תרגילים בלוגיקה.

בעבודת יד ובמלאכות האיכויות המעצבות של למעלה/למטה, כבד/קל, אור/חושך, בפנים/בחוץ יוצרות את הבסיס לעבודת הילדים בכל הגילאים. כל המשימות מבוצעות על ידי בנים ובנות כאחד. חשוב לציין, הן לא נעשות בעבור עצמן אלא בכדי לפתח את הכשרים הגופניים, הנפשיים והרוחניים של הילדים. יחד עם זה תמיד תהיה להן מטרה מעשית והן נועדו לעורר מודעות חברתית לעבודה של אנשים אחרים.

דווקא בהתמודדות עם עולם החומר אנו יכולים לפגוש באופן נכון עולם של 'תהליך'. בחברתנו ההיגיינית מדי ילדים צריכים לשחק עם ולגלות חומרים ותהליכים; בדומה לכך זקוקים המתבגרים לאתגר מתאים, שיסייע לצייד אותם במיומנויות חיוניות להתמודדות עם עניינים מעשיים של החיים ולפתח חוש מוסרי של אחריות סביבתית, הטבעית והאנושית גם יחד.

תכנית לימודים של פעילויות הקשורות בשיעורים ראשיים, הן בעבודת יד פורמאלית של ילדי בית-ספר יסודי והן לתלמידי התיכון, יכולה להתרחש היכן שבית-הספר נפתח במודע לפוטנציאל הטמון בסביבתו. רבים מהחומרים הדרושים הם ברי-השגה ובאופן אחראי ממקורם הראשוני בתוך שטחי בית-הספר או בקרבת מקום.

למרות שלתחום מלאכת היד מוקדשים שיעורים נפרדים, כפי שיתואר מיד, המלאכות משולבות גם התחומים אחרים ומגוונים של תכנית הלימודים. הילדים פוגשים בחומר כגון צמר בגן הילדים, שם הם לומדים את איכויותיו על ידי מישוש וריח. הם משתמשים בו להכנת גמדים, בובות וכרים ממולאים. בבית ספר יסודי הם יכולים ללמוד על כבשים ועל תהליכי הפקת הצמר. בשיעורי היסטוריה וגיאוגרפיה הם לומדים היבטים כלכליים של תעשיית הצמר. כאשר הם מתחילים ללמוד אריגה וטכנולוגיית טקסטיל בתיכון, יש להם כבר הבנה נרחבת בצמר, איכויותיו ומקורותיו. ניתן להרחיב דוגמה זו לעץ, סיבי צמחים, חמר, מתכת וחומרים טבעיים אחרים.

חשוב שיהיו לילדי בית-ספר יסודי אפשרויות רבות לעבודה עם ידיהם בשיעורים רבים ושונים, תוך שימוש בכל חומר זמין, בייחוד חומרים טבעיים כגון עץ, סיבי צמחים, עלים, קליפות עצים, חמר, מים, בד, נייר וכן הלאה. שיעורי מלאכת היד יכולים לתת את הבסיס לעבודה והתנסות זו ואת כלי העבודה והטכניקות השונות.

יש משמעות רבה בבית ספר ולדורף להתפתחות הילדים עמם עובדים ולהתאמה של סוג החומרים, איכותם, שיטות העיבוד ודרכי העבודה לגיל ולבשלות הנפשית והפיזית. בין השאר מודבר על הנקודות הבאות:

מסגרת הזמן: נהוג להקצות לכיתות בית הספר היסודי בבתי ספר ולדורף 2 שעות שבועיות לתחום מלאכת היד. בדרך-כלל כך, שבכיתות א' עד ג' השעות מפוצלות ובכיתות ד' עד ח' עובדים שעתיים רצוף. כיתות גדולות יש לחלק לשתי קבוצות. בכל מקרה רצוי ללוות את עבודת הילדים בעזרת שני מבוגרים (מורה מנוסה וסייעת או שתי מורות).

בתי ספר ולדורף רבים עושים מאמצים להעלות את שעות מלאכת היד או הפעילויות הקשורות אליהן, זאת לאור המציאות בה ילדים מתרחקים ממגע ישיר עם חומר, שקועים שעות רבות באמצעי מדיה למיניהם ו"יושבים" פחות טוב בתוך גופם.

סריגה, רקמה ותפירה

כיתה א'

נקודות מבט ונושאים כלליים:

המטרה בכיתה א' היא ליצור מעבר ממשחק לעבודה בדרך משחקית, מלאת דמיון ואמנותית. הילדים לומדים תחילה על ידי חיקוי המורה ובעזרת שירים, דקלומים וסיפורים. חשוב שהעבודה לא תהיה טכנית, אלא מלאת שמחה וקצת מתוך תודעת חלום. במובן זה יכולה להיות איכות של משחק חופשי, מלא חיים ודמיון באווירה.

בכיתות א' עד ד' עומדת הסריגה במרכז. בנים ובנות לומדים לסרוג עם שתי מסרגות, מסרגה אחת ומחט סריגה. הסריגה מטפחת כשרים רבים ומגוונים בגוף ובנפש הילדים. ראשית מיומנויות של מוטוריקה עדינה, זריזות אצבעות וידיים. שנית מדובר על עבודה ריתמית, חוזרת על עצמה ומזכירה את הנשימה, בכך היא מטפחת ומחזקת את כוחות הנפש, את הרגש והחוויה. לא פחות היא קשורה לחיזוק וטיפוח של הכוחות המנטאליים של הילד. זאת על ידי טרנספורמציה, בה יסוד שקיים בממד אחד, החוט, הופך לאריג דו-ממדי עם תפקיד תלת-ממדי. הקשרים שיוצרת מלאכת הסריגה מדמים את הקשרים שאנו עושים בחשיבתנו. זו היא למעשה תמונה מעשית ופיזית של תהליכי חשיבה. בכך היא מכינה בצורה הטובה וההרמונית ביותר את כוחות החשיבה והתודעה. היכולת לסרוג וליצור מוצר יפה ושימושי מביאה בנוסף לביטחון ולהכרה ביכולת שלי לעשות וליצור דברים.

במובן זה הילדים יכולים לפתח חוש לעיצוב מעשי, לצבעים מתאימים ולצורות פשוטות. רצוי להדגיש לאורך כל תהליך עבודה את החיבור בין האסתטי, היפה לבין המעשי.

