דבר המערכת
מתוך: אדם עולם - גיליון 11: מאי-יוני 2010קוראים יקרים,
בגיליון שאתם מחזיקים בידיכם תגלו "אדם עולם" שונה מעט מזה שהכרתם עד כה – עיצוב מעודכן, דגש נרחב על המתרחש בקהילות השונות בארץ, ומדורים שנולדו זה עתה. השינוי מבטא את הרצון להעמיק את הקשר עם היוזמות הקשורות לאנתרופוסופיה מחד גיסא, ואת הרצון לפרוץ את גבולותיהן, מאידך גיסא. איננו חושבים ששני הרצונות האלה סותרים זה את זה. להיפך. כמו עץ, המעמיק את שורשיו בה במידה שהוא שולח ענפים כלפי חוץ, כך גם עשייה בעולם צריכה לאזן בין התנועה הפנימית לתנועה החיצונית. יחד, הן משלימות זו את זו.
ומה בגיליון החדש? התבוננות במקומות שונים בעולם מראה שכאשר פעילות אנתרופוסופית
לא השכילה להפוך לחלק ממרקם החיים התרבותי של סביבתה, היא הפכה לאי תרבותי
מבודד, התפתחותה נעצרה, ותופעות לא רצויות ואף מזיקות החלו להתרחש בתוכה.
בישראל קיימות מספר יוזמות אמיצות שמנסות לשלב את הגישה האנתרופוסופית
בתוך מוסדות קיימים, ובכך לגשר מעל הפער התרבותי. אחת היוזמות האלה פועלת
בשכונת הקטמונים בירושלים: דליה לפיד, גננת אנתרופוסופית ותיקה, לקחה על
עצמה להוביל גן ילדים ממלכתי, בשיתוף עם גננת
של משרד החינוך. היילכו שתיים יחדיו? המציאות מוכיחה שכן ("וגר לֶבֶד
עם פלסטיק", עמוד 26).
שאלת הקהילה היא נושא שאנחנו מרבים לחזור אליו, מזוויות שונות. שתי כתבות בגיליון הנוכחי עוסקות בה. ב"גברת עם סלים" (עמוד 30) כותבת אלה קומר על מודל "חקלאות נתמכת קהילה", שצובר תאוצה בישראל בשנים האחרונות. לפי מודל זה, החקלאי חוסך את עלויות השיווק, והקהילה מרוויחה אספקה טרייה של ירקות אורגניים, ובזול.
קהילה קיימת לא רק במרחב, אלא גם בזמן: ב"פעם בשנה, באותה השעה" (עמוד 38) חולקת מיה ענבר את חוויותיה ממפגש עם קהילה מיוחדת של אנשים שמזה עשור, בחג הפסח, נפגשים במדבר ל"מחנה" (במילעיל).
באדם עולם החדש תמצאו גם מדורים נוספים, כמו "הורות מעשית" (עמ' 53), "שאלות ותשובות" (עמוד 15) ו"ביקור בית" החותם את המגזין (עמ' 66). אנחנו מקווים שתמצאו בהם עניין, ובעיקר – שתמצאו את עצמכם בתוכם. יותר מתמיד נשמח לתגובות, הערות, שאלות והצעות.