הנה, אכן חינוך-ולדורף יכול להיעשות!
ריאיון עם כריסטוף וייכרט, ראש אגף-החינוך בגתאנום

מאת נועם שרון

מתוךאדם עולם- גיליון 6 2009

האנתרופוסופיה היא תנועה בלא מרכז, וחינוך-ולדורף הוא מערכת חינוך בלא שר. ועדיין, יש אדם אחד שתמיד ממשש את הדופק של חינוך-ולדורף

רפורמטור חייכני ומאיר פנים
בחצי השני של חודש פברואר 2008 ביקר בישראל כריסטוף וייכרט (Christof Wiechert), ראש אגף-החינוך בבית-הספר למדע-הרוח שבגתאנום. כריסטוף, הולנדי בגיל העמידה, חייכני ומאיר פנים, נראה כמו סבא טוב ומיטיב. אך מעבר לחזות התמימה מסתתר אדם שלא רק חי ונושם את חינוך-ולדורף אלא גם מנסה להכניס בו רוח חדשה. מאז מינויו לראש אגף-החינוך בשנת 2001 שוקד כריסטוף על המשימה "לנער" את חינוך-ולדורף בדרכי נועם. כחלק מתפקידו הוא מסתובב ברחבי העולם ובחושיו החדים מחפש את המורים שפורצים את הדרך ומחיים את החינוך. כדוגמה לאימפולס שכריסטוף מביא, נספר כי בכינוס המורים הבין-לאומי בשנת 2004, שהיה בגתאנום, העלה כריסטוף מופע אוריתמייה של כיתה ה'; – אלא שבמקום לנוע ברגליים, רכבו התלמידים על אופניים! המופע הוצג באולם הגדול שבגתאנום, במקום שבין היתר מוצגים בו מחזות המסתורין של שטיינר. בצורה הזאת הביע כריסטוף את רצונו לעזור לחינוך-ולדורף להתחדש ולהתחיוֹת.
בישראל מבקר כריסטוף אחת לשנתיים, כצורך מקצועי וגם, כך מתברר, בשל אהבתו למתרחש בארץ בתחום החינוך. שמחנו על ההזדמנות לפגוש את כריסטוף ובעזרתו למשש את הדופק של חינוך-ולדורף.

אנא תאר את תפקידך כראש אגף-החינוך של הגתאנום.
כמו שבוודאי אתה יודע, בלִבהּ של החברה האנתרופוסופית הבין-לאומית פועל בית-הספר הגבוה למדע-הרוח, ובו יש אגפים: אגף גדול לאנתרופוסופיה כללית, שם אנו מפתחים וחוקרים את התפתחות האדם באופן כללי, ואגפים ספציפיים לְמה שאנו מכנים בשם "אנתרופוסופיה יישומית": מדע, חקלאות, רפואה, נוער, אמנות-הבמה ועוד. המשימה שלי מחקרית ביסודה: לפתח מתוך מחקר רוחני את חינוך-ולדורף או את "אמנות החינוך," כמו שרודולף שטיינר קרא לו.

מהו מחקר רוחני?
אין זה מחקר מדעי רגיל או מחקר סטטיסטי. זה מחקר שבודק איך אתה מפתח הוראה ראויה מתוך עצמך. אני משוכנע שחינוך ראוי, יותר משהוא תלוי במערכת-החינוך או בשיטה, תלוי באיכויות שמוציא מתוכו המחנך. את האיכות הזאת אנו מנסים לפתח. אבל אנו עוסקים גם בפיתוח שיטות-עבודה ובפיתוח עולם ההוראה כולו: פיתוח ההוראה של מקצועות ספציפיים, לדוגמה, וגם פיתוח הצד החברתי של החינוך, כי לחינוך-ולדורף יש משימה חברתית.
 
