תוכנית הלימודים בחינוך ולדורף

מבוא | אדם ואדמה | אמנות הדיבור | אוריתמיה | אמנות – ציור | אמנות – רישום, גרפיקה | גאוגרפיה | היסטוריה | חשבון ומתמטיקה | כימיה | מדעי החיים | מוזיקה | מלאכות יד | עברית ולשון | פיזיקה | תנ"ך

אמנות - ציור

מבוא

אמנות קיימת לתכלית עצמה. יש לה כמובן גם מהות ושליחות חינוכית אבל, קודם כל, היא עומדת בזכות עצמה. כאשר לומדים בני-אדם להבין את העולם הפיזי וחוקיו מתפתחים כישוריהם. כאשר הם עוסקים באמנות, לעומת זאת, מתפתח בהם חופש יצירתי ללא כל מטרה מידית ומכוונת. הפעולה האמנותית בפני עצמה משרת את התפתחות האדם, בכל שלב וגיל, ומחזקת את הממד האנושי. מובן שלאמנות יכול להיות תפקיד מתודי התומך פעילויות אחרות, או שהיא יכולה לשרת תכלית דיאלקטית, ולשתי תכליות אלה יש מקום בתכנית-הלימודים. מכל מקום, ביסודו של דבר אמנות נלמדת בעבור עצמה. בתרגול פעילויות אמנותיות מתנסים הילדים במישור הנפש העצמית. הרגשה זו של היות שקוע בספירת הנפש ראוי שיהיה לה מקום בכל תהליך לימודי ובכל שיעור, ולכן האמנות בחינוך ולדורף אינה נפרדת מהשיעורים. שטיינר ניסח זאת כך:

ילדים זקוקים לאמנות, הן לאמנויות היפות והן לפואטיקה ולמוזיקה. ויש דרך לעסוק באופן פעיל בשני הסוגים, המתאימה לילדים בשנות בית-הספר. מורה אינו צריך לדבר יותר מידי על אמנות כזו או אחרת מבחינת היותה 'שימושית' לתרגול יכולות אנושיות מסוימות. אחרי הכול אמנות קיימת לתכלית עצמה. ראוי שמורים יאהבו אמנות בה במידה שאינם רוצים שהתנסות זאת תאבד בילדים. הם ייווכחו אז כיצד ילדים צומחים על ידי התנסות אמנותית. האמנות מעוררת את האינטליגנציה שלהם לחיים מלאים.

החוש לחובה מתפתח, אם הילד יכול לממש את הדחף לפעולה בכדי להגיע לשליטה בחומר בדרך חופשית ואמנותית. הרגישות האמנותית של המורה היא זו שמביאה את היסוד הנפשי לתוך הלימודים. הוא מביא אווירת שמחה לרצינות של הילדים וכבוד לעליצותם. האינטלקט שלנו יכול רק להבין את הטבע; דרוש רגש אמנותי בכדי להתנסות בו. אם ילדים לומדים להבין דברים, הם יהפכו לאנשים 'בעלי-יכולת', בעוד שעל ידי העיסוק באמנות הם ילמדו להיות אנשים יצירתיים. במקרה הראשון הם פשוט מיישמים את יכולותיהם; במקרה השני הם צומחים וגדלים פנימית. כמה שלא יהיו מגושמים כיוריו וציוריו של ילד, הפעילות עצמה מעוררת כוחות נפש פנימיים. כאשר ילדים עוסקים במוזיקה או שירה, הם חשים את טבעם הפנימי מתעלה למישור אידיאלי. הם רוכשים מישור שני של האנושות לצד הראשון.

דבר מזה אינו מושג, אם האמנות נתפסת כנושא נפרד ובלתי קשור, ולא כחלק אורגני של החינוך בכללותו. שכן כל חינוך והוראת הילד צריכים ליצור שלמות. הידע, התרבות ותרגול מיומנויות מעשיות חייבים כולם להוביל לצורך באמנות, כשם שרגישות אמנותית חייבת להגיע למישורי הלמידה, ההתבוננות ורכישת מיומנויות.^[1]

מכאן שלאמנות ולעיסוק בה יש מקום חשוב ביותר בכל הכיתות והגילאים במסגרת בית ספר ולדורף. היצירה האמנותית על פניה השונות אינה חשובה פחות במסגרות של חינוך ולדורף מלימוד והעמקה בתחומי הידע השונים. הן בגן, הן בכיתה ג' והן בכיתה י"א תהיה לדוגמא עבודה אמנותית בציור, מוזיקה או מחול חשובה לא פחות מלימוד של ממתמטיקה, ספרות או היסטוריה. בכל מקרה מנסים לראות את החיבור בין לימוד של ידע עיוני לבין יצירה אמנותית, לנסות ולשלב ביניהם ולבחון כיצד הם תומכים זה בזה.

