אנתרופוסופיה בישראל

ראשי פורום מאמרים הכשרה גני ילדים בתי ספר חינוך ולדורף ביוגרפיה וייעוץ ביוגרפי חקלאות ביו-דינאמית רפואה אומנות אוריתמיה תרפיסטים חנויות ומוצרים

זרעי סוף הדרך?
על משבר המזון העולמי, מדיקטטורת הזרעים ועד מהפכת הקיימוּת

מאת איל בלוך


מתוך: כתב העת אדם עולם - גיליון דצמ' 2008 - ינו' 2009

בימים שבהם המשבר הפיננסי נמצא בכותרות ומשפיע על חיינו ועתידנו בצורה מוחשית, מטרידה ומאיימת, נדחקים לשוליים המשבר הסביבתי והחברתי, והס מלהזכיר את משבר-המזון. אך למעשה, מִשְלל המשברים שחווה עולמנו, המסוכן והמאיים מכולם הוא משבר-המזון אשר מאיים על תרבויות, על מקורות-המזון ועל התזונה, ופוגע פגיעה אנושה במגוון של הצמחים, בעלי-החיים והתרבויות והמסורות שנשמרות מקַדְמת-דְנה. בגיליון הקודם התייחסנו לתופעת היעלמות הדבורים, שגם היא קשורה ישירות למשבר-המזון. איל בלוך, פעיל חברתי, סביבתי וחינוכי ומייסד-שותף של המכון לחינוך לקיימוּת במכללה ע"ש דוד ילין, חזר מכינוס "אימא אדמה" שהוקדש לעתיד-המזון לאור שינויי-האקלים. להלן רשמיו.

איכרי העולם התאספו

יום שישי 23 באוקטובר. אני נוחת במילַנו. מתנדבת מתנועת "מזון איטי" (Slow Food) מקבלת את פניי ומכוונת אותי לאחד האוטובוסים המסיעים את אלפי עובדי-האדמה, השפים, העיתונאים והאקדמאים שבאו מ-154 מדינות והתכנסו לפסטיבל "טרה מדרה" (Terra Madre, אימא אדמה); התכנסות של שמחה על המגוון הרב-תרבותי ושל דאגה משותפת לאור המשבר העולמי בתחומי הסביבה והכלכלה, בדגש מיוחד על משבר-המזון.
האוטובוס מלא מפה לפה במשלחת הקנייתית, בשילוב כמה נוסעים מארצות אחרות; לידי יושבת סטודנטית אמריקנית ממוצא סיני, מימיני מְפתח תכניות-לימודים מקניה ומאחוריי מפקח אזורי על חקלאות מקומית בצפון-קניה. בינינו מתפתחות שיחות מרתקות ומהן מתבהרת חשיבות בחירתו של ברק אובמה לאפריקנים; עצם בחירתו, אומרים חבריי לנסיעה, תשחרר אנרגיה חיובית של עשייה ואמונה ביכולתם לשנות ולשפר. לאחר שעתיים של נסיעה אנו מגיעים לטורינו.
כל מי שיש לו תלבושת מסורתית לובש אותה בגאווה, ואילו המשתתפים מן העולם המערבי באים בלבוש מודרני אשר אינו מסגיר מנין באו. התלבושות מסמנות את מאבק-הכוחות שעליו נסב הכינוס: המתח שבין הגלובליזציה וכוחות-השוק החופשי חסר-הגבולות ובין האדם הפשוט והתרבויות המסורתיות.

כינוס הפתיחה מתרחש באצטדיון שנבנה לאולימפיאדת-החורף שהייתה בעיר בשנת 2006. אני מחפש את הדוכן שבו אקבל את תיק-המשתתף ואפגוש את המשפחה שתארח אותי. מבט בכתוביות שעל הדוכנים מקיף את מרבית ארצות-העולם: אפגניסטן, בחריין, עירק, אירן ובתחתית הרשימה – ישראל; תזכורת ממשית לעובדה שמשבר המזון והסביבה משותף לכלל-האנושות ומשפיע עליה.