הערה: בכיתות א' – ד' יש משמעות רבה לכך שהתנאים לעבודה במלאכת היד יהיו אופטימליים. חשוב להקצות לתחום חדר מלאכה שערוך לעבודה, מקושט ויוצר אווירה של עבודה ומלאכה. כמו כן כדאי לחלק כיתות גדולות לשתי קבוצות ולעבוד בנפרד עם לא יותר מ – 15 ילדים בקבוצה.

הצעות תוכן:

כיתה ב'

נקודות מבט ונושאים כלליים:

בכיתה ב' ממשיכים ומעמיקים את חווית הסריגה. יש המתחילים סריגה במסרגה אחת במהלך השנה ויש הדוחים זאת לכיתה ג'. אם ממשיכים עם שתי מסרגות אפשר לסרוג חיות קטנות, כדורים ועוד. בקשר למעבר מגירי שעווה לעפרונות יפה להכין עם הילדים את הקלמר לעפרונות. שוב יש פה חיבור בין יופי לבין שימושיות.

מסרגה אחת: כאשר שתי הידיים תרגלו סריגה פשוטה וסריגת שמאל באורח מספק, סריגה במסרגה אחת יכולה להתחיל. הדגש הוא על היד הדומיננטית ואף על הצד הדומיננטי של הגוף. לחילופים בין תפירת שרשרת לתפירה כפולה יכולה להיות השפעה הרמונית על הטמפרמנט של הילד.

הצעות תוכן:

כיתה ג'

נקודות מבט ונושאים כלליים:

במהלך השנה פעמים רבות ניתן להבחין בקפיצה התפתחותית של הילדים, התעוררות מסוימת מהחלום והמשחקיות ועבודה יותר מתוך פליאה, השתאות וגם הבנה. מתבקשת גם קפיצה בקושי ובאיכות של העבודות.
במידה ולא עשינו זאת בכיתה ב' כדאי כעת לעבור לעבודה עם מסרגה אחת. הטכניקה קשה יותר ודורשת יותר ערנות, ספירה וחשיבה. עבודות: כובעים, תיקי רשת, תיקים, נעלי בית ועוד.
אפשרות נוספת: הכנת בגדים ללבוש. מתחילים בראש, סורגים ביד או במחט-סריגה כובעונים. הטכניקות הנלמדות ניתנות ליישום גם במקום אחר. יש מרחב רב לדמיון הילד בהכנת בובות-כפפה.

תיבת נח

הצעות תוכן:

כיתה ד'

נקודות מבט ונושאים כלליים:

רקמת יד

לאחר השנה העשירית יכול להתפתח יחס חדש והרבה יותר מודע ליופי, לעיצוב אמנותי ולביטוי אישי. הרקמה עומדת כעת במרכז. אלמנט שכיול לסייע בשלב זה בהתפתחות הילד הוא התפר המצולב. בסימטריה שלו, שנתמכת על ידי צבע וצורה, הוא מסייע לילדים לרכוש ביטחון וחוסן פנימי בשלב ראשוני זה של פיתוח עצמאות. כעת מתחילה להתעורר בהם הבנה לתכנון משמעותי ההולם לתכליתו של החפץ. פעולת ההצלבה מחוזקת על ידי טכניקות צמה ומקלעת.

הצעות תוכן:

כיתה ה'

נקודות מבט ונושאים כלליים:

בגיל זה לילדים יש צורך חדש בהרמוניה; הם נראים כנחים בתוך עצמם בצורה טובה אבל עוד מעט, בסוף השנה או בשנה הבאה רובם כבר יגיעו לשלב הכאוטי של טרום גיל ההתבגרות. את לימודי הסריגה מסיימים בלימוד טכניקה חדשה: סריגה עגולה בחמש מסרגות. בטכניקה זו יוצרים חללים עגולים של בעלי נפח פנימי – תמונה חיצונית של לידת הנפש הממשמשת לבוא. יש צורך בהרבה תודעה ונוכחות בשעת העבודה, להרבה ילדים אתגר משמעותי ביותר.

במשך השנתיים הקרובות השתנות הידיים והרגליים יוצרת צורך בבגדים, והילדים מתכננים אותם בעצמם בהתאם לשימוש. הפן המעשי חשוב ביותר, עבודה לצורך קיומי שלי או של הקרובים לי. כמו כן השילוב בין המעשי ולבין היפה.

הצעות תוכן:

כיתה ו'

נקודות מבט ונושאים כלליים:

כמענה לשלב הפסיכולוגי בו נמצאים כעת הילדים, שלב אשר מוביל לגיל ההתבגרות וכרוך בשינויים גדולים (נפשיים ופיזיים), אפשר להסתייע בהכנת חפצים תלת ממדיים. כדאי לעבוד על דמויות אדם או חיה: בובות או חיות רכות (על פי תכנון ודוגמות עצמיות). היבטים חשובים הם ההיפוך של פנים לחוץ (התואם לניסיונות הראשונים של הילדים להציג בחוץ את חייהם הפנימיים), של מילוי ועיצוב. הילדים מזדהים מאד עם החיות או הבובות אותם הם יוצרים, וכך נוצר מעין תהליך של הנפשה. תהליך שיכול לסייע בלידת הנפש העצמית.

העלייה בגודלם ובכובדם של הילדים מכוונת את תשומת לבם לכפות הרגליים. לכן הם יכולים להכין כעת נעלי בית, לתכנן את הצבעים ההולמים לתפקוד.

הצעות תוכן:

כיתה ז', ח'

נקודות מבט ונושאים כלליים:

כאשר הילדים קרבים לבשלות פיזית, בשיא גיל ההתבגרות, המודעות לגוף תופסת מקום חשוב בחיי הנפש. מודעות זו לצורה הגופנית יכולה להיות מתועלת לביגוד. ניתן להכין שורטס, חולצות, חלוקים, מכנסיים, טרנינג ועוד. התלמידים יכולים לתכנן את בגדיהם הן מבחינת הגזרה והן מבחינת קישוטים, רקמות, תוספות וכיו"ב.

בבתי ספר ולדורף רבים עוברים הנערות והנערים לעבודה במכונות תפירה, תחילה במכונות תפירה עם דוושות (שימוש במכונה זו נותן שפע אפשרויות לתרגול שיתוף הפעולה בין ריתמוס כפות רגליים, מיומנות ידיים וריכוז) ואחר-כך במכונות תפירה חשמליות. העבודה עם המכונה דורשת כבר ידע טכני, שימוש נכון, כללי בטיחות והבנה מכנית של פעולת המכונה. כל אלה צריכים זמן והכנה.