האמנות אם כן חשובה לפחות בשלושה מישורים שונים: ראשית כשלעצמה, והתלמידים בכל שלב וכיתה עוסקים במגוון רחב של אמנויות; שנית היא משמשת ככלי ואמצעי הוראה לכל תחומי הידע, הווה אומר, היא משולבת בשיעורים בדרכים רבות ומגוונות; שלישית היא עוברת כחוט השני וכאווירה בכל תהליכי הלימוד והעבודה, כך שכל המתרחש בכיתה ובבית הספר יהיה אמנותי ויצירתי ככל האפשר, שטיינר כינה זאת "אמנות חינוך וחינוך כאמנות".

מכיתה א' עד כיתה ה' משולב תחום הציור והרישום לגמרי במסגרת השיעור-הראשי ולכן הוא נמצא בדרך-כלל בתחום המחנך (כמובן שיש אפשרות להכניס מורה לציור ורישום גם בכיתות נמוכות כסיוע וליווי למחנכים שאינם מרגישים ביטחון בתחום). מכיתה ו' או ז' מעביר בדרך-כלל את שיעורי הרישום והציור כבר מורה מקצוע. בכל תחומי הלימוד עובדים התלמידים במחברות אמנות גדולות, בהם הם מסכמים את תהליכי הלימוד, כך שכל תחום לימודי מקבל ביטוי אמנותי, בקו, צורה וצבע במחברות. בנוסף מציירים התלמידים גם במסגרת תחומי הלימוד השונים וגם בשיעורי ציור נפרדים בגירי שעווה ובצבעי מים.

יש להבחין בין ציור ורישום כתיאור או איור (לדוגמה בעזרת גירי שעווה או עפרונות במחברות התקופה) לבין ציור בצבעי מים. הראשון מלווה את כל הנושאים ומהווה חלק רגיל בעבודת הכיתה כתמיכה בנושאי השיעור. ציור בצבעי מים, לעומת זאת, מתרחש על פי רוב פעם או פעמיים בשבוע כשיעור נפרד וארוך.

שטיינר מבסס את הנחיותיו לתכנית-הלימודים בציור על  תורת-הצבעים של גתה וגישה זו בונה חלק חשוב מהכשרת המורים בבית-ספר ולדורף. התלמידים מתנסים ברושם האובייקטיבי, הפסיכולוגי (לעתים מכונה גם המוסרי), שמתעורר לחיים בקליטת הצבע. ציורים בצבעי מים מהווים במהותם, הזורמת והשקופה, אמצעי מעולה עבור כך. אפשרות נוספת לגילויים כאלה ניתנת על ידי ציור על דף רטוב, דהיינו עבודה בצבעי מים על דף נייר מיוחד שהורטב לפני תחילת העבודה. בדרך זו אפשר להניע ולמזג בין הצבעים ביתר חופשיות. אפשר להסתייע בקווים המנחים הכלליים הבאים:

1. בשיעורי ציור רצוי לתרגל גישה אמנותית בכל המישורים. התלמידים מתרגלים טכניקות ציור בצבעי מים, מ"רטוב על רטוב" ועד ציור שכבות, כך שמגיעים בהם לרמה גבוהה.
2. עבודה אמנותית טהורה בציור. אין לעמעם ולפגום בה על ידי ציפייה מהילד ליצור 'תמונה' או דימוי של דבר ספציפי. אנו מתחילים לצייר עם ילדים בדרך דומה מאוד לציור המופשט. ציור שכזה 'מתוך הצבע' יש לעשותו באופן פסיכולוגי קונקרטי עבור הילדים. המטרות המוצבות חייבות לקשר את האיכויות הרגשיות של הצבעים עצמם לאיכויות פסיכולוגיות ברורות, כגון הלכי נפש שיש לתאר, לדוגמה שלווה והתכנסות, חוזק ואומץ, קר וקשה, חם ופתוח. הצורה החיצונית מהווה ביטוי להתנסות פנימית. המורה מכין התנסויות אלו על ידי 'סיפורים מצוירים' שמביאים את הצבעים לחיים לפני השימוש בהם.

אתם חייבים לתת לצורות לעלות מתוך הצבעים. אתם יכולים לדבר עם הילדים מתוך עולם הצבעים. חישבו כמה מעורר זה יכול להיות, אם תוכלו להגיע לדרגה של הבנה עם הילדים שבה תוכלו לומר: הביטו בארגמן המתחנחן הזה עם הפיסה החצופה של האדום מציץ מעבר לכתפו; וכל זה עומד שם כנגד רקע של כחול עניו. קחו זאת באובייקטיביות גמורה – זה מה שעובד בדרך שמעצבת את הנפש – כך שגם הצבעים עצמם עושים משהו. מרגע שאתם חושבים מתוך הצבעים אתם יכולים לעבוד זה עם זה בחמישים דרכים שונות. אתם חייבים להביא את הילדים לחיות בתוך הצבע בכך שתאמרו משהו כמו: הנה האדום מביט החוצה דרך הכחול! הילדים חייבים ליצור זאת.^[2]