האצטדיון מתמלא אט-אט, טקס הפתיחה והכינוס כולו יתורגמו לשמונה שפות. המשותף לכל באי-הכינוס הוא הקשר למזון – ממגדלים דרך השפים ועד לסועדים. ההבנה המשותפת לכול היא שהמזון הוא הבסיס לקיומנו. יש שסברו כי תנועת "מזון איטי" מציעה רק אלטרנטיבה גסטרונומית בריאה ומזינה למקדונלד'ס ולתעשיית המזון המהיר. בתוך דקות אחדות יתבררו העָצמה והעומק של המסר והשינוי שיוצרת מהפכת-הקיימוּת, ותנועת "מזון איטי" היא רק אחת מאבני-היסוד שלה.

את עומקו של משבר-המזון העולמי מטיבה להמשיג וָנדַנָה שִיוָוה (Vandana Shiva).שיווה, אישה הודית בסַרי כחול, משדרת פשטות, אך ברגע שהיא פותחת את פיה, עָצמתה וחָכמתה סוחפים את כולם. שיווה היא דוקטור לפיסיקה, סופרת ויזֶמֶת חברתית. כחלק מפעילותה ויזמותיה, הקימה קואופרטיב של 200,000 איכרים ויזמה את יצירת המניפסט על עתיד-המזון. אישה נאה אשר נאה דורשת ונאה מקיימת.

דיקטטורת הזרעים

בימים שבהם המשבר הפיננסי נמצא בכותרות ומשפיע על חיינו ועתידנו בצורה מוחשית, מטרידה ומאיימת, נדחקים לשוליים המשבר הסביבתי והחברתי, והס מלהזכיר את משבר-המזון. אך למעשה, מִשְלל המשברים שחווה עולמנו, המסוכן והמאיים ביותר הוא משבר-המזון אשר מאיים על תרבויות, על מקורות-המזון ועל התזונה ופוגע פגיעה אנושה במגוון של הצמחים, בעלי-החיים והתרבויות והמסורות שנשמרות מקַדְמת-דְנה. מעטים יודעים שתעשיית-המזון אחראית לכשליש מהבעיות של הסביבה והתחממות כדור-הארץ. האוכל שאנו אוכלים הוא תוצר של שימוש בנפט, החל באנרגיה הנדרשת לגידולו ולשינועו וכלה באריזה שבה הוא מגיע אל המדפים. זה האיום הגלוי והמידי, אך שורש-הבעיה נעוץ ב"דיקטטורת הזרעים" ו"הפשיזם של המזון," כפי שמבהירה היטב ד"ר שיווה.