אפשרות נוספת שיכולה להיעשות במקביל לעבודה בבד או במקומה היא עבודה עם עור. העור קשה יותר מהבד ודורש כוחות פיזיים גדולים יותר. העבודה עמו דורשת גם היא בקיאות בשימוש בעזרים, כלים ומכונות.

הצעות תוכן:

עבודה בעץ

מבוא, כיתות א' – ד'

בכיתות א' עד ג' הילדים מטפלים בזרדי וענפי עץ טבעי שהם מוצאים. ניתן לשלבם בהכנת צעצועים פשוטים ויצירתיים. אפשר להתחיל עם לימוד ראשוני של כלי עבודה בסיסיים המתאימים לילדים בגיל זה, למשל סכין לגילוף ידני, מסור, מקדח ידני, פטיש, משוף וכדומה.

כיתה ה'

עבודה בעץ

בכיתה ה' נכנסים התלמידים בפעם הראשונה לסדנת העץ ומתחילים עבודה מסודרת ושיטתית בחומר זה. לאחר תקופה של לימוד העץ, כלי העבודה הבסיסיים וכללי בטיחות אפשר לגשת לתחומי העבודה הבאים:

שימוש בקליפות עץ וזרדים (עם צורות מרומזות), הכנת דמויות מזרדים, חיות אגדיות, גמדים, כבשים ורועה, סירות מקליפות עץ ועוד
הכנת כלים פשוטים כגון מבחש, מטאטא, כף קטנה, סכין נייר וכדומה
מבני קורות פשוטים כגון מסגרות לטיפוס, גובלים לערוגות פרחים, שפות וכדומה

כיתה ו'

המשך תרגול ומיומנות בטכניקות העבודה בסיסיות כמו פצירה וסיתות, הקצעה, ניסור, חיתוך, סיתות או גילוף ידני. דגש על הכנת חפצים שימושיים, בשילוב של הפן האסתטי. בין השאר אפשר להכין את הדברים הבאים:

הכנת חפצים לשימוש יומיומי כגון כפות בישול, מגרדות, מבחשים, קורנסים, מכתש ועלי, פטישי עץ, כפות גינון ועוד
צעצועים כגון ארנבות מקפצות, ברווזים מתנודדים, ציפורים מנקרות, דובים על נדנדת קרש ועוד. הכנת צעצועים דורשת שהתנועה האופיינית תהיה מובנת ותעורר מיומנות והבנה במכאניקה. זה יכול להתחיל בפשטות רבה, למשל נדנדת קרש או גלגלים אקסצנטריים וכדומה. בכיתה ז' אפשר לשפר אפקטים אלה, כאשר הילדים נותנים יד חופשית לדמיונם
טיפול בטוח בכלי עבודה ויחס הולם לחומרים מוצבים כמטרה (למשל מתודות חיתוך נכון)

כיתה ז'

בכיתה ז' לומדים מבוא ראשוני בפיזיקה, חוקי המכאניקה. הילדים מבקשים כעת ליישם את מה שלמדו. לדוגמה מטוטלת, ארכובה, מנוף, נדנדת קרש וכדומה, בהם עושים שימוש עבור צעצועים נעים, אפשר ליישמם כעת לעגורנים, מטחנות, פרופלורים וכדומה. בצעצועי ילדים תינתן יותר תשומת לב לתנועה ריאליסטית. מתחילים כעת גם לעסוק מעט בנגרות, לדוגמה בשימוש בנקר, מסור קשת וכדומה. הכנת פריטים שימושיים שמתאפיינים בחלל (למשל קערה) מהווה היבט חשוב בגיל זה. בנוסף לשימוש בטוח בכלי העבודה הנחוצים, לומדים הצעירים גם לעצב צורה פנימית וחיצונית כהלכה.

הצעות תוכן:

כיתה ח'

התלמידים לומדים לתכנן את רצף הפעולות הטוב מכל בייצור פריט, למשל:

אפשר לצפות מהם ליותר הן מבחינת מיומנויות ידניות והן מבחינת התכנון. עבודת נגרות נכונה יכולה להתחיל אף לפני הנושאים הטכנולוגיים של התיכון, למשל פרויקטים פשוטים בנגרות כגון מדפים, ארגזי אחסון. ניתן לערוך פרויקטים גדולים יותר, אפשרי כמשימות משותפות, לדוגמה: נדנדות קרש גדולות, עגלות יד, משטחים לסקטבורד.

אפשרות נוספת: הכנת ארגזי קינון מתאימים לציפורים, או שולחנות האכלה לציפורים.

מלאכות ואמנויות בתיכון

תוכנית הלימודים במלאכות ובאומנויות בבית הספר התיכון ממשיכה את לימודי התחום בבית ספר יסודי. גם בגיל הנעורים יש משמעות רבה ללימוד באמצעות עשייה. עבודה בחומר בעלת משמעות, ריתמוס וכיוון יוצרת הרמוניה בכשרים הנפשיים של הילד בחשיבה, ברגש וברצון. היא גם מטפחת בצורה היפה ביותר את הכשרים החברתיים של הילדים ואת יכולתם ליצור קשר ועניין אחד עם השני ועם המציאות סביבם. עבודה במגוון רחב של חומרים ויצירת מוצרים יוצרים איזון נכון בין לימוד עיוני ותהליכי חשיבה לבין תהליכים גופניים ונפשיים. איזון הדרוש כל-כך לכל נערה ונער בגיל ההתבגרות.

להתנסות מעשית בתחומי המלאכות יש לפחות שני פנים, הראשון לעודד ולטפח תהליכי לימוד שלמים ומלאי חיים, המתחילים בפעילות, עשייה ותרגול גופני. השני לכוון את הילדים ובני הנוער לעבודה מעשית, לחיבור עם החיים הממשיים, לרכישת בטחון במגע עם חומר ועם אתגרים פיזיים. אם תלמידים לא יתרגלו מלאכה עד דרגת מיומנות מסוימת במשך כמה שנים, קשה יהיה לרכוש אותה יצירתיות ופעילות עצמאית אליהן אנו שואפים. אם אנו רוצים שהתלמידים יתקינו דברים ממשיים, שמשרתים צרכים ממשיים בעולם, הם צריכים לקבל לכך התייחסות רצינית במערכת השעות וליווי מקצועי.