כאשר הילדים גילו והתנסו בצבעים בדרך זו באינטנסיביות מספקת ומשך זמן ארוך דיו, אפשר להתקדם לגילוי צורות מתוך הצבעים: צורות של הרים ואבנים, אטמוספרה (עננים, שקיעה, אווירות שמיים), צמחים ובעלי חיים. יחד עם זאת ממשיכים בהתמדה לחזק את המודעות לאיכויות המקוריות של הצבעים עצמם. הצורה החיצונית חייבת לעלות מתוך ההתנסות הפנימית בצבע. אין לזלזל בפיתוי לסור מהדרך על ידי משאלה ליצור משהו אסתטי ואיורי! הכוונה אינה להציב התנגדות למשאלה טבעית זו מצד הילדים, אלא שהם יאותגרו להיות נאמנים באמת לטבע הצבעים.

בכיתות ז'-ח' מצטרף לטכניקת "רטוב על רטוב" אלמנט שונה לחלוטין: ציור שכבות. דרך העבודה מובחנת הרבה יותר ודורשת סבלנות והתבוננות. המתודה דורשת פלטה, שעליה מערבבים צבעים, זמן להתבונן בדרך בה התמונה מתפתחת וטכניקה מתורגלת היטב ליישום הציור.

ב"רטוב על רטוב" התהליך סימפטי וחם יותר, שכן הילד נמשך לתוך הפעילות הפנימית ולשיחה של הצבעים בזמן ההתרחשות. הוא יכול לנוע עם ההתנסות כאשר היא נפרשת. התהליך חשוב מהתוצאה. ההתבוננות בציורים למחרת דומה יותר לתהליך מרוחק וקר, כאשר הילדים יכולים לעמוד מאחור ולראות מה התרחש, לראות את התוצאה. בציור שכבות החום והקור מתמזגים ו'תהליך נשימה' זה אינו מובל על ידי המורה אלא על ידי התלמיד.

ציור או רישום יותר פיגוראטיביים מלווים כל נושא, על פי רוב באמצעות התמונה שהמורה מצייר על הלוח (בכיתות הנמוכות) או ביצירה עצמית. נקודת-המוצא לרישום פיגוראטיבי היא תמיד משטח הצבע ולא קו המתאר. קווי-מתאר נוצרים בטבע לרוב כאשר משטחי צבעים שונים נפגשים. איורים וציורים במחברות התקופה, תמונות המתייחסות ללימודי טבע או מאוחר יותר לגיאוגרפיה, כמו גם תיאורים מדויקים ומספקים מבחינה אסתטית של ניסויים בפיזיקה וכימיה – כל אלו דורשים תרגול מתמיד והמשך פיתוחן של טכניקות רישום בכדי להיענות לדרישות הנושא.

ציור בבי"ס יסודי

כיתה א'

שיעורי ציור בכיתה א' מסייעים להכשרת החושים, המזינים את נפש הילד. כאשר צבע נתפס על ידי החושים קיימת בנפש תחושה פנימית שלו. תחושה זו יכולה להוביל אל מעבר לגבולות הנפש הסובייקטיבית לעולם של איכויות אובייקטיביות, מוסריות (שוב, ראה תורת הצבעים של גטה שכולה עוסקת בניסיון להגדיר ולאפיין את הרושם הפנימי שיוצרים הצבעים השונים). בכיתה א' המטרה היא להכיר ולאפיין את 'תנועת הנפש' המתעוררת על ידי צבעים. הילדים לומדים להכיר תנועות נפש אלו בפעילות הציורית; הם לומדים לאפיין אותן כשדנים בתמונות למחרת היום בו צוירו. חשוב ליצור אווירה שקטה ולא נחפזת בשיעורי ציור. לילדים דרוש גם זמן לביסוס כל הרגלי העבודה המעשיים, שנוגעים להכנה לשיעורי ציור ולסידורם לאחר מכן.

אפשר להיעזר בסיפורי הצבעים, שמציגים את התרגילים ומאנישים את הצבעים באפיוניהם ויחסי-הגומלין ביניהם: "צהוב הוא האופי הקורן העליז שמתפשט בכל מקום לתוך העולם; בכל מקום אליו הוא הולך הוא מבהיר דברים. יום אחד הוא פוגש בדרכו כחול, שיושב שם בשקט…". יתכן שסיפורי צבעים אלו יהיו האפקטיביים ביותר אם ילוו את תהליך הציור עצמו, כך שיוכל להתרחש דיאלוג בין הצבעים. דבר זה גם מעניק דרך מלאת דמיון, שמציעה לילדים עזרה טכנית בשעת הציור; לילד הססן הצהוב המשמח יכול להציע אפיון כמו "צהוב רוצה לזרוח ישר דרך הדף, ישר מעלה עד לקצה ומעבר לו", או לילד נחפז יותר, "כחול הוא חזק מאוד אבל הוא לא רוצה להיות חזק מדי ולקחת את הזוהר מהצהוב." דימויים כאלה יכולים לסייע לילדים, מבלי להזכיר את הצבעים עצמם.