הזרע הוא החוליה הראשונה בשרשרת-המזון. הזרע מסמל את מעגל-החיים ואת המגוון הביולוגי והתרבותי של האנושות. הזרע אינו רק מסמל ומכיל את המזון והצמחים אלא צופן בחובו את התרבות וההיסטוריה. מדורי-דורות ועד העת האחרונה, התבססה החקלאות על החלפה של זרעים בין החקלאים. החלפה חופשית של זרעים בין האיכרים הייתה הבסיס להחלפה של ידע, מסורת ותרבות.
האוכל והזרע היו מעוגנים בתרבות ובדת. כל חג וטקס קשורים לסוגים של מזון וצמחים המתאימים לעונה ולמקום. לפני שהשתמשו בזרעים או באוכל, היה נהוג להתפלל, להודות לאל ולטבע על המזון שהעניקו לנו ברוב חסדם.
במעבר מחברה יצרנית לצרכנית, שונתה תפיסת-המזון - מתפיסת-המוצר כבעל קדושה וכחיוני לתזונה, לתפיסת-המוצר כסחורה שנועדה ליצור מזומנים ולאו דווקא להזין. החקלאות נהפכה לעסק, וה-Agri-Culture ל-Agri-Business. שיקולים של תאוות-בצע ורצון לשליטה יצרו מערכת רבת-עָצמה ומתוחכמת המורכבת מחברות לייצור זרעים, חברות לייצור כימיקלים וחברות פיננסיות, שילוב המאלץ את ממשלות העולם המתפתח (העולם השלישי) להסכים לתנאי הלוואות ופיתוח אשר מטרתם להפקיע מידיהם את האדמות, הסחורות וההון האנושי ולאפשר את המשך חגיגת הצמיחה והשפע של המערב. כמו-כן, מנצלות חברות ה-Agri-Business את כוחן ואת השפעתן על ממשלות מקומיות כדי לשנות את התקנות החקלאיות לטובתן, מתוך שהן נעזרות, לדוגמה, בארגון הסחר העולמי (W.T.O.). התוצאות הרסניות, קצתן גלויות ואחרות סמויות מעין.
ראוי שנתעכב לרגע בתיאור פעילותם של תאגידי-החקלאות הגלובליים ואת תוצאותיה. תאגידי-הענק המערביים, כדוגמת חברת-הזרעים מונסַנטו (Monsanto), יוצרים מונופול בשוק-הזרעים באמצעות מניפולציות בשוק-הזרעים המקומי, אשר עושות את הזרעים המקומיים ליקרים יחסית לזרעים שהם מוכרים. הזרעים של תאגידי-הענק הם זרעים אימפוטנטיים: זרעים שהונדסו גנטית כדי שלא יהיה אפשר להתחיל מחזור זרעים חדש מיבולם (כלומר, "זרעי סוף הדרך"). זרעים אלו, הרשומים כפטנט ומוגנים בחוקי-תאגידים, מבטיחים יבול "יפה" אך עקר, דבר המחייב את החקלאי לרכוש מהתאגידים מלאי חדש של זרעים מהונדסים בשנה הבאה. החופש להשתמש שימוש חוזר ונשנה בזרעים נשלל מהאיכר; זכותו להחלפת זרעים עם שכניו נשללת בידי הרשויות. מחיר-הזרעים הולך ומאמיר, בעוד מגוון המינים שמהם ניזונה האנושות הולך ומצטמצם.
עיון במקורות-מידע המתארים את פעילות חברות-הזרעים ואת התאגידים החקלאיים הגלובליים מביא אותנו לכלל מסקנה שאפשר לתאר את פעילותם כטרור, והיא מהווה סכנה קיומית לא פחות מהטרור שכותרות העיתונות מלאות באזכוריו. לא נפרט פה את המקרים שבהם נתבעו איכרים על סחר בזרעים ולא נספר על איכרים שיבוליהם הופרו בידי דבורים וחרקים אחרים משדות סמוכים והם חויבו לשלם תגמולים לחברות-הזרעים. רק נספר כי כיום נאסר על מגדלי-דבורים באירופה להציב כוורות במרחק 3 ק"מ משדות מהונדסים גנטית, שמא חס וחלילה יפגעו בזכויות-היוצרים של יצרניות הזרעים! נוצר מצב אבסורדי שבו האיכר נעשה לפושע כאשר הוא מקיים מסורות של אלפי-שנים, ואילו הדיקטטורים של תעשיית הזרעים והכימיקלים, המתייחסים למזון כאל מקור להתעשרות, נחשבים לשומרי החוק והסדר בשעה שהם מרעילים את האדמה, מעקרים את הזרעים ומעוותים את התקנות והחוקים.
התוצאה של תהליך זה, מעבר לפגיעה ביכולתו של האיכר להתקיים בכבוד, היא צמצום במגוון הביולוגי – ובייחוד במגוון הצמחים והחרקים. על-פי דיווחי ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (United Nations Food and Agriculture Organization), במאה השנים האחרונות נעלמו כ- 75% מסוגי התבואות שהזינו את האנושות; מגוון גידולי-התירס הצטמצם ב-80% בארצות-הברית משנת 1930 ומגוון סוגי האפונה בחקלאות הצטמצם ב-94%.
הסכנה שבצמצום מגוון-הצמחים היא סכנה קיומית ממשית, בייחוד לאור שינויי האקלים הצפויים. הטבע מתמודד עם שינויים באמצעות יצירת מגוון ביולוגי. תעשיית-מזון אחידה, כמו זו המתפתחת כיום, חשופה לסכנת פגיעה באופן ניכר, ועמה בני-האדם. "הרעב הגדול" התרחש באירלנד באמצע המאה ה-19 ונוצר בגלל מחלה שפגעה בתפוחי-האדמה, שעליהם התבססה תזונת כל תושבי האי. דבר דומה יכול להישנות במציאות שבה האנושות תלויה בארבעה או חמישה דגנים מרכזיים.

