תנ"ך

מבוא

ללימוד התנ"ך משמעות גדולה ביותר. סיפורי התנ"ך יכולים לחבר את הילדים למקורות העמוקים של תרבותם, דתם ורוח העם אליהם הם שייכים. חיבור זה חשוב ביותר משום שהוא יוצר הרגשה של שייכות, קשר וחיבור לאיכויות רחבות וגבוהות יותר. עבור ילדים בכל גיל יש בחיבור משמעותי עם המסורת והתרבות איכות פנימית בעלת איכויות של בנייה וטיפוח של הנפש במישורים עמוקים. חופש ושחרור בגיל מבוגר קשורים לטיפוח מעין זה של המסורת בגיל הצעיר.

דווקא בתקופה בה ילדים רבים חיים בתרבות ובהוויה בה התנתקו הקשרים המשפחתיים והקהילתיים, בה החגים ואירועי מעגל השנה איבדו את משמעותם, בה האווירה היא חומרנית וחסרת קשר לרוח, יש משמעות רבה לטיפוח קשר עם המקורות והמסורת.

בחינוך ולדורף שמים לכן דגש רב על הקשר והחיבור למסורת. יחד עם זה יש לטפח את הקשר לסיפורי ותכני התנ"ך בהתאם להתפתחות הילדים, כך שבכל גיל הם ירגישו את הרלוונטיות ואת הקשר של תכנים אלו לחייהם, לרגשותיהם ולתחומי העניין שלהם.

גם בתחום זה, כמו בשאר תחומי הלימוד, אין מדובר רק בלימוד של תכנים ועובדות, אלא בתחום שיכול, אם הוא נלמד נכון ובהתאם לילדים עמם עובדים, לטפח את נפש הילד, לחזק אותה וללוות את ההתבגרות והצמיחה הפנימית והגופנית.

חינוך ולדורף התחיל באירופה, בתרבות הנוצרית ולכן שילבה תוכנית הלימודים בין התנ"ך (או בלשונם "הברית הישנה") לבין הברית החדשה והמסורות הקשורות אליה (בלשונם "הברית החדשה"). יחד עם זה שטיינר המליץ להתייחס לסיפורי התנ"ך ואף ללמדם בצורה מסודרת בכיתה ג' ובמסגרת שיעורי הדת. לכן מלמדים בכל בתי ספר ולדורף בעולם את סיפורי התנ"ך בבית הספר היסודי בדרך זו או אחרת, בדרך-כלל בכיתה ג' או ד'. בארץ נלמד תחום זה לכל אורך שנות הגן ובית הספר, מתוך התייחסות הן במישור המתודי והן במישור של תוכן להתפתחות הילד.

תנ"ך בבית הספר היסודי

גן וכיתות א', ב'

סיפורי המקרא סביב חגים ומועדים. מסופרים בעל-פה באירועים שונים. אין הכוונה ללימוד שיטתי של סיפורי המקרא אלא להתוודעות חווייתית לתכנים רלוונטיים סביב מעגל השנה. סיפורי המקרא מסופרים בצורה חופשית, בזיקה לחג או לאירוע ומותאמים לקבוצת הילדים עמה עובדים. בכיתות א', ב' אפשר גם ליצור בצבע, צורה, צליל או בהצגה בהקשר של הסיפורים. בכל מקרה הדגש הוא על החוויה הנפשית, על העניין, החום והקשר לסיפורים ולא על הבנה שכלתנית שלהם.

כיתה ג'

סיפורי בראשית ושמות. מבריאת העולם ועד משה שמשקיף על הארץ המובטחת אך אינו יכול להיכנס אליה: סיפורי בריאת העולם, דור הראשונים, מעשי האבות, העבדות במצרים והנדודים במדבר. דמות האלוהים מרחפת מעל לסיפורים, מאד ממשית, כעין אב קדמון, חמור סבר, אוהב אבל קפדן ומפחיד. הילדים שעוברים בכיתה ג' לתוך שנת חייהם העשירית עוברים לאור הפסיכולוגיה ההתפתחותית של שטיינר משבר. דמות האל המשתקפת בסיפורים יכולה להביא איכות שחשובה בגיל זה. היא יוצרת סדר ומשמעת פנימית, הרגשה שיש מי ששומר ורואה את מעשינו. כמו כן יוצרים הסיפורים מעבר בין עולם מיתולוגי (בריאת העולם, גן העדן) לעולם בני האדם בזמן ובמרחב – אלמנט הולם למה שעוברים הילדים בפנימיותם.

