אנתרופוסופיה בישראל

דבר המערכת

מתוך: אדם עולם - גיליון 10: פברואר-מרץ 2010

שחרור האנתרופוסופיה

חפשו את הרוח, לא מתוך היקסמות על חושית, מתוך אנוכיות על חושית
אלא חפשו אותה למען השימוש חסר האנוכיות בה בחיי המעש, בעולם החומר

רודולף שטיינר, 1919

מאז הקמתו, המגזין "אדם עולם" מזהה את עצמו באופן מלא עם הקהילה האנתרופוסופית בישראל ועם האנתרופוסופיה. זהות זו התבטאה בין היתר במוטו שבחרנו בראשית דרכנו: "חיים לאור האנתרופוסופיה". המושג "אנתרופוסופיה" נבחר על ידי רודולף שטיינר כשם לתנועה הרוחנית החדשה שהקים, כשהחליט לפרוש מהחברה התיאוסופית. אחת המסורות שבעל-פה מספרת שנהג לומר שהיה שמח להחליף מדי פעם בפעם את המלה "אנתרופוסופיה". כשמתקבעים על שם אחד, הסביר, גם המחשבה מתקבעת, והכל הופך חומרני. 
מתוך רצון להימנע מהפיכת האנתרופוסופיה ממושג דינמי למלה חסרת חיים, ראינו כי שימוש  קבוע ואוטומטי במלה "אנתרופוסופיה" מצמצם את רוחו של המגזין ולמעשה מגביל את מרחב האפשרויות העתידיות הצפונות לו. "אדם עולם" רוצה להביא לידי ביטוי אימפולס רוחני רחב, השייך לתקופתנו, ואשר מטבעו מכיל יותר מכל הגדרה מילולית מקבעת. את האימפולס הזה נמצא היכן שאנשים מנסים באופן מודע לצקת לתוך חיי היומיום שלהם תוכן רוחני, חום אנושי, התבוננות פנימית, היגיינה נפשית, נאמנות לאמת ומוסר הנובע מתוך חופש.
הקריאה לרוח, טיפוח אמנות החינוך והתחדשות חברתית הם מהיסודות שעליהם נבנה "אדם עולם" מאז ראשית דרכו. החיפוש אחר הרוח, כמאמר המכתם הפותח רשימה זו, מתאמץ שלא להיעשות מתוך היקסמות על חושית אלא למען השימוש חסר האנוכיות בה בחיי המעש. התחדשות חברתית היא ההתרחשות שאנו מעוניינים לטפח. הדרך המרכזית לעשות זאת היא באמצעות החינוך, שאותו אנו תופסים כאמנות, המוענקת  לילדים כמתנה ומשמשת השראה להתחנכות העצמית בחיי המבוגרים (עוד על החינוך כאמנות אפשר לקרוא במאמרו של גבע ששון, “חינוך המחנך", עמוד 41).