גם את היעלמות החרקים ראוי להזכיר. בגיליון הקודם התייחס נועם שרון למצב הקשה של הדבורים בעולם; על-כך נוסיף כי כבר יש מקומות בסין שבהם נכחדו הדבורים לחלוטין ובני-אדם ממלאים את תפקידן כמפְרי-הפֵּרות.
בסופו של התהליך המתואר, ייעשה המזון ממקור המזין ומחֲיֶה למקור של כוח ושליטה ולכלי-נשק בידי המעצמות התעשייתיות, דבר שיביא לסוג חדש של עבדות וקולוניזציה. הסכם נפט"א [ הסכם סחר חופשי בין מדינות צפון-אמריקה – ארצות-הברית, קנדה ומקסיקו] בין מקסיקו לארצות-הברית נותן המחשה למגמות שצוינו לעיל. לפני ההסכם, הייתה מקסיקו יצואנית של תירס. עשר שנים לאחר חתימת ההסכם, היא נאלצת לייבא כ-40% מתצרוכת התירס העצמית...

זרעים של תקווה

לאחר שסקרנו את המצב הקשה שאליו הידרדר העולם במעבר מ- Agri-Culture ל- Agri-Business, נשאלת השאלה מה אפשר לעשות. האם יש במה להיאחז?
מי מנסים לשנות וכיצד הם פועלים?
לטענת אדוארד אנדרס (Andres R. Edwards), המהפכה הנוכחית היא "מהפכת הקיימוּת." הוא מתארהּ בספרו The Sustainability Revolution, Portrait of a Paradigm Shift.
"נעשה ונשמע," כתוב בתנ"ך, ולהלן ננסה לאפיין את מושג הקיימוּת בעזרת תיאור יזמוֹת של בני-אדם שהשפיעו ושינו. המסע יעבור דרך פעילים ברחבי-העולם, מתחומי הכלכלה, החינוך והמזון.
נתחיל בתחום הכלכלי אשר נהיה למולֶך שעל-פיו מתקבלות החלטות בְּממשלים, ורעיונות שאין להם קיימוּת כלכלית חדלים להתקיים, אלא-אם-כן יש שם דחף ומוטיבציה שיכולים להתגבר על חסרון-הכיס.
הראשון יהיה די הוֹק (Dee Hock), אחד המשפיעים הגדולים ביותר על אורחות-חיינו מהבחינה המוניטָרית (בין השמונה הראשונים, על-פי Money Magazine) ברבע הסוגרת של המאה העשרים. הוק חזה את שינוי הפרדיגמה עוד בשנות השבעים וניסה להקים את חברת ויזה (Visa) על-פי הפרדיגמה החדשה, פרדיגמה שאותה הוא מגדיר The Birth of the Charodic Age,* וזאת גם כותרת ספרו הראשון.
די הוק מצביע על עומק הבעיה מחד-גיסא, ומאידך-גיסא פועל במרץ וביכולת יוצאת מגדר הרגיל לחולל את השינוי.
במילותיו הוא: "עלינו להטיל ספק רציני בתפיסות המונחות בבסיס המבנים הארגוניים העכשוויים ולשאול אם הן מתאימות לטיפול בבעיות החברתיות והסביבתיות המחמירות, ומעבר לכך – עלינו לשאול ברצינות אם התפיסות האלה אינן הסיבה לאותן הבעיות."
את ויזה, החברה המסחרית הגדולה בעולם, הגדיר הוק "הצלחה פנומנלית לפי הפרדיגמה השלטת, וכישלון לפי הסטנדרטים של הפרדיגמה החדשה." אחת הסיבות לכישלון עד-כה היא חוסר נכונותם של המנכ"לים להבין ששכרם צריך להיות מוגבל ואינו יכול להיות יותר מפי-עשרה ועד פי-עשרים לכל היותר משכר אחרון העובדים. בימים האלה הוקם בהשראת די הוק הארגון "חלוצים לשינוי" ( Pioneer of Change), המסכם בצורה פשוטה וישירה את משנתו. עקרונותיו: היה עצמך, עשה מה שחשוב ובעל-משמעות, התחל עכשיו, שתף אחרים ולעולם אל תחדל לשאול.