האם המורה מצייר עם התלמידים או מציג זאת לפני כן, או אינו מצייר כלל אלא רק מתאר את התהליך במילים – דבר זה נתון להחלטתו של כל מורה. כל שלושת האפשרויות יהיו הולמות בנסיבות שונות. בתרגילי צבע פשוטים יכול המורה להדביק דף רטוב על הלוח ולצייר לפני הילדים. אם הציור אינו נמשך זמן רב מדי, הוא יחזיק מעמד מספיק לפני שיתייבש ויתקלף. יש לכך את יתרון ההיראות. היתרון העיקרי הוא בהצגת השימוש במכחול, אשר הילדים יכולים ללמוד הרבה יותר טוב על ידי חיקוי מאשר הוראות מילוליות.

משעה שקשת תרגילי-היסוד בצבעים הציגה את הצבעים ואת הטכניקות הציוריות, אפשר לצייר בזיקה לתוכן הסיפורי של השיעורים: מעשיות, אגדות, משלים ומיתוסים. הדבר תקף לכל הכיתות מכיתה א' ואילך. בתחילה מדובר יותר בשיקוף האווירה הסיפורית: יער חשוך, שיער הזהב של הנסיכה, גלימת הנסיך; אך בהדרגה הציורים נעשים פיגוראטיביים יותר, מופיעות בהם דמויות צמחים וחיות ולאחר מכן דמויות אנושיות. השאיפה הנה תמיד שהדמויות יעלו מתוך הצבע עצמו ולא יהיו מאוירות או מוגדרות בקווי-מתאר. עד כיתות ד' או ה' לא נעשה שום ניסיון לכפות צורה כלשהי של פרספקטיבה, מלבד בדרך בסיסית ביותר, עם עצים הצומחים מעלה מתוך האדמה או בדומה לכך, למרות שהילדים חופשיים לצייר את הדימויים בכל דרך שהם מרגישים לנכון. צבעי מים נותנים עצמם לאווירות טבע, אף שלא נעשה ניסיון לכפות כל צורה של נטורליזם. הצבעים יתאימו לאווירה בדרך הקרובה יותר לציורים אקספרסיוניסטיים, למשל בציורי נוף וצמחים של נולדה, או אף באקוורלים המופשטים פורמאליים יותר של פאול קלי. התפתחות זו קשורה בארבע הכיתות הראשונות ולא תחזור בתיאורים הבאים.

הצעות תוכן:

• להתחיל בשני צבעים, תחילה מנוגדים כמו צהוב/כחול, ואחר כך לעבור גם לצמדי צבעים דומים יותר כמו כחול/ירוק. ללמוד להכיר ולחוות את הקוטביות המשתנה והמתח בין הצבעים השונים.
• לצייר בצבעי-היסוד צהוב, אדום וכחול ובכל השילובים ביניהם.
• משטחי הצבע נבחרים בחופשיות על ידי הילדים לאחר שהמורה סיפר להם 'סיפור צבע'.
• הגדלת הפלטה על ידי הוספה של שלושת הצבעים המעורבבים על-ידי צבעי היסוד.
• יצירת בסיס יסודי בטכניקת רטוב על רטוב כולל ההכנה הדרושה (הרטבת הנייר וחיבורו ללוח).
• ציור על נייר צבעוני, או בתחילה לצייר בצבע דליל אחד וכשהצבע נספג כליל בנייר להשתמש בצבע שני.
• אווירות של מעשייה, סיפור או אגדה מתוך הסיפורים עצמם.

כיתה ב'

בהתאם לנושאי הלימוד ובמיוחד הסיפורת של כיתה ב' הילדים יכולים לבטא את עצמם בצבע, שוב מתוך הצבעים ובשיחה ביניהם. "סיפורי צבעים" יכולים גם בשנה זו לעמוד במרכז העבודה, כך שהילדים ילמדו להשתתף בחיי הרמוניות הצבעים.

הצעות תוכן:

• תרגילים שתכליתם לאפשר לילדים להתנסות בהרמוניות הצבעים, שהינן:

• אופייניות (אדום וצהוב, צהוב וכחול, כחול ואדום, כתום וירוק, ירוק וסגול, סגול וכתום)
• משלימות (אדום וירוק, צהוב וסגול, כתום וכחול)
• חסרות אופי (צהוב וכתום, כתום ואדום, אדום וסגול, סגול וכחול, צהוב וירוק, כחול וירוק)

• תרגילי חילופים: לדוגמה הצבע האמצעי משתנה לצבע המשלים שלו, בעוד שהצבעים הסובבים נותרים כמות שהם. אחר משתנים הצבעים הסובבים בעוד שהצבע האמצעי נותר. דבר זה נעשה עם התמונות הנוכחיות של הילדים, דהיינו, התמונה האינדיבידואלית היא מושא התרגיל. אפשר לעשות זאת בסדרת תרגילים.