מה עוד אתה עושה בתפקידך?
צד אחר של העבודה שלי הוא לתאם בין מחקרים שנעשים וללמד אחרים את המחקרים שאנו עושים בעצמנו. לדוגמה, אני חוקר את נושא הלמידה של הילד; את הידע שנצבר אני מעביר למורים ברחבי העולם, כדי שיוכלו ליישם אותו בעבודתם. אנחנו מארגנים כינוסים מקצועיים למורים ומאפשרים העמקה בתכנים רלוונטיים למורים הפועלים מתוך האנתרופוסופיה. עוד משימה שלנו היא לסייר בעולם, לבקר בבתי-ספר ולייעץ להם אם הם מבקשים את עצתנו. זאת העבודה שלי. ובנוסף עליה, אני חלק מ"בית-הספר למדע-הרוח בגתאנום" ויש לי משימות גם במוסד הזה.

מה בנוגע למחקרים אקדמיים?
יש רשת של מחקרים אקדמיים שנעשים על חינוך-ולדורף. למעשה, אין שיטת חינוך שנחקרת הרבה כל-כך כמו חינוך-ולדורף. יש די הרבה פרסומים בנושא. (1)

ומה מספרים המחקרים?
המחקרים מתחלקים לשלושה תחומים: התחום הראשון, והוא נחקר היטב, הוא מחקר על תפקודם של בוגרי חינוך-ולדורף בחייהם הבוגרים. התחום האחר הוא הקשר שבין חינוך לבריאות; אנו רואים כי יש קשר בין השניים וכי לחינוך יש קשר עם יכולות הריפוי-העצמי של המבוגר. זה תחום מחקר רציני ביותר, וחלק ממנו כבר נעשה, בשוודיה לדוגמה.

ומה התוצאות?
התוצאות מלמדות שהבריאות הכללית של בוגרי חינוך-ולדורף טובה מהבריאות של האדם הממוצע. מחקר שנעשה בשוודיה מראה שהעניין הזה נוגע בייחוד למחלות הקשורות לאלרגיות וגם למחלות-לב. בעניין מחלת-הסרטן לא מצאו הבדל, אך מה שמצאו מעורר רושם עז. רושם עז התעורר גם בעקבות מחקר שנעשה בשנות השבעים של המאה העשרים, ובו מצאו שתלמידות חינוך-ולדורף מקבלות מחזור מאוחר יותר משאר האוכלוסייה. זה כמובן קשור לחינוך שהן קיבלו.
תחום המחקרים השלישי הוא החשיבות של מחנך הכיתה. המחקרים מראים כי אם יש מחנך כיתה טוב (והדגש הוא על מחנך טוב) שמחנך את כיתתו 8 שנים, התפתחותם  של התלמידים טובה הרבה יותר. 

הכשרת מורי-ולדורף
בתוך סבב הפגישות שלו בישראל, פגש כריסטוף בירושלים גם את הגברת אנה רוסו, מנהלת המכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין בירושלים, שבה פועל הסמינר הגדול בארץ להכשרת מורים בגישת ולדורף. כריסטוף דיבר אִתה על תהליכי האקדמיזציה שמתחוללים במוסדות להכשרות המורים באירופה ובישראל, תהליך שאינו פוסח גם על המכללות לחינוך בישראל, ובכללם הסמינרים להכשרת מורי-ולדורף. סוגיית הכשרת המורים היא אחד הנושאים הבוערים בתחום חינוך-ולדורף בישראל, כי ממילא הביקוש למורים גדול מההיצע.