לאחר שראינו ששינוי סמוי אך אפשרי בתחום הכלכלה – התחום שבו כולם אחוזי בעתה לאחר שהקפיטליזם החזירי עשה אותנו לפושטי-רגל והסוציאליזם החד-צדדי לפושטי-יד – הגיע הזמן לבניית כלכלה שמיועדת לשרת את בני-האדם ולא את צבירת-הממון. הכלכלן שהתווה והמשיג זאת בראשית שנות השבעים של המאה הקודמת היה שוּמָכֶר (E. F. Schumacher). הוא טען בספרו קטן זה יפה כי יש לחזק את הכלכלוֹת המקומיות ולאו דווקא את תאגידי-הענק. התאגידים קיבלו את כוחם מהתמקדות של הכלכלנים והחברה ביעילוּת ובטכנולוגיה, מגמה שהיא אנטי-חברתית ואנטי-אנושית. כדי להפוך את מקומות-העבודה לאנושיים, יש לשנות את סדר-העדיפויות של מקום-העבודה: מקום-העבודה שלנו צריך להיות בראש ובראשונה מקום מכבד ובעל-משמעות; היעילות תימצא רק במקום השני; וכן עלינו להבין כי למשאבי הטבע אין מחיר.
מהכלכלה נעבור לחינוך, שהוא כידוע המנוע לכל שינוי מהותי. נשׂים פעמינו לממלכה הקטנה, לֶסוֹטוֹ (Lesotho) שבדרום-אפריקה. שם הבחינה הגברת לֶטָלָה (Letala) כי חלק מילדי בית-הספר באים רעבים, דבר המונע מהם להתרכז בלימודים. בהביטה סביבה ראתה שלבית-הספר שטחים שאפשר לעשותם לגן-ירק שיזין את הילדים; הורי הילדים הללו היו חקלאים המשועבדים לתאגידי תעשיית-החקלאות, דבר שעשה אותם למתמחים בגידול אחד ויחיד. לאחר סבב שיחות עם הורי התלמידים, הזמינה גברת לטלה מדריכים חקלאיים שידריכו את ההורים כיצד לגדל ירקות. חודשיים לאחר שהקימו את גן-הירק, הם נהנו מארוחה ראשונה בבית-הספר. ההורים, שראו כי טוב, החלו לגדל ירקות גם סביב ביתם ושיפרו את תזונת כל בני-הבית. השמועה על דבר המעשה התפשטה ברחבי המחוז ומעל למאתיים בתי-ספר הקימו גינות מזינות לבאים בשעריהם. הידע המתחדש של חקלאות אורגנית עבר מפה לאוזן, מהורה להורה ומאיכר לאיכר. מלבד הידע הוחלפו זרעים וכך חזרה החקלאות הבסיסית והקיומית בלא משטר הטרור של חברות-הזרע ואדוני-הכימיקלים.
ומאפריקה הדרומית לאמריקה הצפונית. שם, באוניברסיטת יל (Yale) היוקרתית, הקימו סטודנטים גינת-ירק בהשראת פועלה של השפית אליס ווטרס (Alice Waters). הגינה השפיעה על הקפטריה והיא התקשרה עם מגדלים מקומיים של מזון אורגני, ואף השפיעה על הקורסים האקדמיים המוצעים לסטודנטים. כיום יש בייל כ-27 קורסים הקשורים לגינת-הירק והם מן הקורסים המבוקשים ביותר באוניברסיטה.