שטיינר עמד על כך שמלאכות וטכנולוגיה יתבססו על מפגש עם הצרכים האמתיים בעולם ולא על תהליך מלאכותי של הכנת תרגילים. הוא גם ציפה שכל ההוראה תהיה הכנה לחיים. הוא לא נתן הצעות ספציפיות רבות ביחס לשיעורי מלאכה בתיכון, אבל הוא כן הדגיש ביחס ללימודי טכנולוגיה שמשימות מעשיות רבות לא צריכות להיות מטופלות בשלב מאוחר מדי בחיים, כלומר יש לתרגל אותן בין גילאי 15 ל-18.

לימוד על ידי עשייה ולימוד מתוך מה שנעשה הנם במהותם תהליך מוסרי, שכן הרצון לעשות משהו טוב יותר מתעורר ומוטיבציה זו הנה אובייקטיבית ולא מרוכזת בעצמה. התלמיד חש צורך לקלוע סל טוב יותר, טוב יותר במובן זה שהוא משרת צורך אמתי ומתייחס באורח הרמוני לחומר עמו עובדים ולתפקוד אותו הוא צריך לבצע.

עם המעבר לבית הספר התיכון עוברים לעבודה עם חומרים יותר קשים, המצריכים יותר כוח ותנופה לשם עיבודם וכן משתנה סגנון העבודה. בין השאר חשוב לשים לב לאספקטים הבאים:

מכיתה ט' ואילך המלאכות נלמדות לרוב בתקופות לימוד של מספר שבועות. מספר התקופות ומספר השבועות בכל תקופה משתנים בתלות במיקום והעדפות בית-הספר.

כיתה ט'

זהו גיל בו מתקיימת תנועה בין ניגודים פנימיים וחיצוניים. בני הנוער מטלטלים בין קצוות וניגודים: אור וחושך, ייאוש והתרוממות רוח, אהבה ושנאה, סימפטיה ואנטיפטיה. בעבודה בחומר מוצאת נטייה זו את עצמה בתנועה בין שחור ולבן, פנים וחוץ, מרכז ופריפריה.

חשובה העבודה עם התנגדות של החומר: בעץ, מתכת, ברזל נצרים וחמר. רצוי לעודד את החדירה לתוך החומר, שינוי הצורה שלו ובדיקה של אפשרויות העבודה עמו. לימוד השפה הבסיסית של כל אומנות ומלאכה עומדת במרכז. התנסות במיומנויות הבסיסיות ביותר של כל מלאכה ואומנות: כללי העבודה, כללי הבטיחות, שימוש בכלים השונים, הרגלי עבודה. היצירה בחומר מזמנת התמודדות עם אתגרים חדשים ושונים ועם השליטה בכלי העבודה ובחומרים המגוונים.

במיוחד יש חשיבות ליצירה של מכלים (כלים סגורים בעלי נפח פנימי). הנערות והנערים "בונים את המכל של עצמם", את גוף הנפש שלהם וכך יצירת המכל מחוץ לילד מעודדת ומטפחת את יצירת ה"מכל הפנימי". זו היא חווה של פנים וחוץ: מה שאני יוצר בחוץ קשור ישירות לעובר עלי בפנים.

כוח הרצון עומד במרכז. יצירת מוצר מוגמר בעזרת חציית ההתנגדות של החומר וההתנגדות של החולשה הפנימית. המלאכה דורשת ריכוז, נוכחות, רצון, התמדה, מיומנות ומומחיות של הגפיים. כוחות הרצון נבנים בריתמוס ובעבודה מתמשכת, קשה וחוזרת של קליעת הנצרים, של עיצוב הנחושת על-ידי מכות הפטיש ושל נחשי החומר על מנת ליצור את כלים השונים.

הפן האסתטי חשוב גם הוא. שילוב של חומר וצבע, הרכב נכון של צבעים, גימור, עיבוד עד למוצר איכותי, נאה וטוב.

בגיל זה יש לעבוד בעזרת הוראות מדויקות, הנחייה קפדנית וליווי של בעל מקצוע בכל שלב. דווקא עכשיו יש צורך פנימי לסדר – כאשר בפנים שוררת אנדרלמוסיה – ומכאן ההנחיה הצמודה, ההוראות המדויקות והעבודה בשלבים מוגדרים וברורים.

הקשר לעולם בו אנו חיים היום, לזמן, לתקופתנו חשוב. לבני הנוער רגישות לקשר עם רוח התקופה. על המוצרים להיות שימושיים, מעשיים, כך שהם מיועדים מראש למטרה ברורה.

אפשרויות לעבודה בתחומים השונים:

סלים – בקליעת נצרים מדובר על בניית מיכל (סל עם קירות ישרים או סל פירות מעוגל בעיצובים שונים). בני הנוער זקוקים כעת לחוסן פנימי מסוים (יציבה זקופה ויציבות). עיצוב סל בגובה וברוחב הנכונים יכול לסייע להם בכך: הרמת קירות הסל משקפים את "קירות הנפש" מצד אחד אבל גם יכולים לחזק ולטפח את ההתרחשות הפנימית מהצד האחר. לימוד ותרגול של טכניקות קליעה בסיסיות בנצרים: הכנת תחתית קלועה, קליעות ב 1-3 נצרים, החלפת נצרים, הרמת סל, סיומת והוספת ידיות לסל. ניתן לשלב נצרים צבעוניים היוצרים דוגמאות שונות ומורכבות. המטרה היא יצירת סלים פשוטים עם דוגמאות בצבעים שונים ובגדלים שונים. דגש על עבודה בריתמוס, ועיצוב אסטטי בעבודה מעגלית.

עבודת מתכת  (נחושת) – כל התרבויות הקדומות התפתחו בד בבד עם ההרחבה של השגת מתכות ועיבודן ושכלול יכולות אלה. שלא כמו עץ, חמר או אבן, עופרות חייבות לעבור תהליך טרנספורמציה קודם שהמתכת נהיית שמישה. בעזרת ביצוע משימות אלה – מתן צורה, חימום, התכה, מזיגה ונפחות, הצעירים חווים את תהליכי הפיתוח ההיסטוריים האלה. נחושת גמישה מוציאה מהצעירים את כוחות העיצוב שלהם שהופעלו גם בשיעורי אמנות אחרים.

קיימות מספר אפשרויות: 1. קופסה עם חלק תחתון וחלק עליון 2. כדור משני חלקים בצורת רימון, או עיגול 3. קופסה או בית לנר בצורה עגולה, מעין חצי כדור, פמוט. בכל מקרה מדובר על יצירת כלי בעל נפח עגול מנחושת.