לצמיחה המהירה של חינוך-ולדורף בישראל יש גם מחיר: בתי-ספר שקמים מהר מדי, בלא העמקה מספקת  בחינוך-ולדורף, בלא עתודת מורים או עם מורים שלא הוכשרו בגישת ולדורף.
זה נכון, אבל מצד אחר, יש בישראל ארבעה סמינרים להכשרות מורים, ולא-מעט תלמידים. אני ספרתי 320 סטודנטים לחינוך-ולדורף בישראל. אבל לא כל בוגרי הסמינרים פונים להוראה, וכאן יש בעיה. ראיתי שיש מודעות לבעיה הזאת וכשנפגשתי עם נציגי-הסמינרים הם אמרו שעליהם לעבוד יחד, לדוגמה, בשאלה מדוע לא כל הבוגרים של הסמינרים או לפחות רובם פונים לעבודה כמורי ולדורף. זאת בעיה שעליכם לראות ולטפל בה. וגם צריך לזכור כי שאלת מורי ולדורף אינה רק שאלה של ההכשרות אלא גם שאלה הנוגעת למנטליות. יש להכיר גם בזה. אילו פנו להוראה 50% מבוגרי הסמינרים, מצבכם היה טוב מאוד. זה השיעור שהייתי שואף אליו.

מה שקורה עוד, בהעדר ההעמקה, הוא חיקוי של שיטות עבודה שנוסו בהצלחה בידי מורים אחרים, וכך חינוך ולדורף נהפך מ"גישה" ל"שיטה."
אני חושב שזה בסדר שמורה הנמצא בתחילת דרכו מחקה שיטות שעבדו למורים ותיקים ממנו. גם אני עשיתי זאת בתחילת עבודתי כמורה. אם המורה מוסיף להעתיק ממורים אחרים גם במחזור ההוראה השני שלו, זאת בעיה. אשר לשאלה של "גישה" מול "שיטה," אכן ולדורף הוא קודם-כול גישה, אבל הוא גם מקנה שיטות; שטיינר עצמו אמר ש"וולדורף הוא רק שיטה." צריך לדעת לחיות בין שני הקטבים ההפוכים האלה ולהכיל אותם.

מה התכונות הנדרשות ממחנך ולדורף היום?
ראשית, הוא צריך יכולת גבוהה מהממוצע להשתמש בכוחות הדמיון. ובמקצוע ההוראה יש צורך ביכולת גבוהה לחיות את האמת המונחת בבסיסו של רעיון. המורה צריך "אחריות של הנפש," כמו ששטיינר קורא לה. הוא זקוק ליכולת גבוהה ליזום ועניין גבוה בעולם ובכל אדם ואדם. אסור לו להתפשר על הדידקטיקה שלו ואסור לו להיעשות לחמוץ או חולה. אם אנו מדברים על הקשר שבין חינוך לבריאות, המורה אינו יכול להיות מותש, רצוץ מרוב הוראה.

למעשה אתה חוזר על התכונות הבסיסיות למורה שמנה שטיינר בזמנו. השאלה היא אם השתנה דבר-מה בזמננו. 
אם אצליח לעמוד בשבע התכונות שמניתי, אהיה מאושר מאוד. גם היום. עוד דבר הוא שבשנים האחרונות אנו צריכים לעסוק יותר ויותר בשאלות חברתיות. כיום המורה אינו רק מנהל פדגוגי אלא גם מנהל חברתי. הנושא החברתי נהיה קריטי יותר ויותר.

בעת האחרונה אני שומע ממי שקשורים לרפואה ולתרפיה האנתרופוסופיות שיש ללמד את הקורס "החינוך המרפא" למורים בסמינרים הכלליים לחינוך-ולדורף. מה דעתך?
איני מסכים אִתה. אני חושב שטוב מאוד אם סטודנט לחינוך הולך לעבוד תקופה מסוימת במוסד לחינוך מרפא, כדי לצבור ניסיון מסוים במציאות של החינוך המרפא; זה יעזור מאוד לצורה שיתבונן בה אחר-כך בילדים. הדבר הזה חשוב לדעתי יותר מלימוד הקורס לחינוך מרפא, קורס שניתן למי שרוצים להעמיק בתחום הספציפי של החינוך המרפא. למחנכי ולדורף ניתן קורס בסיסי – "ידע האדם" – והוא מכיל ידע אוניברסלי ומקיף על הישות האנושית. אם אתה מבין את ההרצאות הבסיסיות האלה, אתה יכול להרחיב אחר-כך וללמוד את קורס החינוך המרפא. משימתנו העיקרית, גם באגף-החינוך של הגתאנום, היא להעמיק את ההבנה של "ידע האדם." ואני חושב שהסטודנטים צריכים לפְנות קודם-כול להרצאות האלה. אבל כאמור, התנסות מעשית במוסדות לחינוך מרפא יכולה להיות מועילה מאוד.