מסגרת הזמן: תקופה אחת או שתיים וסיפורים בסיום השיעור הראשי או בשיעורי סיפור לכל אורך השנה.

מתודה: הסיפורים מסופרים בעל-פה, בשפה עשירה וגבוהה אך לא בשפה התנכית עצמה. רצוי לשלב ציטוטים מהתנ"ך עצמו וגם לקרוא ממנו (על ידי המורה) אבל לאחר הסיפור, כאשר כבר יש חוויה אצל הילדים. אפשר גם לכתוב במחברת תקופה טקסטים תנכיים, שוב לאחר ששומעים את הסיפור, מכירים אותו ושומעים אותו בשפה התנכית.

שילוב של ציור, רישום, דקלום, שירה והצגות מבורך.

רצוי מאד לדקלם קטעים נבחרים בעל-פה. השפה התנכית חשובה ויכולה להוות מעין בסיס לשפה ודיבור "גבוהים". מה שנלמד בעל-פה בגילאים צעירים אינו נשכח.

כיתה ד'

כיבוש הארץ, ההתנחלות בה וחלוקתה (ספר יהושע). סיפורי השופטים המרכזיים (ספר שופטים). בכיתה ד, לאחר בשנה התשיעית, יש מעין התעוררות של כוחות הרצון והזדהות עם איכויות של מאבק, עוצמה, התגברות. סיפורי השופטים מאד מתאימים במובן זה. הם גם מראים שכל אחד יכול להיות מנהיג, ללא קשר למוצאו ומינו. זו הזדמנות לספר גם אשה כגיבור (יעל, דבורה). ספק אם רצוי לספר את כל סיפורי ספר יהושע מפאת אכזריותם. חלוקת הארץ לשבטים יכולה להיות קשורה ללימודי גאוגרפיה של א"י.

מסגרת הזמן: דומה לכיתה ג'.

מתודה: אפשר לערוך טקס של חלוקת ספרי התנ"ך וכעת הילדים יכולים לקרוא מהספר עצמו. רצוי להקדים עדיין את הסיפור בעל-פה: ליצור חוויה ותמונה פנימית ורק אחר-כך לקרוא מן התנ"ך עצמו. הקריאה בתנ"ך מאד חשובה בכדי לקרב את הילדים לשפה התנכית, רצוי להקדיש לכך הרבה זמן.

שילוב של ציור, רישום, דקלום, שירה והצגות מבורך.

רצוי מאד לדקלם קטעים נבחרים בעל-פה. השפה התנכית חשובה ויכולה להוות מעין בסיס לשפה ודיבור "גבוהים". מה שנלמד בעל-פה בגילאים צעירים אינו נשכח.

כיתה ה'

סיפורי שמואל, שאול ודוד (שמואל א' אם מספיקים גם שמואל ב'). אנו מגיעים לשיא הסיפורי של המקרא, סיפורי שאול ודוד מביאים דרמה, תהפוכות, תעצומות נפש וסיפורי גבורה. זה הוא גם הגיל בו הילדים בשלים לשמוע סיפורים אלו ויחד עם זה עדיין יחסית תמימים ופתוחים. רגע לפני ה"נפילה" של שנה 12 ישנן מוכנות ובשלות להפנים תמונות רבות עוצמה אלו.

מסגרת זמן: תקופה אחת לפחות וסיפורים מידי פעם.

מתודה: שילוב בין סיפורים בעל-פה לבין קריאה מהתנ"ך. מידי פעם אפשר גם לקרוא ישר מהתנ"ך אבל עדיין רצוי להקדים סיפור חי. אפשר ורצוי לעבד את הסיפורים על–ידי ציור ורישום, חיבורים, כתיבה יצירתית ועוד. דקלום עדיין חשוב ביותר.