כיתה ג'

אחד הדגשים של כיתה ג' יכול להיות  'מעשה הבריאה הגדול' של העולם (בראשית) ועיצוב בקנה-מידה קטן של העולם באמצעות חקלאות ובניית בית. שיעורי ציור יכולים לאמץ נושא זה. הילדים חוקרים לא רק את יצירת התמונה על ידי צבעים, אלא גם את הדרך בה מתהווים הצבעים המעורבבים עצמם. בכל מקרה הציור הופך להיות יותר קשור לתכנים של התקופות ויכול ללוות אותם בביטוי אמנותי בצבע.

הצעות תוכן:

• כיצד צבעי היסוד צהוב, אדום וכחול נוצרים מתוך אור וחושך.
• כיצד נוצרים הצבעים המעורבבים ירוק, כתום וסגול
• שבעת ימי הבריאה כתרגיל ציור בצבע, המתחיל מבריאת האור, קיטוב אור וחושך, בריאת הלמעלה ולמטה, האדמה והמים, ממשיך לצמחים ולחיות ולבסוף מופיעה הדמות האנושית, ההופכת לשניים – כל אלה יכולים להיווצר כצורה שלמה מתוך הצבעים.
• ציור של מוטיבים מתוך בעלי המלאכה, חקלאות, בניית בית ותכנים אחרים של תקופות הלימוד. הדגש עדיין על עבודה מתוך הצבעים ופחות על העתקה מדויקת של המציאות.

 

כיתה ד'

עד ראשית כיתה ד' הילדים ציירו בצבעי מים בכדי ליצור הרמוניות צבע ו'סיפורי צבע' בדרך חופשית. כעת, בזיקה ללימודי חיות או לסיפורים בשיעור-הראשי (מיתולוגיה לדוגמה), התרגילים מוצגים בדרך שמאפשרת לצבעים להתאחד לצורות שמתארות את תמצית הנושא באופן פיגוראטיבי. ציור ב'כתמי צבע' דורש מהילדים ריכוז רב. יש למצוא את הצורה מתוך הצבע ואת הצבע מתוך הנושא היומי.

הצעות תוכן:

• לתת לצורות בעלי חיים לעלות מתוך הצבע, כך שאווירת של חיה מסוימת נוצרת מתוך עבודת הצבעים (גווני צהוב שונים שיוצרים את הסוואנה האפריקאית ומתוכם את האריה).
• ציור בזיקה ללימודי טבע, עצים, נופים פשוטים עם גבעות והרים ושמים, דוגמות שדות בגוונים חומים, ירוקים וצהובים, צורות כלליות פשוטות של מבנים כגון טירה או כנסיה גדולה, בית חווה או אסם.
• נושאים פיגוראטיביים המתייחסים לחלק הסיפורי בשיעור הראשי (מיתולוגיה, גיאוגרפיה).
• ציור על נייר צבוע יוצר אפשרויות חדשות ורחבות יותר עבור יצירת הרמוניות צבעים ואווירות צבע.

כיתה ה'

ציור יכול להדהד או לקלוט לתוכו נושאים מהשיעורים הראשיים ולהחיות אותם באופנים אמנותיים. יש לחזור ולומר שאין זו שאלה של איורים בציור, אלא יש לתת לצבעי הטבע למצוא את צורותיהם הם. כך יכולים שיעורי ציור להציע העמקה איכותית של נושאים שעולים בשיעור-הראשי. לימודי הצמחים למשל מאפשרים גם הם לקחת את מה שנאמר ונשמע לתוך שיעורי הציור.

הצעות תוכן:

• פיתוח אווירות צמחים מתוך צבעים שונים ועד לציור של פרח או צמח מסוים.
• מעתה ואילך יכולים הילדים להתחיל לעבוד עם הבחנות וגוונים עדינים יותר של צבע.
• כעת חשוב להביט בדרך בה ניסו הילדים במודע לגלות וליצור הבדלי צבעים, יותר מאשר להתבונן בצירופים המופלאים של אקוורל כשמתבוננים ודנים בתוצאות השיעור.
• אפשר לצייר מפות שמציגות הבדלים איכותיים בין קו החוף לאוקיאנוס, צורות נהר, הרים ומישורים וכדומה.
• אפשר לקחת דימויים מיתולוגיים שונים ולתת להם ביטוי בצבע.

כיתה ו'

כמו בנושאים אחרים, גם ציור צריך לקחת בחשבון את השנה השתיים-עשר והאפיונים השונים של התפתחות פסיכולוגית שהיא מביאה עמה. הצעות שטיינר לתכנית-הלימודים בציור ורישום נוגעות למעבר לרישום בשחור-לבן, לעיסוק באור ובצל. התלמידים מכוונים להבין את האופן בו נוצרים צללים, לערוך התבוננויות מתאימות על כך ולבטא זאת ברישום. יש דרכים שונות לגשת לציור אור-צל ולחקר הצללים. הנה שתיים מהן:

1. אפשרות אחת היא לעזוב את הצבע ולעבוד רק עם פחם, גיר או עפרון רישום. משמעות הדבר היא כי מכיתה ו' ואילך הציור מוחלף ברישום.
2. אפשרות נוספת היא להמשיך בציור ולטפל בשאלות על ידי תרגילי ציור.