טכניקת העבודה: "הרמת" הכלי על-ידי כיווץ הנחושת לתוך עצמה, ממשטח לכדור נפחי – מדו ממד לתלת ממד. משטח הנחושת עובר חימום והרפיה, עבודה עם סדנים ופטישים שונים ושוב חימום. כיווץ ללא יצירת קפלים בעזרת חימום ודפיקות. עבודה מחזורית שדורשת כוח, ריכוז והתמדה. לימוד של טכניקות שונות: הלחמת בדיל, הלחמת כסף, ניסור, ריקוע וליטוש. מהות העבודה היא "מרכוז": יצירת כלי עם נפח עגול עם התייחסות מתמדת למרכז, מאד מתאים למהות הגיל. לאחר סיום הכלי אפשר לעבור לעבודת ריקוע: עבודה ריתמית בפטיש, גם לשם יופי וגם לשם לימוד של גימור והשלמה.

קרמיקה (פיסול בחמר ואבניים) – לימוד שפת החומר הקראמי על ידי בחירת נושא אישי מן הטבע, למשל פרי או ירק, כמיכל. בניה ויצירת של מכל בטכניקת החוליות תוך כדי התבוננות במכל מן הטבע אותו בחר התלמיד. אפשרות נוספת: יצירת כד גדול מהתבוננות בצילום. על התלמיד להבין את המעבר מצילום שהוא דו ממד לעבודה נפחית שהיא תלת ממד. חלק מהפרויקט הוא הקישוט על הכד, בחריטה, בתבליט ובצביעה.

באובניים – לימוד צורות בסיסיות: גליל, קערה וספל. כמו כן ילמדו התלמידים כיצד להוסיף ידיות, רגליים, תבליטים, שיטות עיטור וצביעה באנגובים והנחת גלזורה. באובניים החוויה בשעת העבודה היא של פתיחת הקערה מבפנים החוצה.

נגרות ועבודה עם עץ – הנגרות מאפשרת התמודדות עם דיוק, עבודה קשה וחריצות, רמת גימור, עבודה בכלי עבודה מורכבים, מדידות מדויקות ועוד. איכות העבודה מתגלה במוצר הסופי בצורה ברורה ונראית לעין. אלה הם אתגרים ראויים וחשובים לנערות ונערים בגיל ההתבגרות. תפקידו של העץ כעת להוות חומר שמאתגר את המיומנויות הטכניות. התלמידים מוצאים את עצמם לכודים בין המשאלות העצמיות הנוגעות למה הם רוצים לעשות לבין התכונות והמגבלות הספציפיות המוצבות על ידי העץ. המתודות הקלאסיות של נגרות מסייעות להביא שני אלה להרמוניה.

אפשרויות לעבודות: מדפי ספרים, קרש מטבח, תיבות פשוטות. יש לשים לב לתהליך השלם: מהעץ הגולמי ועד למוצר, לדיוק בשלבים השונים ולמעבר ברור בין שלב לשלב. חשוב לתרגל את מיומנויות המקצוע שוב ושוב: ניסור, הקצעה, הדבקה, ליטוש, חיבורים וכיו"ב.

ברזל, נפחות – סדנת נפחות דורשת משאבים רבים הן בשלב ההערכות והן לעבודה השוטפת. יחד עם זה היא משמעותית ביותר לנערות ונערים רבים. היצירה עם ברזל מלובן בחום גבוה מקבילה במובן מסוים לתהליכים ה"חמים" אותם עושים בני הנוער בפנימיותם בגיל זה. גם הם מעצבים את עצמם בחום הנפש. העבודה עם ברזל דורשת כוח רצון, התמדה ונחישות, שפועלים פנימה על בני הנוער. היציבה המוצקה לצד הסדן, ההחזקה הנכונה בפטישים ובמלקחיים השונים, המכה האמיצה המכוונת בדייקנות, הערנות והתגובות המהירות הנחוצות בעבודה במפחה וכולם חוויות עמוקות וכלי חינוך חשובים. הברזל יכול לעורר סגולות רבות: אומץ, ערנות וניצול מהיר ובטוח של הזדמנויות. הכאה קצבית בפטיש היא פעילות מרפאת בעצמה.

בכיתה ט' יש לעבוד על טכניקות עבודה בסיסיות, הכרת כלי העבודה, כללי הבטיחות ואחר-כך יצירה של אלמנטים פשוטים כמו ווים, מסמרים וכיו"ב.

תפירת בגדים – באירופה ישנם בתי ספר ולדורף שממשיכים עם תפירת בגדים גם בכיתות ט', י'. אפשר לתפור בגדים לתלמידים עצמם ואפשר ליצור תלבושות להצגה או למאורע מסוים. בכל מקרה יש לשים דגש על מקצועיות בכל שלבי הכנת הבגד, מהתכנון והמדידות ועד לגימור. רציו לשלב את העבודה והלימוד עם ביקור אצל חייטים או מתפרות תעשייתיות.

כיתה י'

כעת יש להמשיך עם לימוד והעמקה של שפת המלאכה בכל חומר וסדנא. החומר מוכר וגם טכניקות העבודה הבסיסיות ולכן אפשר להעמיק את היכולת, לשפר את האיכות ולהגיע לשקט והרמוניה בעבודה. יש לדרוש אתגר בנושאים, במורכבות, בעיצובי אישי יותר, במאמץ לעיצוב מוצר איכותי, בשליטה בחומר ובכלי העבודה. יש לשים דגש על מחשבה, תכנון, דיוק לצורך התאמת חלקי המוצר זה לזה. עדיפות למוצרים שימושיים.

אפשרויות לעבודה בתחומים השונים:

קליעת סלים– הדגש בשנה זו הוא על קליעת סלים מגוונים ומורכבים יותר מחומרי טבע לא מעובדים שגדלים בארץ. עץ התמר יכול לשמש בסיס: ידות שמשמשות כבסיס וניצבים, עלי כפות התמרים וסנסני (ענפי) הפירות של התמר. קליפת גזע הבננה יכולה לשמש ליצירת חבלים וקליעה של כובעים. זרדי אורנים שהתלמידים אוספים משמשים בטכניקת ליפוף וקשירה ברפיה גם הם לקליעת סלים.