אפשר לשלב בין דקלום של פרקי תהילים ואולי משלי לבין תהליכי הלימוד. זאת באופן אמנותי עם כל הכיתה או עם קבוצות או במסגרת שירים אישיים של כל תלמיד/ה בנפרד.

כיתה ו'

שמואל ב' אם לא מספיקים בכיתה ה' ואחר כך: העברת המלוכה לשלמה, מלכות שלמה, פילוג הממלכה, בית ישראל ובית יהודה, סיפורי אליהו (מלכים א').

אנו עומדים בתקופה של התפוררות הממלכה, פילוג, מלחמות ומלכים שעושים לרוב את ה"רע בעיני ה'". הילדים חווים "נפילה" בפנים – ראשית גיל ההתבגרות, ונפילה בחוץ, בסיפורי התנ"ך. הקושי, הרוע והכאב בסיפורים הולמים את מצב הנפש. חשוב להראות במקביל את דמות הגיבור הטוב, הצדיק שעומד מול הרוע ומתמודד עמו (אליהו למשל).

ההנגדה בין טוב ורע, צדיק ורשע הולמת את הגיל.

מתודה: רצוי לקרוא מהתנ"ך בשיעור עצמו ואחר-כך בתהליך למידה שנמשך לפחות יומיים (שיעור – לילה – שיעור) להבין את הסיפור, להפנים אותו, לתארו בדיבור ו/או באמנות ולבסוף לפרשו ולהביע את דעתי על המתרחש. להעלות סוגיות מוסריות וערכיות ולהעמיק בהן. עבודה בקבוצות ובזוגות על טקסט ופירושו כמבוא לדיון בכיתה. עבודות אישיות על שאלות או פרקים מסוימים. חשוב להפוך את הטקסט התנכי לרלוונטי עבור הילדים, להראות שהוא נוגע ב"כאן ועכשיו" ובכל אחת ואחד מאתנו. חשוב לטפח את השיח הכיתתי, את ההקשבה זה לזה, את נקודות המבט השונות, את היחס והקשר האישי לעלילה.

הציור, הרישום וההמחזה יכולים לעבור להבעה בכתב, בסגנונות שונים, סביב סיפורי המקרא. אפשר למשל לכתוב בשפה תנכית, בשפה רגילה יחד עם ציטוטים או בשילובים שונים.

מסגרת זמן: תקופה אחת לפחות ואולי שיעור שבועי.

כיתה ז'

סיפורי אלישע, חורבן ממלכת ישראל, חורבן ממלכת יהודה ובית המקדש. אפשר לשלב נבואות חורבן מירמיה, ישעיהו. (מלכים ב').

חורבן וגלות מהווים שוב מקבילה מסוימת למתחולל בנפש הנערות והנערים. לא צריך לפחד מהתמודדות עם הרוע והקושי. לבני הנוער יש צורך לשמוע, להפנים ולהתמודד עם איכויות אלו.

מתודה: כמו בכיתה ו'.

מסגרת זמן: תקופה אחת לפחות ואולי שיעור שבועי.

כיתה ח'

מה שלא הספקנו עד כה. נביאים: פרקים מיונה, ירמיה, ישעיה, עמוס. שירה: משלי, תהילים.

מסגרת זמן: תקופה אחת לפחות ואולי שיעור שבועי.

מתודה: כמו בכיתה ו'.

לאורך כל הכיתות

• שילוב של אגדות מהמדרשים והמסורות בסיפורים – במיוחד בכיתות הנמוכות.
• לשלב סיפורי מגילת אסתר ומגילת רות בפורים ושבועות

שאלות לדיון והעמקה:

• מהות הסיפורים והאווירה הנושבת בהם בכל ספר ומתוך כך ההתאמה לגיל?
• דגש על תקופות או שיעורים שבועיים?
• פרשת השבוע ובכלל סיפורי המקרא בשיעור מחנך?
• המתודה: סיפור בעל-פה מול קריאה בספר; החוויה מול הניתוח הספרותי והערכי; עבודה כיתתית מול עבודה אישית.
• כיתות ז', ח' – לימוד הנבואה, השירה ואולי כבר התחלה של מדרשים – כיצד?