הצעות תוכן לעבודה ברישום:

• מתוך התבוננות, תחילה בעצמים פשוטים, לעבוד עם פחם, גיר או עיפרון רישום.
• להדגיש את היווצרות הצורה מתוך אור וצל, מתוך גווני השחור, אפור.
• רישום של עצמים דוממים, צמחים ועצים, חיות וחלקי גוף.

הצעות תוכן (לציור):

• להגיע לאפור ושחור מתוך שלושת צבעי היסוד והצבעים המעורבים. זה תהליך ציורי ארוך שדורש התפתחות בשלבים.
• להגיע להצללה באפור ושחור על ידי שימוש בצבעים; ניתן לבחון זאת בנושאים מלימודי צמחים (עצים) או מינרלוגיה. במידה ואספקט הצל נלמד באמצעות לימודי עצים ברישום, ניתן לשנות זאת לצבע.
• נושאים ציוריים משיעורים-ראשיים כגון גיאולוגיה או היסטוריה.

כיתה ז'

במקביל לעבודה ברישום אפשר לתרגל טכניקה חדשה, ציור בשכבות. זו דורשת מהתלמידים לתרגל סבלנות (לחכות עד שהדף, או שכבת הצבע, יבשה) ואיפוק; הם לא יכולים פשוט להתחיל בהתלהבות ולהמשיך בכך. גם הצבעים אינם מציעים את הסיפוק הבסיסי של השנים המוקדמות, שכן יש להשתמש בהם באופן מאוד עדין והם חיוורים ביותר. טכניקה זו מציעה מגוון אפשרויות חדשות להשגת הבחנות ועומקים של צבע.

נושא ה'פרספקטיבה' ברישום וציור נלמד, גם מתוך קשר לנושאי תקופות היסטוריות וגיאוגרפיות: רנסנס, מגלי עולם, תיאורי נוף.

ציור יכול גם להתרחב בדרך נוספת בהקשר לגיאוגרפיה. אם יבשת אסיה נלמדת בתכנית-הלימודים של כיתה ז', התלמידים יכולים לתרגל ציור בדיו. סגנון הציור הסיני דורש ריכוז ושליטה עצמית כה רבים, שהדבר יכול להיות בעל ערך מחזק ומעודד לא רק לילדים בודדים אלא גם לרשלנות של גיל ההתבגרות בכלל. מבחינת משמעת עצמית, זו יכולה להיות הקדמה טובה לציור שכבות.

הצעות תוכן:

• ציור שכבות בצבעי מים
• תרגול התחלתי עם צבע אחד
• יישום מודע של פרספקטיבה על ידי רישום ואחר-כך בצבע
• להתבונן מה הצבע דורש מהתלמיד בקומפוזיציה ציורית
• רישום וציור דיו בהקשר לשיעורי גיאוגרפיה
• עבודה במכחול ועט דיו
• הכנה מתאימה של הדף
• הכנה פנימית של הצייר לעבודה במכחול

כיתה ח'

ממשיכים בציור שכבות והטכניקה נעשית מושלמת יותר. הילדים יכולים לממש אותה משימה פעם ברטוב על רטוב ופעם בציור שכבות. תכלית תרגילים אלה היא לפתח את יכולת התלמידים לשפוט ולחזק את הבנתם של הציור כאמנות. מה משמעותה של עבודה  עם צבעים בטכניקה מסוימת ונושא מסוים, או כנגדם ובכך כנגד הנושא. בדרך זו מתרגלים באורח אמנותי הכרח, התנגדות וחירות.

הצעות תוכן:

• המשך ציור שכבות.
• לימודי טבע עולים לגמרי מהצבעים, תוך שימוש במגוון טכניקות.
• תרגול מטמורפוזות במעבר מרטוב על רטוב לשכבות ולהיפך.
• טרנספורמציה של ציור אור-צל, או קומפוזיציות שחור-לבן לאימגינציות צבעוניות, כגון מלנכוליה, או הירונימוס הקדוש בחדר עבודתו של דירר .
• אפשר לערוך תרגילים דומים עם סקיצות העיפרון של פרנץ מרק שמחליפות את מחקרי החיות הצבעוניים שלו.

ציור בבי"ס תיכון

מבוא לכיתות ט' עד י"ב

מן הראוי שהתמורות הפסיכולוגיות של גיל ההתבגרות יקבלו את ה"מזון" המתאים להם גם במישור האמנותי ובמיוחד בתחום הציור. הצבעים מדברים אל הנפש, מקרבים את האדם אל עצמו ועוזרים לו להכיר את גווניו הנפשיים. בגיל ההתבגרות מחפשים המתבגרים את זהותם הן בחיפוש חיצוני דרך התנסויות שונות והן בחיפוש פנימי. עולם הצבע יכול לסייע לחיפוש זה, לעורר איכויות, לחזק ולטפח.