מתכת– התלמידים מתנסים בעבודה במתכות שונות: אלפקה, פליז ונחושת. רצוי לאפשר כבר בחירה מסוימת באופי העבודה, במתכות, בסגנון ובעיצוב. לעומת העבודה בכיתה ט' שכללה יציאה ממשטח והפיכתו למכל, עומדת כעת במרכז יצירת "בית", "מבנה" או חלל הבנוי מעבודה של ניסור והלחמות, חיבור של קירות, כיפוף וכדומה. התלמידים יוצרים חלל תלת ממדי ממשטחים שונים. כלים סגורים אלה מקבילים לרצון לפנות פנימה, שהוא אופייני לצעירים בגיל זה. דוגמאות לעבודות אפשריות: קופסאות ממינים וסוגים שונים – "מלח ופלפל", פמוטים, מזוזות, קופסאות לתכשיטים וכדומה. העבודה יותר עצמאית ויכולה לשלב מתכות שונות.

קרמיקה (פיסול בחמר ואבניים) – העמקת הידע והמשך לימוד של טכניקות בסיסיות: תבליט, חריטה, צביעה וציור. התלמידים יכולים ליצור קנקני תה בעיצוב אישי – דרישות למוצר, תכנון ועיצוב אישי של חלקי הקנקן, שילוב של כלי קיבול, ידית, מכסה וזרבובית.

באובניים – יכולות נוספות וחדשות של סגירה ופתיחה של כלי, נותן אפשרות של בחירה. האם לפתוח או לסגור על מנת ליצור חלל פנימי. המשך לימוד צורות בסיסיות – גליל, קערה, אגרטל וקופסאות.

נגרות ועבודה עם עץ – הרחבה והעמקה של המיומנויות השונות. לימוד ותרגול במחברים שונים, אלה דורשים עבודה מאד מדויקת ותכנון מראש. כמו כן אפשר להכיר ולהתנסות בכלי עבודה חשמליים (כמובן לפי כל הוראות הבטיחות). עבודות אפשריות: מדפים מורכבים, שרפרפים, שולחנות קטנים.

ברזל, נפחות – המשך של התנסות ולימוד של טכניקות עבודה. שיטות בסיסיות כגון חידוד מתיחה, ביקוע, כיפוף ודחיסה, יכולות לאחר אימון רב לשמש להכנת מלקחיים, שיפודים, פמוטים, שיפודים לתיחוח גחלים, ווים קישוטיים ומגוון כלים כגון סכין ואזמל. מקצת התהליכים דורשים שני זוגות ידיים וכך נכנס אלמנט שיתוף הפעולה. יש צורך באחריות ובזהירות רבות יותר מכיוון שעבודה בזוגות מסוכנת יותר. אפשר לתקן ולשקם כלי עבודה ישנים.

כיתה יא'

התעוררות האינדיווידואליות: מרכז פנימי יציב הרבה יותר, חיפוש עצמי ברמה חדשה, יכולת מחשבתית של חיבור, הכלה והפשטה, קשרים חברתיים חדשים, מתרחשת פעמים רבות עם גיל 17. ההתעוררות וההתבגרות, לעיתים יציאה ממרד הנעורים, מאפשרות התחלה של חיפוש אומנותי הרבה יותר אישי ויצירתי.

ההנחיה עדיין חשובה אבל יותר כמסגרת, כקווים מנחים, מהם אפשר להתפתח, ליצור ולעבוד באופן מאד אישי. השינוי מאפשר גם תחילת עבודה באופן יותר מופשט, פחות חיקוי עצמים חיצוניים וצורות מוגדרות. האפשרות לחוש את העצמיות, את הזהות ואת המקורי מהווים מטרה ראויה.

התפתחות אישית זו יכולה להוביל לעבודות יותר מופשטות ופחות שימושיות וכן לעבודות של מטמורפוזה – שינוי צורה וגלגול של צורות אחת מתוך השנייה.

בעוד שבכיתות ט', י' רצוי שכל תלמידי השכבה יעברו את כל הסדנאות ויתנסו בכל החומרים הרי שמכיתה י"א אפשר ליצור בחירה בין הסדנאות השונות וכך לאפשר התמקדות והעמקה שתיים או שלוש סדנאות.

אפשרויות לעבודה בתחומים השונים:

סלים – דגש על עבודה אישית שבמרכזה עומדות הטכניקות וחומרי הקליעה השונים אותם פגשו התלמידים בשנים הקודמות. בנוסף, לימוד טכניקת ההרחבות שמאפשרת סלים פיסוליים ולא סימטריים בעבודה שאינה מעגלית. בין השאר אפשר לעשות: אהילים שונים, סנדלים, מחצלות אישיות לשולחן האוכל, סלי כביסה מעוצבים ועוד.

עבודות עם מתכות  – רצוי לאפשר בחירה בין אפשרויות שונות, זאת תוך שילוב של חומרים שונים עם מתכות: עץ, בד, אבן, חמר. כעת על התלמידים לעשות שימוש בידע שרכשו שנים עברו וליישמו בעבודה עצמאית יחסית, המשלבת תכנון מוקדם, ביצוע ומשוב. במקרים רבים מדובר על מספר כלים או עבודות סביב נושא מסוים. בין השאר אפשר לחשוב על האפשרויות הבאות: תשמישי קדושה: פמוטים, מזוזות, עטיפה לספר התנ"ך; כלים פונקציונאליים: כלי סיכות תפירה, קופסה לעגילים, קערות, כלי מטבח; תבליטים: פרצוף, שקוע ובולט, ציור, רישום, עצמי טבע שונים; מיניאטורות: יצירת מערכת של כלים לשולחן, דמויות אנושיות, עצמי טבע ועוד; תכשיטים: עיצוב של מספר תכשיטים סביב מוטיב מסוים. חשוב החיפוש אישי, הבחירה האישית והעיצוב האישי, זאת תוך התחשבות באפשרי ובמדיום עצמו אתו עובדים.

יציקה של מתכות – התנסויות יפות וחשובות קשורות ביציקה של מתכות. מספר בתי-ספר כוללים תחום זה בתוכנית הלימודים. זו חוויה מעמיקה לאנשים צעירים לראות מתכת מותכת בכור ההיתוך ואז מקבלת צורה חדשה לגמרי, כאשר הם עצמם מוזגים אותה לתבנית. ראשית עובדים עם מתכות המותכות בקלות (עופרת, בדיל, אבץ), אלה מותכות במצקת ונמזגות לתבנית. צורה מורכבת יותר אפשר להשיג בתבניות ובתבניות חול עם שני חלקים. יציקה בשיטת השעווה הנעלמת יכולה להיות גולת הכותרת. אחר-כך אפשר לעבור לפליז וברונזה מותכים בכבשן. אפשר לזכות בחומרים אלה באמצעות מיחזור כלי בית ישנים. ניתן ליצור מדליות, דמויות קטנות וכל מיני חפצים שימושיים, אפילו פעמון קטן. אחר אפשר לעשות שימוש בכסף וזהב להכנת תכשיטים.

