דבר המערכת
מתוך: אדם עולם - גיליון 16: קיץ 2011בימים שבהם נכתבות שורות אלה עוזבים חלק מאזרחי ישראל את מסכי המחשב, מרקעי הטלביזיה והספות הנוחות ועוברים לגור באוהלים, מביעים מחאתם בפייסבוק או צועדים כדי להפגין את מחאתם כנגד מחירי הדיור, הדלק, הקוטג' ומה לא. קהל המוחים הוא חתך מייצג של החברה הישראלית, ואינו מורכב מאקטיביסטים מקצוענים בלבד. המחאה העממית מדברת בקולות רבים, ואין לה מסר אחד כי אם עשרות מסרים, המבטאים כולם תחושת מיאוס וייאוש מהמצב החברתי והכלכלי שאליו הגיעה מדינת ישראל.
לאן תוביל המחאה העממית המרעננת הזאת? מחאת הקוטג' הובילה לירידת מחירו של המוצר האהוב, בייחוד כיוון שכאן נקבע המחיר על ידי גופים שתדמיתם הציבורית חשובה בעיניהם. ואולם הדיור הוא פרק שונה לגמרי, ופופוליסטית ככל שתהיה הממשלה, היא לא תוכל להוזיל את מחירי הדיור בשנים הקרובות, כיוון שהם נובעים ממבנה הכלכלה הישראלית והעולמית. בעיית הדיור החזירה אותי ל"כלכלה עולמית", סדרת הרצאות שהעניק ד"ר רודולף שטיינר ביולי-אוגוסט 1922 לסטודנטים לכלכלה בצל המשבר הכלכלי הגדול שפקד את גרמניה באותן שנים (הספר ראה אור בעברית בהוצאת הרדוף). בהרצאה החמישית מתאר שטיינר את המחזור הכלכלי, וכיצד הון שהופק באמצעות המחשבה והיצירתיות האנושית "נתקע", כאשר הוא מושקע בקרקע ומקנה לה ערך מדומה (עמ' 57). אותה הצטברות של הון, ממשיך שטיינר, היא כמו משקע מת ומאובן, הגורם למחלות באורגניזם הכלכלי. כדי להחזיר את הבריאות לכלכלה, הוא אומר, צריך לדאוג לכך שההון לא ייקבר בקרקע, אלא יווסת חזרה אל בני האדם כדי להפרות את התהליך הכלכלי. כיצד ניתן לגרום שזה יקרה? הפתרון ששטיינר מציע הוא "התאגדויות כלכליות", שיכללו את נציגי האנשים המשתתפים בתהליך הכלכלי – יצרנים, סוחרים וצרכנים – אשר ישבו יחד ויחליטו מתוך ההיכרות שלהם עם התנאים הכלכליים במציאות על ויסות ההון בצורה מאוזנת יותר. האם הרעיון הזה ריאלי גם במציאות של היום? זאת לא נדע לפני שננסה.
ומהרעיונות למציאות: בגיליון הקודם דיברנו עם יובל אלעד, פעיל פוליטי במפלגת מרצ, המקדם הצעת חוק ברוח השילוש החברתי. בגיליון הזה אנו שמחים לדווח כי רעיונותיו נפלו על אוזניים קשובות, וחברת הכנסת זהבה גלאון פועלת יחד איתו להקמה של ועדה לשיתוף פעולה תלת-מגזרי באחת מהרשויות המקומיות בישראל (ריאיון קצר עם גלאון תקראו בעמוד 8).
לצד המוחים, ישנם את אלה שכבר עושים, ובעיית הבעיות במדינת ישראל היא יחסה
אל אזרחיה הערבים. בגיליון הנוכחי אנו פורסים לפניכם שתי יוזמות חינוך
ולדורף הקשורות למגזר: בית הספר "תמרת אל זיתון" ("פרי עץ הזית") שבשפרעם
ובית ספר ערבי-עברי שעומד להיפתח בספטמבר הקרוב בכפר הבדואי חילף. בשפרעם,
מספרת לנו אפי בת-אילן (עמוד 24), נעשה
ניסיון ראשון בעולם להחדיר את חינוך ולדורף לשפה ולתרבות הערבית. מה ההשפעות
שיש לבית הספר על העיר, ומיהן הנשים המופלאות שמובילות את השינוי? ובכפר
חילף שליד קריית טבעון נעשה ניסיון ראשון בישראל לשלב בין הפדגוגיה הדו-לשונית
ובין חינוך ולדורף. לכבוד פתיחת הכיתה הראשונה ראיינו את מחנכיה, אמיר
שלומיאן וחסנה סואעד, ואת הריאיון תוכלו לקרוא בעברית ובערבית (עמוד 18).
בחודש מאי השנה חצתה את הסף חוה לוי, ממייסדות הפעילות האנתרופוסופית בישראל. מותה הוציא מהגנזך ריאיון שנערך עימה בשנת 2000, ומתפרסם כאן לראשונה (עמוד 32). הריאיון שופך אור על ימיה הראשונים של האנתרופוסופיה בישראל ועל דמותם ופועלם של חלוצי האנתרופוסופיה העברים. הפריחה הנוכחית של הפעילות האנתרופוסופית בישראל היא פרי מאמציהם לאורך שנים רבות, ועליה אנו מכירים להם טובה.
קריאה מהנה,
נועם שרון