חינוך-ולדורף בישראל ובעולם
בהשוואה לארצות אחרות, ישראל היא אחת המדינות שבהן חינוך-ולדורף נמצא בצמיחה המהירה ביותר. כריסטוף, שמתוקף תפקידו מבקר ביָזמות ולדורף בכל רחבי העולם, הוא אולי האיש הטוב ביותר לשאול אותו על מצבו של חינוך-ולדורף בעולם ולהשוותו למצבו של חינוך-ולדורף בישראל. אולם מתשובותיו עולה כי לא זה בלבד שאי-אפשר להשוות בין חינוך-ולדורף בישראל ובארצות אחרות  אלא גם  השוואה זו, וכל ניסיון לדבר על "חינוך-ולדורף בעולם," מוטעים מיסודם.

האם אתה יכול להשוות בין חינוך-ולדורף בישראל ובין חינוך-ולדורף בארצות אחרות?
קשה לדבר על חינוך-ולדורף בעולם כי לכל ארץ יש הסיפור שלה. הדבר המדהים בוולדורף הוא שהוא יכול להתפתח ולהראות את עצמו בצורות האינדיבידואליות ביותר בכל ארץ וארץ. חינוך-ולדורף אינו דבר-מה סטנדרטי. אף פה, בישראל, בית-הספר שביָדפת, לדוגמה, שונה לגמרי מבית-הספר שבבאר-שבע. ושניהם בתי-ספר ולדורף! לכן אם תשים את זה בקנה-מידה בין-לאומי, תבין בעצמך שבכל ארץ חינוך-ולדורף שונה ואי-אפשר לדבר על "חינוך-ולדורף בעולם." אין  "בית-ספר ולדורף האולטימטיבי." חינוך-ולדורף הוא אימפולס, ובכל מקום ומקום הוא לובש צורה בהתאמה למאפייני המקום. ועדיין, אפשר לראות שבית-ספר הוא בית-ספר ולדורף, כי יש בו מה ששטיינר מגדיר "האנושי האוניברסלי."

מה האימפולס של חינוך-ולדורף היום? מה השאלות שנשאלות בנוגע אליו?
אני משוכנע לחלוטין שחינוך-ולדורף הכרחי היום יותר מבעבר. אנחנו זקוקים יותר לחינוך-ולדורף, לא פחות. לעתים קורה שהרעיון של חינוך-ולדורף קצת מידלדל, ורואים שזה לעולם אינו לטובת הילדים. אנחנו רואים גם שילדים יודעים בדיוק מיהו מורה ולדורף אמיתי ומי לא. האימפולס הנכון להיום, לדעתי, הוא לחזק את חינוך-ולדורף בכל מקום שהוא פועל בו. אם מסתכלים בחברות מפותחות, כגון בישראל, חברות שיש בהן רמה גבוהה של שימוש בטכנולוגיה, אנו רואים שבחברות האלה נרשם שיעור עולה של מחלות-ילדים הקשורות בחינוך: הפרעות קשב וריכוז, דיסלקציה, דיסקלקוליה [קושי למידה ספציפי למתמטיקה, נ"ש], אוטיזם, וכן הלאה. אך המחלות האלה אינן מצויות בארצות מתפתחות כך שיש להן קשר לסגנון החיים שלנו. האימפולס של חינוך-ולדורף היום, במדינות המפותחות, הוא לעזור להתגבר על הבעיות הללו. זאת המשימה החינוכית; והמשימה החברתית היא לשנות את סגנון החיים שלנו כדי שהילד יוכל לנשום בצורה נורמלית.