מחלת הסרטן נחשבת למחלה האופיינית ביותר לימינו. מעבר להיותה המחלה הקטלנית ביותר, זוהי גם המחלה האינדיבידואלית ביותר, כפי שהאדם בימינו הוא אינדיבידואל יותר משהיה אי-פעם. ככזאת, היא מזמנת דרכי התמודדות שונים לכל אדם, ומהווה לחולה בה הזדמנות לקחת אחריות מחודשת על חייו ועל הדרך הפנימית שלו. "אחת התחושות הרבות שחוויתי בזמן גילוי המחלה הייתה שמחה", אומרת ל', המתראיינת לכתבתה של מיה ענבר "מזל, סרטן" (עמוד 20). "כאילו מישהו קרא לי לחזור, הזדמנות להתחיות מחדש מהרוח ולא מהחומר". כפי שעולה מהכתבה, ההצלחה האמיתית בהקשר זה אינה בהחלמה ממנה, אלא בהתמודדות עצמה, תהא תוצאתה אשר תהא.
חג הפורים המתקרב אלינו הוא אחד המועדים המיוחדים בלוח השנה העברי. לכולנו מוכר הציווי לשתות לשכרה "עד דלא ידע", ובצדק ניתן לתמוה על טיבו. במדור "רוח הזמן" (עמוד 18) כותב הד"ר ישראל קורן כי חכמים מעניקים לחג הזה מעמד מופלג, המקביל לזה של יום הכיפורים (שימו לב לדמיון בשמות המועדים). ובעוד שביום הכיפורים אנו מצווים לערוך חשבון נפש מתוך העצמיות המודעת שלנו, השתייה בפורים עוזרת לנו לשחרר את העצמיות הלא-מודעת, דבר שלבסוף מוביל להכרה עצמית מפוכחת יותר.
לא מעטים מבין מי שבחרו לגדל את ילדיהם ברוח החינוך האנתרופוסופי נמנעים מלהכניס לביתם מכשיר טלוויזיה. הטלוויזיה כשלעצמה אינה בהכרח דבר פסול, אולם תוכניות המציאות (ריאליטי), אשר השתלטו על המרקע והתרבות הישראלית בעשור האחרון, הן אתגר חינוכי מיוחד להורים ולמורים. מאמרם של אלישע ושלומית אבשלום, "הישרדות והחיים האמיתיים" (עמוד 43), מציג בצורה בהירה את השקפת העולם שמונחת מאחורי תוכניות המציאות, ואת הנזקים החינוכיים שהן גורמות. נותרת בעינה השאלה כיצד יש להתמודד עם התופעה, הן ברמת הבית והן ברמת הכיתה. נשמח להמשיך את הדיון בנושא.
עניין מיוחד תוכלו למצוא במדור האקטואליה. בפיליפינים, מדינה ענייה המשתרעת על פני 7,107 איים, רץ לנשיאות ניקנור פרלס, המציג אלטרנטיבה למערכת השלטונית המסואבת במדינה. חזונו של פרלס, פעיל סביבתי שזכה בפרס נובל האלטרנטיבי, מבוסס במידה רבה על רעיונותיו המדיניים של רודולף שטיינר. ניסיונו של פרלס הוא ייחודי וכנראה חסר תקדים (מאז ששטיינר עצמו ניסה לשכנע את שליטי אירופה לתמוך ברעיונותיו), ואנו נמשיך לעקוב אחריו בעניין. ובארץ, אנו מדווחים על מבנה ארגוני חדש לעמותת "שקד" שבקריית טבעון. מבנה העמותה החדש מבטא מחויבות של הקהילה ליוזמות החורגות מהפעילות החינוכית המיידית, או כדבריו של עלי ברוק (יו"ר העמותה), "מעבר ממערכת חינוכית שיש סביבה קהילה, לקהילה שיש בה גם מערכת חינוכית". להתרחשות הזאת פוטנציאל חברתי רב, וגם על אודותיה נשמח להמשיך ולדווח.

השליחות הקהילתית של "אדם עולם" היא ברמה הארצית, ובימים אלו אנו עושים מאמצים לחזק ולהעמיק את הקשר של המגזין עם הקהילות שפועלות סביב היוזמות לחינוך ולדורף והאנתרופוסופיה בישראל. אנו מבקשים לבטא באופן חי יותר את חיי הקהילה, את ההתרחשויות הדינאמיות ואת השאלות שחיות בתוכה. לצורך זה, אנו  מזמינים  אנשים שמעוניינים לכתוב, לדווח ולשמש כנציגים קהילתיים של המגזין במקום מגוריהם.

שלכם,
נועם שרון ומיכל זיו קרמר
noam@adamolam.com
michal@adamolam.com

חזור | לראש המסך


 

אדם עולם

אדם עולם בפייסבוק אדם עולם ב Facebook
אדם עולם - ראשי »

ב-1919 פנה אמיל מולט, מנהל בית-החרושת וולדורף אסטוריה בשטוטגרט ואחת מהדמויות המובילות בתנועה של השילוש החברתי, אל רודולף שטיינר בבקשה לייסד בית-ספר לילדים של פועליו. החל מ-1907 ועד מותו של רודולף שטיינר, ומאז ועד היום בכל המרכזים האנתרופוסופיים בעולם, ניצבים המחקר, הריפוי והיצירה האמנותיים במרכז של כל פעילות אנתרופוסופית. האוריתמיה הנה אומנות אשר מכילה בתוכה את כל האומנויות המלוות את האדם משחר התפתחותו: הארכיטקטורה, הפיסול, הציור, המוזיקה, השירה והפואטיקה. הרפואה האנתרופוסופית התפתחה מתוך עבודתם המשותפת של ד"ר איטה ווגמן ורודולף שטיינר עם קבוצת רופאים בבית-החולים בארלשהיים שליד דורנאך, שוויץ. הביוגרפיה עוסקת בהתפתחות האדם ומתארת (על ידי החוקים הביוגרפים) את המסע האנושי מלידה עד מוות, את התפתחותו הגופנית, הנפשית והרוחנית של האדם ואת הצמתים החשובים בחייו. רודולף שטיינר נתבקש ב-1924 על ידי קבוצה של חקלאים ממרכז אירופה שגילו דאגה לנוכח ההתדרדרות בבריאות של זני צמחים ובעלי חיים, להניח יסוד למדע ולפרקטיקה אנתרופוסופיים בחקלאות.

© כל הזכויות שמורות למחברים ולאמנים