 קרמיקה (פיסול בחמר ואבניים) – נושא המטמורפוזה יכול לעמוד במרכז העבודה. למשל, לפסל  את השלבים מזרע ועד לפרי. יצירת שבעה שלבים שמתפתחים זה מזה ויוצרים סדרה של תנועה. יחד עם זאת כל פסל הינו יחידה בפני עצמה.

אפשרות נוספת :  פיסול תוך כדי התבוננות על אובייקט ואח"כ בתהליך של מטמורפוזה יצירת פסלים נוספים כמטמורפוזה של הפסל הראשון. פיסול מופשט של תנועה.

אבניים: המשך הלימוד והעמקת המיומנות עם הגדלה של כמות החומר. עיצוב של צלחות, כוסות, מערכת כלי תה, קערות שונות וכדומה.

נגרות ועבודה עם עץ – הרחבה והעמקה של המיומנויות השונות. אפשרות לעבודה קבוצתית על פרויקט מסוים, עדיפות לפרויקטים שימושיים שנשארים אחר כך בבית הספר ומשרתים אותו: פינות ישיבה, ספסלים, נדנדות, כורסאות חוץ וכדומה. עוד אפשרות: בניית רהיטים פשוטים. אפשר גם להתנסות בעבודות גילוף.

ברזל ונפחות – יצירה יותר אישית של אלמנטים אמנותיים בברזל יכולה לעמוד כנושא שנתי. אפשרות נוספת: מערכת של כלים בתחום מסוים (למשל כלים ואביזרים לתנור עצים, למנגל). עוד אפשרות היא לעבוד על פרויקט משותף, בו כל תלמיד או זוג תלמידים עושים משהו עבור בית הספר: מוטות לתליית ווילונות, ידיות לדלתות, עיצוב אמנותי של ווים לתליית מגבות וכיו"ב.

עבודת קרטון וכריכת ספרים – תחום מאד מפותח בהרבה מבתי ספר ולדורף באירופה. מדובר על תהליך שמתחיל בייצור נייר ומסתיים בכריכת ספרים. הטכניקה המדויקת של כריכת ספר, עם רצף התנועות החמור שלה, מכשירה משמעת של חשיבה ורצון. אפשר לשקול כל צעד ברצף לפנים ולאחור, לבחון ולשפר. הצעד הבא אינו יכול להתרחש לפני שקודמו נעשה כהלכה. העבודה עצמה מציגה לתלמידים את סדרת המשימות שיש לבצע. בנוסף או במקביל לכריכת ספרים אפשר להוסיף גם: הכנת מסגרות לתמונות, פנקסים, קופסאות קטנות, אלבומי תמונות ועוד.

 כיתה י"ב

במרכז כיתה י"ב עומדת עבודת הגמר. היא משלבת עבודה מעמיקה ואישית על נושא עיוני ונושא אומנותי או סדנאי. עבודת הגמר מתמקדת בסדנא אחת או שתיים (אפשר גם בתחום שאינו נמצא בבית הספר, הווה אומר, חיפוש אחר סדנא במקום אחר) שבמסגרתה מעצבים יצירת אמנות, מיצג או מוצר שמביא לשיא את היכולות והמיומנויות שנרכשו עד עתה. יש לשאוף לרמה אמנותית, יצירתית ומעשית גבוהה ככל האפשר. כמו כן מדובר על כיוון עבודה אישי ומקורי ככל האפשר, שעושה כמובן שימוש נכון בכללים ובאמצעים של תחום מסוים. חשוב לראות האם וכיצד אפשר לשלב את העבודה המעשית עם העיונית ומה משמעות הדבר על כל אחת מן העבודות.

יחד עם זה עדיין ניתן, בשנה זו או אחרת, להמשיך ולעבוד בסדנאות על פרויקטים שונים.

אפשרויות לעבודה בתחומים השונים:

סלים – מעבר לעבודות גמר, אפשר לעבוד על קליעת רהיטים שונים על שלד ברזל: כורסאות, נדנדות, מבדדים ועוד.

עבודה עם מתכות – עבודת הגמר מאפשרת שילוב של חומרים שונים סביב נושא מסוים. שילוב של עבודת מתכת עם אבן, עץ, בד וכדומה.

קרמיקה (פיסול בחמר ואבניים) – מעבר לעבודת הגמר אפשר להעמיק את העבודה עם החומר, למשל בעבודה על פיסול של דיוקן אנושי – ילד ומבוגר. עוד אפשרות, פיסול של דיוקן עצמי.

נגרות ועבודה עם עץ – עבודות גמר. במידה ויש לכך זמן אפשר גם לתכנן ולבצע פרויקט סיום של שכבת י"ב עבור בית הספר, משהו שנשאר למזכרת מהשכבה: שלטים מגולפים, פינות ישיבה, עבודה אומנותית בעץ ועוד.

ברזל ונפחות – עבודות גמר. אם יש זמן לפרויקט: פיסול בברזל, שערים, פיסול משולב של ברזל וחומרים אחרים. כמו בכיתה י"א אפשר גם התנסות ביציקת מתכות.

פרויקטים ושבועות עבודה

לפרויקטים ושבועות עבודה (פרקטיקה) חשיבות מיוחדת בגיל הנעורים. בגיל שבו בני נוער רבים "קורסים" פנימה, מתקשים לגלות עניין, חסרי מוטיבציה ללמודים ולעשיית דברים בעלי משמעות, יש לתקופות עבודה ומעשה המרוכזות סביב נושא או מוטיב מסוים משמעות גדולה. האינטנסיביות מחד והחברותא מאידך יכולות להלהיב בני נוער ולגרום להם לצאת מעצמם ולתרום למען החברה והתרבות. שבועות מרוכזים של עבודה (עדיף מחוץ לבית הספר) בתחומי מעשה או חברה, לימוד מעשי סביב נושא המאגד תחומי ידע מגוונים בתקופה אינטנסיבית, יציאה חברתית לפרויקט מכוון למטרות חברתיות, אלה יכולים לגעת ברבדים עמוקים ביותר של הערות והנערים ולחולל שינוי מהותי.