עוד שאלה שאנו שואלים בישראל היא איך ליצור את הגשר בין חינוך-ולדורף לחינוך הממלכתי. עד כה לא הצלחנו כל-כך במשימה. האם אתה מכיר דוּגמות מהעולם שיכולות להועיל לנו?
הדוגמה הטובה ביותר היא בארצות-הברית. שם יש "בתי-ספר צַ'רטר." בבתי-הספר האלה, שהם בתי-ספר ציבוריים, מביאים יסודות של חינוך-ולדורף בלא דרישה לתשלום נוסף מן ההורים. זה כמובן מאפשר לחינוך-ולדורף לבוא לאוכלוסיות חדשות שלא יכלו לפגוש אותו בצורה אחרת. יש בתי-ספר צַ'רטר טובים יותר וטובים פחות, ואיכות הלמידה של התלמידים בבתי-הספר האלה נקבעת לפי איכות המורה. אני משקיע הרבה אנרגיה בעבודה עם תנועת חינוך-ולדורף המרכזית בארצות-הברית, כדי  שתקבל שיש שני סוגים של חינוך-ולדורף: חינוך-ולדורף הבלתי-תלוי וחינוך-ולדורף שפועל בבתי-ספר ציבוריים [כיום התאחדות בתי-הספר בגישת ולדורף בצפון-אמריקה (AWSNA) אינה מצרפת לשורותיה בתי-ספר צַ'רטר - נ"ש].
בהודו יש תופעה של בתי-ספר המתחילים כבתי-ספר ממלכתיים ובהמשך הזמן נעשים לבתי-ספר ולדורף או לבתי-ספר בהשראת ולדורף.
ולמעשה יש יסודות רבים מחינוך-ולדורף בבתי-ספר ממלכתיים, בלי שהם אומרים שזה בהשראת חינוך-ולדורף. יש מקומות שבהם, לדוגמה, משתמשים בשיטת תקופות הלימוד המרוכזות שנהוגה בחינוך-ולדורף, ומקומות שבהם מתחילים את לימוד השפה הזרה בכיתות הנמוכות. יש ארצות שלוקחות חלקים מתכנית-הלימודים שלנו בתחום האמנות, ואף יש בית-ספר שמלמדים בו אוריתמייה. כך שישנם גשרים.

מה מביא אותך לישראל?
שני דברים: המשימות שלי במסגרת תפקידי והאהבה שלי למה שקורה כאן ולעובדים בחינוך בישראל. אני בא בכל שנתיים. הייתי רוצה לבוא יותר אבל אני צריך לבקר גם במקומות אחרים.

ומה ההתרשמות שלך מחינוך-ולדורף בישראל?
תנועת בתי-הספר בישראל היא חלוצית בהחלט. אתם גדלים מאוד, בארץ קטנה. דברים מתפתחים מהר מאוד, בתי-ספר נפתחים, גם תיכונים; הביקוש לחינוך עצום. קריית-טבעון, הרדוף וכל היָזמות שיצאו מהרדוף – כמו יָזמת שפרעם... זה מרשים מאוד. ואני נהנה מאוד לראות את מה שקורה פה. פעמים רבות בביקורנו, ננה גאובל [נציגת הקרן הגרמנית "ידידי אמנות החינוך;" התלוותה למסעו של כריסטוף בארץ – נ"ש] ואני אמרנו זה לזה: הנה, אכן חינוך-ולדורף יכול להיעשות!

הערות ומראי מקומות
1) רשימה של מחקרים אפשר למצוא, בין היתר, בקישור: :http://www.waldorfresearchinstitute.org