בגילאי 14,15 בכיתות ט', י' הסימפטיות והאנטיפתיות לעתים קרובות עזות וקיצוניות, הנטייה לראות הכול בשחור ולבן, בקוטביות ובצורה החלטית ובלתי מתפשרת. התשובה לכך יכולה להיות בעבודה ברישום, כך שהצורות יתהוו מתוך המפגש בין השחור והלבן. אחר-כך בגילאי 16,17 מתרחשת התפתחות פנימית והגעה לבגרות מסוימת שדורשת להגיע לגוני צבע אחרים, עשירים יותר. העיסוק בצבעים חיים ומשתנים לא רק הולם אלא גם הכרחי למצב הנפשי שבו מוצאים את עצמם בני הנוער.

בציור אור-צל וברישום שחור-לבן יש לרוב רק דרך אחת נכונה, שמחייבת פתרון אמנותי ייחודי. זו גם מגמה נפשית שמתאימה יותר לכיתות התיכון הנמוכות. הדגש הוא על מציאות אובייקטיבית נכונה, על העתקה של המציאות החיצונית. זהו אימון ביציאה החוצה, מתוך עולמי הנפשי, לעבר העולם החיצון. בצבעים הפתרון שונה לחלוטין. לשפע הבלתי נדלה של ואריאציות צבעוניות יש השפעה משחררת, שגם מסייעת לנפש למצוא כיוון. מציאת כיוון על בסיס גילויים חדשים בפעולה הציורית יכולה לסייע להפעיל את הרצון של האדם הצעיר.

סיכום מטרות כלליות:

• תרגול ואימון בהעתקה מדויקת ו"אובייקטיבית" של עצמים ומציאות חיצונית ברישום שחור-לבן
• להתעורר מחוויה של שחור/לבן להתנסות בצבעים
• התנסות ציורית כביטוי לרגשות עדינים על העולם ובני אדם
• גילוי הציור כסיוע לרכישת תמונת-עולם עדינה ומגוונת יותר
• גילוי בציור אודות המטרה והמשמעות של האמנות
• הכרה עצמית של עולם הנפש דרך עולם הצבע והצורה
• פיתוח סגנון אישי, אמירה אישית, יצירתית ומקורית ככל האפשר

 נקודות מבט ונושאים כלליים לכיתות י' עד י"ב:

הגיעה העת להתנסות בהבדל שבין צבעי מים לטכניקות ציור בשמן (אפשרויות יצירת וערבוב צבעים וטכניקות מכחול מגוונות).התנסויות ציוריות מבית-הספר היסודי עוברות ריענון. כעת עושים בצבעים שימוש יותר מודע היות וטבעם ואפשרויות הביטוי שלהם הובנו. התלמידים צריכים לחפש ביטויים מתאימים להתנסויות ספציפיות באמצעות צבע וצורה. הם צריכים לפתח רגש לתוכן האקספרסיבי של צבעים. יחידים יכולים לגלות בהדרגה סגנון אישי המבוסס על הבנה אובייקטיבית של הטכניקות הנלמדות. חשוב השילוב שבין שיעורי ציור מעשיים לבין שיעורי אמנות עיוניים. זה יכול להיות קשר מפרה ומעורר.

על התלמידים מוטל לבחור באופן יותר ויותר עצמאי את הבעיות עמן הם רוצים להתמודד ואת האמצעי בו הם רוצים להשתמש. המורה תפקידו לסייע להם להתגבר על קשיים בקבלת החלטות. עצתו תתייחס לנושאים, טכניקות, עיצוב ואופן ארגון העבודה. לתלמידים גם נתונה אפשרות להתחיל בפרויקטים בקנה-מידה גדול יותר ולעבוד עליהם בדרך הטובה ביותר בעיניהם. הפרויקט הנבחר נועד להיות אמצעי לחיזוק הריכוז והעומק ולא להפוך לעיסוק שטחי הכרוך בכל מיני מטרות חלקיות.

 

הצעות תוכן לכיתות י' עד י"ב:

כיתה ט'

עבודה  ברישום באמצעים שונים, עיצוב בשחור-לבן אור-צל. מספר מטרות:

1. להתחבר עם המקום של שיא גיל ההתבגרות בגיל 14, 15 – קיצוניות, שחור לבן, אור וחושך, מגע עם קצוות הנפש המתעוררת. העיצוב בשחור ולבן, אור וצל מוציא החוצה אל המרחב את נפש המתבגר/ת ומאפשר התמודדות מודעת ואימון מעשי בהתרחשות הפנימית.
2. ליצור מעין געגוע לצבע לשנים הבאות. יצירת אפקט של ייבוש חיי הנפש ה"צבעוניים" לטובת רישום בשחור לבן בשנים הסוערות של גיל ההתבגרות, כך שלאחריו אפשר יהיה לעבוד שוב, בהתלהבות ועניין, עם עולם הצבע.
3. אימון אינטנסיבי בהתבוננות בעולם הסובב. הרישום מניח מראש התבוננות מדויקת עד הפרטים הקטנים ביותר באובייקטים חיצוניים. מצריך את המתבגר/ת לצאת החוצה מעולם פנימי אישי ורגשי לעבר ההתרחשות החיצונית. בנוסף מתן כלים טכניים של רישום. השאיפה ליצור עבודה נקייה, מדויקת תוך כדי נטרול יחסי של חיי הנפש.

