דבר המערכת

מתוך אדם עולם- גיליון 6 2009

עם קומץ שמיים ביד
הייתי עובר את חיי.
הייתי חוצה את הים
ברגלי
עם קומץ שמיים ביד.

אברהם חלפי.

עולם השמים ועולם האדמה הם שני צדדים של אותה תופעה – הקיום. ייחודו של האדם מיתר הברואים הוא בהיותונו בנים בשני העולמות. כבני עולם האדמה, אנו קולטים את רשמיו באמצעות החושים הפיסיים שלנו. כבני עולם השמיים, אנו מתחברים אל עולם האידאות באמצעות החשיבה. המפגש של רשמי החושים עם המחשבה מתרחש בתודעה האנושית – בהכרה.
ועדיין, בעידן הנוכחי, קיומנו הוא מוטה-אדמה. אנו חיים באופן מודע את רשמי עולם החושים, והם נתפסים בתודעתנו כמציאות. ניתן אף לומר שבריאות גופנו היא שמכוונת אותנו לקיום מוטה-אדמה. גופו של אדם בריא משמש ככלי מושלם לרוחו, מושלם עד כדי-כך שבלא מאמץ מיוחד מצידו אפשר ולא יבחין האדם כלל כי קיומו הוא גם רוחני. האדם הבריא צריך לחצוב את דרכו אל הרוח מתוך רצון חופשי ובמאמצי-נפש. אך כשפוגעת המחלה, וגופו הפיסי של האדם אינו עוד הכלי המושלם לרוחו, הרוח כמו זולגת מאותו אדם חולה ומנכיחה את עצמה בתוכו ומחוצה-לו. לאדם הבריא נוכחות זו אינה קלה, אולם אם הוא יהיה קשוב לה, אפשר ויפתחו עבורו דלתות אל הרוח.
ניקח לדוגמה את אריק אוסיקה. אריק סובל מאוטיזם קשה ו-35 שנים מחייו בילה באלם מוחלט. לפני ארבע שנים גילתה אימו את שיטת "התקשורת הנתמכת," באמצעותה מצליח אריק לכתוב את מחשבותיו ולהביע את רצונותיו. כך התגלה שיש לו עולם-פנימי עשיר ביותר, ומעבר לזה, מחשבות בעלות עומק רוחני, ואף סיפורים על התגשמויות קודמות שלו על-פני האדמה. רצונו של אריק לבקר במקומות שבהם לטענתו חי בגילגולים קדומים הביא אותו ואת אימו בתחילת חודש מאי לירושלים, שם נפגשנו לשיחה שטשטשה את הגבולות שבין עולם הרוח והחומר (עמוד 28).
דוגמה נוספת לאופן שבו חולשת הגוף הפיסי יכולה להביא את הרוח לחיי-העולם היא הזיקנה. הזיקנה אינה זוכה למקום של כבוד בעולם שבו הדימוי האידאלי של המין האנושי ביוצג בדגם הנעורים הנצחיים. אולם צורכי-הזמן, כותב דיטריך קורנרו המנהל רשת של בתי-אבות הפועלים לפי הידע האנתרופוסופי, קוראים לנו ליצור דימויים חדשים לזִקְנה ולמחלות הקשורות בה. הכותב מדגים את טענתו בכותבו על ההבטים הפנימיים של מחלת הדמנציה ועל השיעור הרוחני שניתן לנו ללמוד באמצעותה – כפרטים וכחברה (עמוד 50).
נושא נוסף הנשזר במאמרים שבגיליון זה הוא יחסי המרכז והפריפריה. רודולף שטיינר מיקם את בניין הגתאנום, המשמש עד היום כמרכז התנועה האנתרופוסופית העולמית, על גבעה קטנה בעיירה הציורית דורנך שליד בזל, שוויץ. 85 שנה חלפו, התנועה האנתרופוסופית היא אכן עולמית, אולם תיפקודו של מבנה הגתאנום כמרכז לפעילות האנתרופוסופית העולמית עומד בסימן שאלה. אודי לוי, הכותב אלינו משוויץ, חוקר את הנושא במאמר על מבנה החברה האנתרופוסופית העולמית (עמוד 32), ומוסיף ראיון עם פול מקי, אחד מהאנשים המרכזיים שהביאו לצמיחת הבנקאות האנתרופוסופית באירופה וכיום חבר הנהלת החברה האנתרופוסופית העולמית (עמוד 36).
התנועה האנתרופוסופית העולמית בה"א הידיעה היא תנועת חינוך-ולדורף, המונה מעל לאלף בתי-ספר בכל העולם. אולם השימוש במילה "תנועה" עשוי גם להטעות; תנועה, מקובל לחשוב, היא ישות מאורגנת שפעילותה מכוונת ממרכז כלשהוא. אך לא כך הוא בחינוך-ולדורף, אשר מהווה תנועה תרבותית אשר גדילתה נתמכת בידי מאמצים עצמאיים וספונטאניים בכל מקום שבו הרעיונות העומדים ביסודו של חינוך זה מציתים את הדמיון ואת הרצון האנושיים. ועדיין, יש אדם אחד שמחזיק בנפשו את התמונה העולמית של חינוך ולדורף. הכירו את כריסטוף ויכרט, ראש אגף החינוך בגתאנום, שביקר בישראל בסוף חודש פברואר השנה (עמוד 40).
בתי-ספר בגישת חינוך-ולדורף פועלים בישראל קרוב ל-20 שנים, ובוגריו צועדים כיום בדך כל בוגרי מערכת החינוך בישראל: צבא, טיול, אוניברסיטה... הורה השולח את ילדיו למוסד חינוך-ולדורף בוודאי שואל את עצמו כיצד הם יתפתחו להיות בני-אדם מבוגרים. מפגש שבו בוגרי חינוך-ולדורף סיפרו על החיים מחץ לחממה, סיפק כמה תשובות (עמוד 44).
ענף מלבלב נוסף של עץ האנתרופוסופיה בישראל הוא תחום הייעוץ הביוגרפי, שמציע התבוננות רוחנית על אירועי החיים תוך שימוש בידע האדם וחכמת הגילים שהביא רודולף שטיינר. אולם ידע נתון מראש היוצר סכמות מחשבתיות הוא האויב של כל ריפוי, כותב דני אמן במאמרו "מהו יעוץ ביוגרפי." (עמוד 47). על המטפל לראות באנתרופוסופיה שפה, ואל-לו לראות בשפה ריפוי ובחָכמה הנרכשת את בשורת-הרוח עצמה.
אנו מקווים שתמצאו עניין בגיליון שבידיכם, ומאחלים לכולם קריאה מהנה.
נועם שרון

חזור | לראש המסך