נצפין חזרה לאיטליה. בחור ושמו קרלו פֵּטריני (Carlo Petrini) נחרד לגלות בשנת 1986 כי סניף של רשת המזון המהיר מקדונלד'ס נפתח בפיאצה די-ספנייה שברומא. מחאה ספונטנית של זריקת לחמניות על הלקוחות היה לאקט מיושב של הקמת תנועת "מזון איטי" – Slow Food. הארגון חרת על דגלו את המאבק בגלובליזציה ואת ההבנה כי תיעוש-האוכל הוא מהגורמים העיקריים לזיהום הסביבתי, לשינויי האקלים, לחיסול החקלאות האורגנית ולהכחדתם של טעמים, מאכלים ותרבויות מקומיות. כיום הארגון מונה מעל 80,000 חברים ברחבי-העולם. הוא מחבר בין עובדי-אדמה, שפים ואקדמאים ומגן על חקלאים ועל מיני מזון המצויים בסכנת-הכחדה. ההישג האחרון והחשוב שלו היה הזמנתם של ראשי-הארגון לוועידת ה-G8 (ארגון של ראשי המדינות המתועשות ביותר בעולם), להציג את משנתם ופתרונותיהם למשבר-המזון, לאור המשבר הפיננסי והסביבתי.

המפגש רב-העצמה שתיארתי בתחילת המאמר כינס כ-10,000 משתתפים מרחבי-העולם, מחציתם עובדי אדמה מ-154 ארצות, בצוותא עם מאות שפים, עיתונאים, אקדמאים וצעירים. חגיגת האוכל והטעמים, שבה ביקרו למעלה מ-180,000 איש, יצרה אווירה של תקווה כי אפשר לשנות. לאור הפעולה הנמרצת של ראשי "מזון איטי," הוכרז המחוז פירמונטה אזור חופשי מזרעים מהונדסים, והעיר טורינו – לִבהּ של תעשיית-הרכב האיטלקית – משנה את פניה ונהפכת לעיר איטית, דהיינו עיר שבה מקומו של הולך-הרגל ורווחתו קודמים לצורכי כלי-הרכב הפרטיים זוללי-הדלק.