כיתה י'

מספר אפשרויות, כולן מנסות לתת מענה התפתחותי לגיל הנערות והנערים.

אפשרות ראשונה: להחיות מחדש את חווית הצבע בצבעי מים (לאחר כיתה ט' בה עבדנו רק בשחור לבן ולאחר מספר שנים רב בבית הספר היסודי בה הילדים כבר עבדו בצבעי מים). בצבעי מים יש כוחות חיים של צבע בצורה ישירה, הם הכי קרובים לחוויית צבע ראשונית. קשה למחוק בעבודה בצבעי מים ולכן חייבים לעבור שינוי פנימי מסוים ביצירת שינויים ומעברים. מומלץ להתמקד בציור של נוף וטבע. במידת האפשר ממש לצאת לטבע עם כלי ציור ולצייר בחוץ.

אפשרות שנייה: עבודה בצבעי שמן בהשראת אומן מסוים. מתאים ומשמעותי לעשות בשילוב עם תקופת תולדות אמנות. התלמיד בוחר אומן מסוים, רצוי מתקופה מוקדמת יחסית: רומנטיקה או אימפרסיוניזם, ומבצע העתקה שלה בצבעי שמן. לימוד של חוקיות הצבע, טכניקות שונות, עושר צבעוני, יחד עם הכרות של תקופה בתולדות האמנות. רצוי לשלב עם כתיבת עבודה עיונית על האמן, יצירותיו, ביוגרפיה, התקופה וכיו"ב. גם באפשרות זו יפה לסיים בערב או מפגש משותף עם ההורים וכל תלמידי השכבה: הצגת העבודות, הצגת עבודה עיונית של מספר תלמידים, תיאור תהליכי העבודה וכדומה.

כיתה י"א

גם עכשיו קיימות מספר אפשרויות טובות שהולמות את הגיל ונותנות לו מענה התפתחותי.

אפשרות ראשונה: ניסיון לחדור בתודעה את עבודת הצבע. כעת, לאחר קפיצה מסוימת בתודעה ובחשיבה אפשר לנצל את אלו לחדור לעומק רב יותר לעולם הצבעים. למשל, עבודה מודעת עם מעגל הצבעים, לימוד של תורת הצבעים של גטה, (מים + שמן). עבודה משותפת של מורה למדעים עם מורה לאמנות הולמת את הגיל והנושא. שילוב המדע ועקרונותיו עם עולם הרגש והחוויה האמנותית.

אפשרות שנייה: פה מדובר על כיוון הפוך: חיבור של צבע וחיי נפש. פרויקט של תקופת שירה לירית ישראלית מקורית וחיבורה לציור. בחירה של שיר עברי וציור בהשראתו בצבעי שמן. התחלה מהאווירה, ניגודים, תנועתיות, צבעוניות ומעבר למוטיבים מרכזיים בודדים. דימוי או שניים מתוך הטקסט. יפה לעשות סיכום בערב משותף של השכבה עם ההורים, בתערוכה ובקריאת שירה.

כיתה י"ב

דמות האדם במרכז בתוכנית הלימודים של כל כיתה י"ב, כך גם בציור. אפשר למשל לצייר דיוקן עצמי. התלמידים רושמים ואחר-כך מציירים בצבע את הפנים של עצמם. עוד אפשרות, אימון ברישום האחד את השני כקריקטורה והגזמה, כשחרור של המקום המדויק. ואז ציור או רישום של דיוקן עצמי או דיוקן של חבר לכיתה.
עוד אפשרות לאותו מוטיב: עבודה עם שפכטל על דיוקן עצמי, כך שאין אפשרות למלא אחר השאיפה לשלמות, עבודה יותר גסה.
אפשרות נוספת: סדנת רישום מודל של גוף אנושי (אפשר עם בגדי גוף).

• בכיתות י"א וי"ב מאד מתאים והולם את הגיל והאפשרויות לשלב סדנאות של ציור בנוף במשולב עם טיולים ושהות לטבע. עבודה עם מגוון רחב של חומרים בקשר עם נוף.
• המלצה נוספת: עבודה של ציור ורישום בשילוב עם תקופות אחרות כמו היסטוריה, תולדות אמנות, מדעים ועוד. רצוי שהמורים יעבדו ביחד ומתוך עבודתם המשותפת תצמח התקופה.

---