בני הנוער שואפים ליצור חיבור משמעותי עם החברה והתרבות סביב להם. במובן זה בית ספר סגור, בו ה"עולם" מיוצג רק על-ידי המורים או חומרים מבחוץ אינו נוגע פעמים רבות בשאיפה העמוקה החיה בנפשותיהם. פרויקטים ושבועות עבודה מרוכזים מחוץ לבית ספר שנמצאים בקשר מהותי עם שאלות חברתיות ותרבותיות יכולים להעמיק חוויה זו ולעבדה. בנוסף מדובר על טיפוח של פעילות מעשית מעצבת, יוזמה, אקטיביות פנימית, מוסר, תכונות חברתיות ותקשורתיות ורגש לקהילה.

בבתי ספר ולדורף באירופה התגבש עם השנים קונספט של תקופה או שתיים, כל אחת בת 3,4 שבועות, בהן התלמידים יוצאים מבית הספר לפעילויות הבאות:

כיתה ט' – עבודה בחקלאות: חוות חקלאיות, יערנות, פרויקטים אקולוגיים. בדרך-כלל יוצאת כל הכיתה לשבועות העבודה והדגש הוא על עבודה פיזית קשה, מאמץ, אתגרים גופניים ויצירת קהילה כיתתית או שכבתית.

כיתה י' – עבודה במפעלים קטנים, מפעלי תעשייה בעיקר. הכיתה או השכבה מתחלקת לקבוצות קטנות וכל קבוצה נמצאת ועובדת במפעל מסוים וגם גרה בקרבת מקום. דגש על הכרה והתנסות העבודה תעשייתית בקנה מידה קטן.

פרויקט שני: יציאה של כל הכיתה או השכבה למספר שבועות של מדידות שדה. הכרה והתנסות במדידות מקצועיות של שטחי אדמה, כולל טיולים והתארגנות כיתתית בטבע.

כיתה י"א – עבודה במסגרות חברתיות, בעיקר חינוכיות וחינוך מיוחד. הכיתה או השכבה מתחלקת לקבוצות קטנות או יחידים באזורים גיאוגרפיים שונים, בין השאר גם בחו"ל.

פרויקט שני: עבודה במפעלים תעשייתיים גדולים והיכרות עם תנאי העבודה של פועלים במרכזי תעשייה גדולים. גם כאן עדיף יחידים או קבוצות קטנות.

בארץ (הרדוף) התגבש המודל הבא:

כיתה ט' – שבוע או שבועיים של עבודה של הכיתה או השכבה ביחד מחוץ לבית הספר. דגש על עבודה פיזית קשה, שגם תורמת לאנשים אחרים ועל הפן החברתי, גיבוש הכיתה או השכבה. לדוגמא: ניקוי שבילים בטבע, עבודה בחווה אקולוגית, עבודת בנייה וכדומה.

טיול שנתי של שבוע במדבר, כולל לינת שטח ובישול שדה.

כיתה י' – שבוע או שבועיים בתחום של עבודה סוציאלית: התנדבות במוסדות לאנשים או ילדים עם צרכים מיוחדים, כפרי נוער וכדומה. עדיין חשובה הקבוצה, אבל זו כבר לא חייבת להיות כל הכיתה.

טיול שנתי של שבוע לפחות ברמת קושי גבוהה עוזר מאד לגיבוש הקבוצה ומסייע לחציית אתגרים מסוגים שונים.

הצגה גדולה שמשלבת את כל נערות ונערי הכיתה, בעבודת דרמה, שירה, מוזיקה, ציור ועיצוב. האמנויות השונות – כולל האמנות החברתית – זוכות בהצגה למעין שילוב ומגיעות כך לשיא מסוים.

כיתה י"א – שבוע או שבועיים של התנדבות אישית במקום בו אפשר לעזור ולסייע (בתי תמחוי, מוסדות לאנשים עם צרכים מיוחדים, בתי ספר לחינוך מיוחד וכדומה). הפעם מדובר על התנדבות אישית בה הנער/ה עומד/ת לבד מול מצוקות הזולת.

טיול שנתי ארוך בתנאי טבע במקום מרוחק (הרי אילת).

התחלה של עבודת גמר לסיום בית ספר, בתכנון ובבחירת הסדנא בה רוצים להתמחות.

מופע מוזיקלי של כל הכיתה או השכבה. מופע שנעשה לגמרי מתוך כוחות הכיתה ומביא את רוח היזמות וההתלהבות של הגיל לידי ביטוי יכול להוות מסורת יפה.

כיתה י"ב – הפרויקטים בכיתה י"ב מאד קשורים לכיתה עצמה, לבית הספר, לתרבות ולארץ בה חיים. ישנן מספר אפשרויות: שבוע עבודה מורחב, במסגרתו אוספים הנערות והנערים כסף לטיול סיום, שבוע התנדבות במקומות שונים, התנסות הקשורה לעבודת הגמר ועוד.

פרויקט משמעותי במיוחד הוא הצגת כיתת י"ב. בעבודה על יצירת תיאטרון גדולה, אופרה, מחזמר, קברט וכדומה, מתנסה הכיתה – בפעם האחרונה – באפשרויות המשותפות הגלומות בה.  דיבור, מחווה, מוזיקה, שירה (אפשרית אוריתמיה), בימוי, תפאורה, תאורה, עיצוב תכניה ומודעה – על כל זה יש לעמול ולהתגבר בכמה הצגות, לעתים קרובות עם כמה שחקנים לתפקיד אחד.

עבודת גמר מהוה מעין שיא אישי בתחום העיוני והמעשי-אמנותי. המשימה לממש  בעבודה שנתית הן נושא אמנותי-מעשי והן נושא עיוני, עליהם עובדים במהלך השנה כולה לצד השיעורים. לכל תלמיד יש מנחה, בפן המעשי והעיוני, שמסייע ומייעץ לו. עבודות הגמר המעשיות מוצגות בפומבי בתערוכה או לחילופין בהדגמה. בעבודה העיונית נותן כל תלמיד רפרט פתוח לכל – שכולל דיון בסיום. נתינת צורה הולמת לפרזנטציה זו שייך גם כן למרחב המשימות של כיתה י"ב

[1] Steiner, R., Basel Course 1920.