את ממדי הקטסטרופה הדגמתי מתוך תיאור המצב בשוק-הזרעים, ולכן ברצוני לסיים את פרק התקווה בדוגמה מתחום הזרעים. בימים האלה מוקם בנורבגיה בנק-הזרעים הגדול בעולם: Svalbard Global Seed Vault.
הבנק, שעל הקמתו הוחלט פה אחד באו"ם, מיועד לשמר את הזרעים למקרה של קטסטרופה בתחום גידולי-המזון. מדובר בצעד חכם וחיוני לשעת-חירום, אך כפי שקיימת רפואת-חירום ורפואה מונעת, כך יש לנקוט פעולות-מניעה בתחום-המזון. צעדי-מניעה אלו צריכים להתמקד בהתחדשות החקלאות האורגנית כבסיס לתזונת האדם והאדמה, ולהחזיר את חופש-הסחר בזרעים, שהוא זכות-יסוד של כל איכר ותרבות.
התעוררות לקיימוּת
לאחר סקירה קצרה זו של עשייה בכמה תחומים, ננסה להגדיר את המושג קיימוּת (על-פי הגדרת המכון לחינוך לקיימוּת במכללת דוד ילין): קיימוּת היא היכולת לספק את צורכי אוכלוסיית-העולם בהווה בלי לפגוע ביכולתם של הדורות הבאים לכלכל את עצמם. פעולה מוגדרת בת-קיימא או מקיימת אם אפשר לחזור עליה שוב ושוב בלי שיהיו לה תוצאות סביבתיות וחברתיות מזיקות וחמורות. תפיסת-הקיימוּת בוחנת את כלל ההיבטים של יחסי-הגומלין בין אדם ובין סביבת מחייתו. היא מתייחסת למשאבי-הסביבה בהיבטים הרחבים ביותר: משאבי-טבע, משאבי-אנוש ומשאבים רוחניים, תרבותיים, חברתיים וכלכליים כאחד.
החינוך לקיימוּת עוסק בפיתוח אוריינות סביבתית, רגישות חברתית ומוסרית ומחויבות אזרחית. החינוך לקיימוּת הוא בין-תחומי מיסודו. נכללים בו תחומי-דעת רבים, דרכי-פעולה והרגלי-חיים ברמת הפרט והקהילה. אלו אמורים להשתלב זה בזה כדי ליצור מערכות חברתיות וכלכליות השומרות על איכות המערכות הסביבתיות והטבעיות שבהן אנו מתקיימים ונתקיים לאורך זמן.
המצב הקשה דורש בראש ובראשונה להתעורר, ולא בכדִי תנועת-הצעירים בירושלים קראה לעצמה "התעוררות."* צעירים ברחבי-העולם קמים ועושים מעשה, נהיים מעורבים בעשייה בכל רבדיה, מתוך תחושה של שליחות, אחריות ודחיפות.

"חשוב עולמית, פעל מקומית" (Think Global, Act local) – סיסמה זו צריכה להיות הקו המנחה בעשייה של כל אחד מאתנו. עשייה שצריכה לחבר בין אדם לאדם ובין אדם לאדמה, עשייה שבה הכסף משמש אמצעי ולא מטרה, עשייה המביאה-בחשבון פיתוח ושימור ומבוססת על איחוד בין קיימוּת חברתית לקיימוּת סביבתית וכלכלית. "מה הפעולה המקומית שלי?" - על כל אדם ואדם לשאול. הפעולה מתחילה בבית וממשיכה בקהילה. אפשר גם להכלילה ולשכללה בעזרת האנתרופוסופיה ולהגדיל את תרומתה האפשרית לחברה בישראל. אנחנו, כאנתרופוסופים, צריכים לשאול את עצמנו באופן מודע מה אפשר לעשות בכלים שקיבלנו ממדע-הרוח לפעולה בעולם בשעת המשבר הנוכחי.

איל בלוך הוא מחנך, יזם חינוכי-חברתי ומייסד-שותף במכון לחינוך לקיימוּת, מכללת דוד ילין bloch.eyal@gmail.com

*המונח Charodic הומצא בידי הוק ומשמעותו מערכת המופעלת בסדר ובכאוס בהרמוניה, דהיינו הסדר והאי-סדר מאזנים זה את זה ויוצרים שיווי-משקל דינמי בלא דומיננטיות של אחד מהם. זאת גם ההגדרה, על-פי הוק, למעבר מהפרדיגמה הנוכחית, שהתחילה ברנסנס והתממשה במלואה עם המהפכה התעשייתית, לפרדיגמה חדשה.


לקריאה נוספת
E.E pfeifer,The Task of the Archangel Michael, Notes from Lectures, 1946, Mercury Press, NY,1989

אתרי אינטרנט להרחבה:
www.smallisbeautiful.org
www.slowfood.com
www.navdanya.org
www.pioneersofchange.net
www.thenewheroes.org

חזור | לראש המסך